תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

מדור המייסדים

ההתחלה הייתה...קייטנה

בעודי חייל במסגרת ה'הסדר', החליטו ההורים שלי להפוך למתנחלים בעפרה. לא הייתי שותף להחלטה, והאמת היא שגם לא ממש עברתי לגור כאן. בתהליך הקליטה הובהר להוריי ש"אין פה דירות למשפחות שיש להן חמישה ילדים". ובכל זאת, אין דבר העומד בפני הרצון. בחיפוש אחר פתרונות יצירתיים, הועלתה ההצעה שאחי ואני לא נתגורר עם המשפחה. לנו ימצא דיור חלופי. לפעמים נאלצנו גם לנדוד מפתרון אחד למשנהו: תקופה מסוימת התגוררנו ב'רווקייה', ובתקופה אחרת - בדירה של משפחת פרומקין שנסעה לשהות ממושכת מעבר לים. באותה עת, כששבתי מהישיבה או מהצבא, גיליתי ש'לבוא הביתה' עשוי להיות עניין גמיש למדיי
קרא עוד
28/06/2017


הייתי שמיניסט ב"מדרשיה" כשיצאתי עם בני כיתתי לעלייה הגדולה של גרעין אלון מורה לאדמות ג'אבל רוג'יב, במטרה להקים במקום את היישוב אלון מורה. העלייה הייתה רגלית. הוטל עלינו לסייע להעלות את כל הציוד אל ההר הגבוה. סחבנו על שכמנו אוהלים, ציוד מטבח, ציוד גידור וכדומה. משהושלמה המשימה, רוב חבריי שבו ל"מדרשיה". קבוצת חברים ואני בתוכם, נשארנו שם ללילה. למחרת, צפופים יחד בטנדר פג'ו, שהיה אז הרכב הפופולארי בהתיישבות, עשינו דרכנו ל'חור' שקראו לו "שילה". מטרת הנסיעה הייתה הכשרת קרוואן נגרר, המיועד במקור לטיולים, למגורים עבור גרעין אלון מורה, הכשרה הכוללת כמובן ניקיון יסודי. הכניסה לשילה הייתה אז דרך תורמוס עיא. נסענו ולא זיהינו פנייה שתוביל אותנו למחוז חפצנו, ועל כן עשינו 'סובו שילה והקיפוה' פעמים אחדות, עד אשר הבנו שבכוחותינו שלנו כנראה לא נמצא אותה. פנינו אפוא לערבי מקומי, ובזכות הכוונתו – האבדה נמצאה. זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי את היישוב שילה, שעמד על תלו זה כשנה וחצי. ראיתי והחלטתי להישאר. הוריי, אז תושבי פרדס חנה, ראו בהתיישבות אידיאל ציוני. תפיסתם חלחלה לתוכי, ומגיל צעיר מאוד ידעתי: "מקומי בהתיישבות".
קרא עוד
21/06/2017
בראיון משולב של שני שכנים ומייסדים, אנו מבינים אט אט את סיפורו של היישוב יקיר בלב השומרון, הפנים והאנשים שמייצגים בצורה הטובה ביותר את היישוב. ברקמה יפיפייה של מגוון אנושי, שהיה חדש בשומרון בעת ייסודה, ושכולל צעירים ומבוגרים שהגיעו יחד עם המון אידיאלים מגוש דן.

