מדור המייסדים

באביב 1984 הופלה הממשלה והוכרז על קיומן של בחירות. בשל החשש שמפלגת העבודה תחזור לשלטון, הוחל במרוץ נגד הזמן להגדלת מפעל ההתיישבות כל עוד אפשר: הפעילות המואצת והקדחתנית כללה בניית יחידות דיור נוספות ביישובים הקיימים, ובד בבד הקמת יישובים חדשים. באותה עת עבדתי ב"אמנה" והייתי אחראי ליישובים החדשים. במסגרת תפקידי, הייתי שותף למחשבה שבין שכם לרמאללה צריך להקים יישוב עירוני שאוכלוסייתו תמנה עשרות אלפי תושביםקרא עוד

הכול החל בחג השבועות תשל"ז, כשנה וחצי אחרי שעזבנו את קיבוץ עלומים ועברנו לירושלים. גיורא, בעלי, הלך לכותל לתפילה ופגש שם את החבר שלנו אורי אליצור. אורי שאל: "אז מה, תמשיכו לגור בעיר?" גיורא השיב שלא, ואורי מיד הציע: "אז תבואו לעפרה", אבל גיורא הסביר לו שאנחנו רוצים ללכת ליישוב חדש, ולא להצטרף ליישוב קיים. אורי סיפר לו שמתארגן גרעין להקים את בית אל ומשם החל הכול. הפגישה הראשונה של הגרעין, שלא יכולנו להשתתף בה, התקיימה במרכז שפירא. התקבצו ובאו אליה חילונים ודתיים מכל קצות הארץ. לפגישה השנייה, שהתקיימה בבית כנסת בשכונת סנהדריה המורחבת בירושלים, הגענו. בהרכב הגרעין חל שינוי: רוב המצטרפים אליו באו מאזור ירושלים, ואילו האנשים שבאו מאזור רחובות ומרכז שפירא, והשתתפו בפגישה הראשונה, פרשו ממנו. בגרעין הראשוני להקמת בית אל היו אפוא בעיקר ירושלמים: מגבעת מרדכי, מקריית משה ומסנהדריה. גם הפגישה שאחריה הייתה בירושלים, במשרדי "גוש אמונים" שברמת אשכול.קרא עוד

ירושלים עמדה במרכז המחשבה של תנועת ההתיישבות. הייתה הבנה שיש להקיף אותה במעגלי יישובים יהודיים כדי למנוע מצב שבו ירושלים תשכון בשולי המדינה ומשלושה כיוונים - תהיה מוקפת אויבים, כפי שהיה עד מלחמת ששת הימים. לפיכך, אך טבעי היה שהיזמה הראשונה שהצטרפנו אליה, בחורף תשל"ו, לידתה בשאיפה "לתקוע יתדות סביב לירושלים". זו הייתה מטרת ההתיישבות במישור אדומים. ההצטרפות ליוזמות ההתיישבות האחרות באותה תקופה, למשל בגולן, לא באה בחשבון מסיבות הקשורות לבריאות: אם עובר שבוע שלם שלא הגעתי בו לירושלים, אני מרגיש לא טוב.

קרא עוד

נעם ארנון נולד בשנת 1954 בתל אביב וגדל במושב "שדה ורבורג" שבשרון, למד בישיבת נחלים ולאחר מכן בישיבת ההסדר בקריית ארבע ובמרכז הרב. את שירותו הצבאי החל ארנון בנח"ל ולאחר מכן שירת בחיל השריון; במלחמת יום כיפור לחם בחזית המצרית והסורית כתותחן טנק. בעל תואר ראשון בגיאוגרפיה ותואר שני בהיסטוריה של ארץ ישראל מהאוניברסיטה העברית. לאחרונה החל בלימודי תואר שלישי במחלקה ללימודי א"י באוניברסיטת בר אילן. ארנון נמנה על מקימי "מדרשת חברון" ומוזיאון היישוב היהודי בחברון והיה אחראי על חשיפת בית הכנסת אברהם אבינו בחברון. במקביל להדרכה וניהול מדרשת חברון היה דובר "גוש אמונים" ולאחר מכן דובר היישוב היהודי בחברון, תפקיד אותו הוא ממלא למעלה מ-20 שנה. נעם נשוי לציפי, והם גרים ב"בית הדסה" בחברון.קרא עוד

משה (מושקו) מושקוביץ נולד בברטיסלבה בשנת 1925 ועלה ארצה בשנת 1935, כשהיה בן 10. הוא למד במחזור ד' בבית הספר החקלאי במקווה ישראל (בסקטור הדתי), היה מאנשי הגרעין שהקים את משואות יצחק בגוש עציון, שליח 'הפועל המזרחי' למחנות העקורים בקפריסין, שימש יועץ לשר הפנים חיים משה שפירא וגם לשר ד"ר יוסף בורג, הקים את היישוב אלון שבות ואת העיר אפרת, כיהן במשך 27 שנה כראש המועצה האזורית שפיר, מכהן כיום כיו"ר הנהלת היכל שלמה בירושלים וכיו"ר ארגונים ועמותות רבות. בין לבין הוא תמיד היה ונותר חבר משק משואות יצחק וחוגג בימים אלו 70 שנה להקמתו. למרות גילו מושקו אינו מפסיק לעבוד, להתרוצץ ולקדם את ענייני הציבור, ואינו מפסיק לחלום לרגע.
קרא עוד

על היזמה להקים נקודת התיישבות במקום נודע לי מראשיתה. אור לכ"א במרחשוון תשנ"ב, התקיימה בכיכר מלכי ישראל בתל-אביב הפגנה תחת הכותרת "אימא לא מוכרים". זה היה המסר שהימין רצה להעביר לראש הממשלה יצחק שמיר, שהתעתד לצאת, עוד באותו הלילה, לוועידת מדריד. מפגינים רבים הגיעו בהסעות מאורגנות מהיישובים. בהגיע אחד האוטובוסים שיצא משילה אל העיקול בדרך, במקום שבו שוכן היום היישוב רחלים, נורתה עליו אש מן המארב. רחלה דרוק, תושבת שילה ומורה בבית הספר, ויצחק רופא, תושב ירושלים ונהג החברה לפיתוח מטה בנימין, נרצחו. כשעמדנו בהפגנה הגיעה אלינו הבשורה על הפיגוע ועל הנפגעים, ושמענו גם הכרזה על הכוונה להקים במקום נקודת התיישבות בתגובה. עוד באותו הלילה, יזמו נשות היישובים בסביבה הקמת משמרת זיכרון במקום לזכר חברתן.קרא עוד

אסתר פרץ ממייסדי מעלה אדומים ותושבת היישוב כיום. מיוזמות הקמת מערך החינוך המיוחד במעלה אדומים.קרא עוד