צבי אורים - הוגה הרעיון, היוזם והמשקיע, המזכיר בפועל לאורך השנים מהקמת הגרעין הראשוני ועד לייסוד היישוב יקיר בתפארתו הנוכחית, ומשה שיחרור - עם רוח צעירה ומשוחררת שהגיעה הישר מלב תל אביב העיר הגדולה אל יישוב צעיר בלב השומרון.
קרא עוד
14/06/2017
מעל לצומת תפוח בלב השומרון שוכן לו יישוב עם ארבעה כיווני אוויר ומחשבה, פתיחות ויצירה, נוף אנושי ופיזי מיוחדים נפגשים פה, בכפר תפוח. אנו שומעים את סיפורם של חברי הגרעין המקומי בביתם של יצחק ונעמי הלל: יצחק בסיפור אישי מרתק מגשים את חלומה של משפחתו ומתיישב על דרך האבות ונעמי שמטפחת את הטף בגנים כבר עשרות שנים בדרכה המיוחדת.קרא עוד
24/05/2017
הכול החל, כנראה, בכינוס שנערך אצלנו בגבעת מרדכי בראשית שנת תשל"ח. ניצנים של מפעל ההתיישבות כבר החלו לפרוח בקריית ארבע, בעפרה ובקדומים. בכינוס דיברו על הצורך ליישב את אזור בנימין. האמת היא, שאותי היה קשה למדיי לרתום לעניין הזה. הייתי עסוקה בגידול ילדינו (חלקם קטנים) ובהוראה, שבה עסקתי לצורך פרנסה. גם כששמעתי על פעילויות כמו העליות לסבסטיה, אף פעם לא יצאתי מהבית להשתתף בהן. תמיד אמרתי לעצמי: "התקופה הזאת לא מתאימה לי לפעילות כזו מחוץ לבית". כצל'ה והרב עמלו קשות כדי לשכנע אותי לעלות לבית אל. עמלם נשא פרי - נרתמתי לזה.קרא עוד
17/05/2017
בבית משפחת זיו-פרג בהר ברכה שבשומרון תלויות תמונות משפחתיות רבות מחתונות הילדים לאורך השנים, פנים מחייכות ניבטות מבעדן ובחיבוק האחים מתגלה אחדות משפחתית אמיצה. במרכז כל תמונה עומדת האם, לאה, ומסביבה חבורת הילדים, מי מהם ילדי משפחת פרג בעלי השיער הכהה ומי מהם ילדי משפחת זיו הבהירים, וכולם ילדיה. הסיפור של הר ברכה נחשף יחד עם סיפורו של יעקב פרג, ממייסדי היישוב, אשר לא זכה לראות בתפארתו. את הסיפור רוקמת אלמנתו לאה בביתה שבלב הר הברכה.קרא עוד
10/05/2017
כשטובה מספרת על התהליכים, המקומות, השינויים והאתגרים שעברו עליהם יש לה מין זיק מיוחד בעיניים, ניתן לנחש שזהו ערבוב של געגוע, אהבה וגאווה מיוחדת במינה. אנחנו יושבות בסלון ביתם והרב מנחם מקשיב מהצד, מידי פעם נותן אישור לדבריה או מחזק מידע חשוב בהיסטוריה. הרב מנחם וטובה פליקס עברו את גלגוליה של תנועת ההתיישבות "גוש אמונים" במספר נקודות בדרך עד שהגיעו לבית שבו הם גרים בשלושים שנה האחרונות ביישוב אלון מורה.קרא עוד
3/05/2017
בביתם של הרב מנחם וטובה פליקס יש אווירה נעימה ונינוחה, בפניהם ניחן חיוך עדין, מיוחד ושובה לב, תמונות נוף השומרון וקבר יוסף לצד תמונתה של בתם עפרה הי"ד מעטרות את הקירות וחלון גדול עם נוף קדומים נפרס בעדו. עד לפני שנה היה ביתם בשכונה בקצה היישוב, אך לאחרונה נבנות שכונות חדשות באלון מורה והיישוב רק הולך ומתרחב. שתי נכדות משחקות בסלון, מנחם מספר להן סיפור וטובה מתיישבת לספר לנו את סיפורה שהוא כמעט סיפורה של כל ההתיישבות.

קרא עוד
26/04/2017
אני עולה בעליות המתפתלות ליישוב יצהר שבלב השומרון, רוחות עזות ורוחניות מיוחדת משמשים בערבוביה במקום המיוחד הזה, אשר מראשיתו הרים דגל של חלוציות חסידית ייחודית. במרכז היישוב גרים בתיה ויוסי שטרן, בתיה האישה והאגדה אשר הייתה ממקימיה הראשונים של יצהר שוזרת לנו את סיפורה של ההתיישבות.

קרא עוד
29/03/2017
מפריז עיר האורות ועד ליישוב חדש בלב השומרון.
כשאני נכנסת לבית של משפחת ברדה בשכונת האשקוביות הראשונה ביישוב איתמר אני מוצאת את שרה ושמעון רוקחים בשמים עם ריח ניחוח נעים. הכל בפס מיוחד וכשר לפסח עם השגחה על מיטב החומרים הדרושים. במבטא צרפתי מתגלגל וברוח טובה שרה מספרת על קורותיהם בהקמת היישוב איתמר.
קרא עוד
22/03/2017
האידיליה מגיעה אל קצהּ