במהלך השנים, השליחות הציבורית הייתה דבר שעמד בראש מעייניו של ולרשטיין, מהילדות בכפר אתא, דרך תפקידו כיו"ר מועצת בנימין במשך 28 שנים וכלה בעשייה הציבורית שלו כיום למען התיישבות בנגב ובגליל. לכל אורך אותן שנים, ולרשטיין, ששימש בתפקיד הנהגתי היה סמל למאבקים שונים. התפקיד לא פעם הביא איתו ביקורות מצד האוכלוסייה המקומית, אשר לא תמיד הלכה בקו אחד יחד עם דעותיו של ולרשטיין. לא תמיד התשובות שנתן ודעותיו ביחס לאירועים שונים התקבלו באהדה בחברה אותה הוא מנהיג. השבוע פורסם כי הוא מונה לראש צוות משימה של התנועה הקיבוצית לטיפול בבניה בקיבוצי עוטף עזה.
היו מקרים שאנשים הביעו ביקורת כלפי מהלכים שהובלת, מה עמד מול עיניך לאורך כל הדרך?
"התפיסה שאני התחנכתי אליה, זה לדאוג לכך שמדינת ישראל תתחזק, ולא להיאבק במדינת ישראל. יש גבול למאבק חוץ פרלמנטרי שמנהלים. אם לא תחבב את ארץ ישראל לא תצליח במאבק בכלל. דוד המלך אומר לשאול "גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבד אלקים אחרים". הוא אומר את זה לשאול כשהוא בורח ממנו, דוד המלך היה תחת הריבונות של שאול כשהוא בסכנת חיים והוא אומר שהתחושה שלו שזה שהוא חי בארץ ישראל אבל לא בריבונות. הוא מרגיש שהוא עובד אלוהים אחרים. זה מסביר לנו מה הוא חושב על ריבונות יהודית, ואנחנו שזכינו אחרי 2,000 שנות גלות, להימצא במדינה יהודית אסור לנו לא להבין את קדושתה. הייתה לי שיחה בכפר עזה על קדושת ארץ ישראל ואחד האנשים בשיחה אמר לי 'אני לא יושב כאן כי אני קדוש', ואמרתי לו שזאת קדושה, כל מי שמוכן להיערך ולתרום למדינה - זו קדושה. ומנגד, כל מי שמחליש את המדינה, אני נגדו".
ולרשטיין מוסיף ואומר, "כאשר הרמב"ם בהלכות חנוכה מדבר על קריאת ההלל, הוא מנמק בראש ובראשונה את זה שאנחנו אומרים הלל בחנוכה על כך שהייתה קיימת מדינה יהודית יתר על 200 שנה ואפילו שהושמדה אנחנו אומרים עליה הלל. נס פח השמן, זה בדיעבד. הוא עשה לנו בעיה עם זה, כי אם הוא היה אומר שאומרים הלל על מתתיהו, מתקבל על הדעת. אבל זה שהוא מתרץ את זה בהיותה של מדינה יהודית יתר על 200 שנה, אנחנו בעצם אומרים הלל על אלכסנדר ינאי, הוא ששחט את כל הרבנות הראשית של תקופתו ועליו אומרים הלל? אני לא חושב שלוי אשכול או בן גוריון רצחו את כל הרבנות הראשית. הרמב"ם נותן לקיום מדינה יהודית קדושה אפילו שהיא הושמדה. אז מי אנחנו שבמקום לחזק את המדינה נחליש אותה?".
שיא ההתנגדות בין ההנהגה לעם היה במאבק על גוש קטיף, הדבר הוביל לתחושות קשות בקרב הציבור אשר חשב שהיה צריך לפעול אחרת. הביקורות היו רבות, אך ולרשטיין, כמי שהיה בכיר בהנהגה, מדבר על הדילמות שהיו.
"אני חושב שתפקיד ההנהגה זה להגדיר לעצמם גבולות, אחת הבעיות היום, גם באשמתי, זה שההנהגה כמעט ולא יכולה לעשות הפגנות כי היא לא יכולה לשלוט באופי המאבק. בכפר מימון כולם נשמעו להנהגה. ההאשמה כלפיי וכלפי הדור שלי זה שהרבה מאופי המאבק זה 'אנחנו נעשה את זה לבד, אנחנו לא שואלים אתכם'. האם זה משרת את ההתיישבות ביהודה ושומרון - לא, האם יש לי אשמה חלקית בנושא הזה - בוודאי שכן, אין שום ספק שאנחנו לא הבהרנו לציבור מהן גבולות. מצד שני, כשאתה רוצה ליצר מאבק את מחזיק את הקלפים קרוב לחזה, אתה לא יכול להגיד להם מהם הגבולות".
המאבקים טרם נגמרו, כל פעם עולה סוגיה אחרת על סדר היום, אך ולרשטיין מדבר על מציאות שבה אנחנו חייבים לגייס את כל הכוחות והמשאבים שיש ברשותנו כדי לגרום לכמה שיותר אנשים להיות מגויסים יחד למאבק על יהודה ושומרון,קרא עוד

יליד 1949, מראשי ההתיישבות ביהודה ושומרון. ממקימי הישוב עפרה, ומזכיר הישוב בשנותיו הראשונות. שימש במשך 29 שנה כראש מועצה אזורית מטה בנימין. בין השנים 2008-2010 שימש כמנכ"ל מועצת יש"ע. בשנת 2010 מונה ולרשטיין לאחראי על ההתיישבות בנגב ובגליל של תנועת אמנה. לזוג פנחס ואסתר ולרשטיין שבעה ילדים.קרא עוד