שלוש שנים וחצי שלוות עברו עלינו. רמאללה הייתה עיר שחלקנו ערך בה קניות, ולא מעטים למדו בה נהיגה. איש לא חשש לעבור שם, עד שפרצה האינתיפאדה הראשונה. לפתע הכול השתנה: הנוסעים בדרכים פגשו מציאות חדשה: אבנים! מכל כיוון הושלכו האבנים הללו לעבר המכוניות, וכשפגעו – פגעו ללא רחם.
קרא עוד
8/03/2017
כשאני מנסה לשחזר מתי תקף אותי 'חיידק ההתיישבות', אני חוזרת במנהרת הזמן לתקופת הלימודים בתיכון. כשהייתי תלמידה בכיתה י' פרצה מלחמת יום הכיפורים, ומיד אחריה החלה תנועת ההתיישבות ביהודה ושומרון, בהנהגת חנן פורת ותנועת "גוש אמונים". חברותיי לסניף "בני עקיבא" ברמת גן ואני, כמו כל הציבור בישראל, נחשפנו לפעילות הקמת אלון מורה ועפרה, השתתפנו בהפגנות התומכות בהתיישבות וגם בצעדות שנערכו בנופי הבראשית של חבלי הארץ בשומרון. התייצבנו ביישובים החדשים שהוקמו והצענו את עזרתנו, ומה שהטילו עלינו – התאמצנו לעשות כמיטב יכולתנו. החוויה הזאת נחקקה בנשמתנו וצרבה ב'דיסק' שלנו הבנה ברורה וחד-משמעית: כשנגדל, בע"ה, נהיה חלק מכל זה.

קרא עוד
1/03/2017
היינו תמימים. ספגנו את תורת ארץ ישראל בישיבת "הר עציון" ובאנו לממש אותה. אתי למדו גם משה בטיש, חיים מרקוביץ, זאב בלומנצויג, יהודה מינץ (עציון) ואחרים. יחד חלמנו על החיים שאחרי הישיבה ודיברנו על הקמת יישוב בדרום הר חברון, יישוב שבו חצי יום מוקדש ללימוד ובחצי היום הנותר - עובדים.קרא עוד
22/02/2017
בחופש הגדול שבא אחרי שסיימתי את לימודיי בכיתה ג', החליטו ההורים שלי להצטרף להתיישבות בפסגות. הייתי אז בן 9, שלישי מבין ילדי המשפחה והצעיר מכולם, ובאופן טבעי הוכתרתי במעמד הנחשק של בן הזקונים, מעמד שנלקח ממני רק כעבור 15 שנים, כשנולדה אחותי עדי. גרנו בירושלים, בשכונת קריית משה. בעיר. עיר פירושה בתים, רבי קומות וגם נמוכים, רחובות, מדרכות צפופות וכבישים סואנים, חנויות וכמובן – בית ספר והמון המון חברים. והנה הגענו לכאן ו.... שקט: אין בתים, חנויות – ודאי שאין, אפילו לא מכולת שכונתית קטנטנה, אין כבישים סואנים שהמבוגרים יזהירו אותנו לפני שנחצה אותם, אין בית ספר ו... אין חברים.

קרא עוד
8/02/2017
עיתונאים עלייך, בתיה

באחד מימי שישי נסעתי כדרכי לירושלים לבשל בביתנו את סעודות השבת. שבתי במכונית עמוסת סירים ותבשילים, וכבר מרחוק זיהיתי דמות חייל שרצה לעברי. עצרתי. החייל ניגש לחלון המכונית ובעודו מתנשף בישר לי: "בתיה, יש פה עיתונאים. הם סוקרים את השטח, אל תשאלי.." הרגעתי אותו ובקשתי ממנו להשאיר לי את משימת השיחה עמם והוא הלך לדרכו. אחד העיתונאים ניגש אליי והציג את עצמו כעיתונאי מ"כותרת ראשית" וביקש לראיין אותי. לא נעניתי לו
קרא עוד
1/02/2017
מה דעתך להקים יישוב?

בשאלה זו פנו אליי תקווה ומשה דדון, חברים טובים שלנו שעבדו אז במשרד הדתות. פנייתם הלהיבה אותי. הרגשתי שעד אז התנהלו חיי על מי מנוחות: הייתי מעורה בחברה הישראלית וחוויתי חוויות 'רגילות' כמו לימודים, חיי חברה ונישואין, אבל חוויות 'מיוחדות', לא חוויתי: לא עליתי ארצה ולא גרתי בצריפים או בדומה להם. נולדתי לתוך שגרה נוחה וחייתי בה, והנה באה ההזדמנות לחוות משהו ראשוני ומיוחד. שמעון, בעלי, לא היה שותף לתחושת ההתלהבות שלי. נקודת המבט שלו הייתה קצת אחרת. הוא אמר: "שמעי, בתיה, הגעתי לארץ בשנות ה-50, עברתי מעברה, עברתי צבא, עברתי הכול. ועכשיו – את רוצה להכניס אותי לאוהלים?". הבנתי, אבל לא ויתרתי: "אתה עברת, אני לא. תן גם לילדים שלנו לנסות. אם אנחנו יכולים להקים יישוב, בוא נעשה את זה. בוא ננסה."
קרא עוד
25/01/2017
באביב 1984 הופלה הממשלה והוכרז על קיומן של בחירות. בשל החשש שמפלגת העבודה תחזור לשלטון, הוחל במרוץ נגד הזמן להגדלת מפעל ההתיישבות כל עוד אפשר: הפעילות המואצת והקדחתנית כללה בניית יחידות דיור נוספות ביישובים הקיימים, ובד בבד הקמת יישובים חדשים. באותה עת עבדתי ב"אמנה" והייתי אחראי ליישובים החדשים. במסגרת תפקידי, הייתי שותף למחשבה שבין שכם לרמאללה צריך להקים יישוב עירוני שאוכלוסייתו תמנה עשרות אלפי תושביםקרא עוד
19/01/2017
במלחמת יום הכיפורים כבר הייתי חייל מילואים. אז התחלתי לעבור שינוי אישי: הבנתי שאי אפשר להפקיר את המדינה בידי הפוליטיקאים ובידי הממשלה, ושעלינו, האזרחים, לקחת את גורלנו בידינו ולעשות מעשה. נושא ההתיישבות לא היה זר למי שלמד, כמוני, במוסדות החינוך הדתי-לאומי. אחרי המלחמה, כשהחלו, כחלק מהפעולות למניעת הנסיגה מהגולן, ניסיונות ההתיישבות בקשת שברמת הגולן, כבר הייתי סטודנט באוניברסיטת תל אביב, וכשנודע לי עליהם, שקלתי לעזוב את הלימודים ולהצטרף. המחשבות הללו לא הגיעו בסופו של דבר לכלל מעשה. השתתפתי בהפגנות המחאה של חיילי המילואים שהשתחררו לאחר תקופת שירות ארוכה של כחצי שנה, שאליה גויסו בצו 8. עד מהרה הבנתי שאין בהן כל תועלת, אי השקט שאחז בי סירב להרפות. באותה תקופה התארגנה קבוצת "גוש אמונים" שהניפה את הדגל הציוני ונתנה כיוון מעשי למחאה. החלטתי להצטרף.קרא עוד
11/01/2017
הכול החל בחג השבועות תשל"ז, כשנה וחצי אחרי שעזבנו את קיבוץ עלומים ועברנו לירושלים. גיורא, בעלי, הלך לכותל לתפילה ופגש שם את החבר שלנו אורי אליצור. אורי שאל: "אז מה, תמשיכו לגור בעיר?" גיורא השיב שלא, ואורי מיד הציע: "אז תבואו לעפרה", אבל גיורא הסביר לו שאנחנו רוצים ללכת ליישוב חדש, ולא להצטרף ליישוב קיים. אורי סיפר לו שמתארגן גרעין להקים את בית אל ומשם החל הכול. הפגישה הראשונה של הגרעין, שלא יכולנו להשתתף בה, התקיימה במרכז שפירא. התקבצו ובאו אליה חילונים ודתיים מכל קצות הארץ. לפגישה השנייה, שהתקיימה בבית כנסת בשכונת סנהדריה המורחבת בירושלים, הגענו. בהרכב הגרעין חל שינוי: רוב המצטרפים אליו באו מאזור ירושלים, ואילו האנשים שבאו מאזור רחובות ומרכז שפירא, והשתתפו בפגישה הראשונה, פרשו ממנו. בגרעין הראשוני להקמת בית אל היו אפוא בעיקר ירושלמים: מגבעת מרדכי, מקריית משה ומסנהדריה. גם הפגישה שאחריה הייתה בירושלים, במשרדי "גוש אמונים" שברמת אשכול.קרא עוד
4/01/2017
דובי ואני הכרנו בטבריה, עירו של דובי, שבה שירתי כקומונרית. כשעמדנו להינשא, בשנת תשמ"ד (1984), שקלנו היכן נתגורר. רצינו לגור באחד היישובים בשומרון. כיוון שדוֹדי רפי קדמון, תושב עפרה, עבד ב"אמנה" והכיר היטב יישובים רבים, פניתי אליו וסיפרתי לו על רצוננו להצטרף ליישוב חדש, סמוכה ובטוחה שנזכה בברכת הדרך.קרא עוד
14/12/2016
יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד