אנרכיסטים נגד המדינה

השבוע הודיע שר הביטחון נפתלי בנט כי הוא הנחה את מערכת הביטחון להוציא צווי הרחקה מנהליים מיהודה, שומרון ובקעת הירדן, לאנרכיסטים פעילי שמאל מארגון "אנרכיסטים נגד הגדר".

מי הם בעצם אותם אנרכיסטים עליהם אמר שר הבטחון כי "ננקוט יד קשה כנגד אויבים מבית"?

בשנת 2004 התאגדו מספר פעילים אנרכיסטים מישראל והחלו ליזום יחד עם הוועדות העממיות הפלסטיניות (מערכת ארגונית שהוקמה לטובת ייזום ותיאום פעולות מאבק פלסטיניות המוניות נגד צה"ל), הפגנות קבועות נגד בניית 'גדר ההפרדה' לאורך הקו הירוק, בהשתתפות פלסטינים, ישראלים ופעילים מחו"ל. מאוחר יותר אימצו האנרכיסטים את השם 'אנרכיסטים נגד הגדר'.

בשנים האחרונות פועלים האנרכיסטים בארבעה מוקדים קבועים, כשלכל מוקד ישנו פעיל אחראי, המרכז את גיוס המפגינים הישראלים ואת הקשר בין הישראלים לפלסטינים ולזרים המשתתפים בהפגנות. מידי שבוע מפיצים האנרכיסטים באמצעות הדוא"ל קריאה להגיע להפגנות יום השישי, באמצעות הרשמה מראש אצל רכז הכפר בו רוצים להפגין. פעילים אלו מתסיסים את השטח ומגבירים את החיכוך והאלימות כנגד חיילי צה"ל ותושבי יהודה ושומרון.

ארבעת מוקדי ההפגנות בשנים האחרונות אינם קשורים בהכרח לקיומה של גדר הפרדה בסמיכות לכפר. הכפרים נבי צאלח וקדום אינם נמצאים כלל ליד גדר ורבים מתושבי הכפרים עובדים בישראל וביישובים ביהודה ושומרון (כיום עיקר ההפגנות האלימות מתבצעות בין הכפר קדום ליישוב קדומים, אולם מידי כמה שבועות עוברים האנרכיסטים למוקדים אחרים ומקיימים בהם את ההתפרעויות האלימות שלהם, בין השאר בחוות צוריאל בבקעת הירדן, בגוש שילה ובאזור גוש עציון).

האנרכיסטים הישראלים תועדו פעמים רבות מובילים את ההפגנות, מתעמתים עם חיילי צה"ל, שוהים בין זורקי אבנים ומעניקים להם סיוע, מגוננים בגופם על פלסטינים ואף מעבירים כספים למארגני ההפגנות מהצד הפלסטיני. במקביל התבטאו פעילים מרכזיים מבין האנרכיסטים כי הם תומכים כיחידים וכארגון בזריקות האבנים על חיילי צה"ל ואף עושים זאת לעיתים בעצמם (לדוגמא, האנרכיסט בן רונן הורשע בשנת 2018 על פי הודאתו בזריקת אבנים לעבר חיילי צה"ל). כמו כן, הם תומכים בחיסול הציונות והקמת "מדינה פלסטינית דמוקרטית" מן הירדן ועד הים התיכון.

נראה כי בלי נוכחותם של האנרכיסטים, הפגנות אלו, המספקות את חומר התעמולה השבועי לקמפיין ה-BDS העולמי, היו דועכות מעצמן או מופסקות על ידי כוחות צה"ל. נוכחותם של ישראלים בין המתפרעים מעמידה את כוחות הביטחון בפני בעיה מבצעית ותקשורתית, אותה מנצלים הישראלים עד תום כדי למנף את המאבק הפלסטיני על התודעה הבינלאומית.

הפגנות אלו, שהם למעשה הפגנות ההופכות מידי שבוע לעימותים אלימים, גבו לאורך השנים את חייהם של מפגינים פלסטינים רבים והביאו לפציעתם של מאות רבות (לפחות) מהצד האחד, ומהצד השני לפציעתם של חיילי צה"ל רבים, כולל פציעות חמורות שהפכו מספר חיילים לנכים לצמיתות (לפי הודעת צה"ל, רק בשנים 2016 - 2017 דווח על פציעתם של 20 חיילים בהפגנות הללו, זאת מבלי שסופרים חיילים שנפגעו קל אולם לא נזקקו לטיפול רפואי).

בחודשים האחרונים, לאחר שארגון "עד כאן" הגיש קובלנה פלילית נגד שלושה מראשי האנרכיסטים (היות ולטענת הארגון משטרת ישראל לא פועלת מספיק למניעת הפגיעות בחיילי צה"ל) ומר יונתן פולק, אחד מראשי האנרכיסטים שנגדו בין היתר הוגשה הקובלנה, הודיע כי הוא מסרב להגיע לדיונים בעניינו ומסרב להכיר בסמכות בית המשפט בישראל, לבקשת היועמ"ש של "עד כאן" עו"ד צור פלק, הוציא בית המשפט צו מעצר כנגד פולק שנעצר בעקבותיו לפני כשבועיים. מאז מסרב פולק לחתום על התחייבות שיתייצב לדיונים ובינתיים נשאר בשל כך במעצר.

במקביל לקובלנה אותה הגישו, הציפו ב"עד כאן" את הבעיה ואת הסכנה לחיילים בין היתר גם בפני שר הביטחון נפתלי בנט. כאמור, השבוע פרסם השר בנט כי בכוונתו להוציא צו הרחקה מנהלי לראשי האנרכיסטים מיהודה, שומרון ובקעת הירדן.

דרך המלך הייתה ועודנה צריכה להיות טיפול משטרתי והגשת כתבי אישום והחלטה של בתי המשפט כי יש להרחיק את אותם אנרכיסטים מהמקומות בהם הם פוגעים בחיילי צה"ל. אולם השר בנט החליט, ככל הנראה, כי עד שהמערכות הנוספות במדינה יגלו אחריות, הוא לא יפקיר את חיילי צה"ל בידי מי שהוא כינה "אויבים מבית" המשתתפים בהתקפות ופציעות חיילי צה"ל מידי שבוע.

רק בחודש וחצי האחרונים, נפצעו מספר קצינים וחיילים מגדס"ר גבעתי התופסים את גזרת "קדום" מיידויי אבנים מסיביים של המתפרעים. אמנם ברב המקרים, האנרכיסטים הישראלים הם אינם מי שזורק את האבנים בפועל (להוציא מקרים נדירים יחסית), אבל הם כן הרוח החיה בהתפרעות. הם שורפים בעצמם צמיגים, עומדים בין רעולי הפנים לחיילי צה"ל כדי להפריע לחיילים לפגוע במיידי האבנים עצמם, וכן, כפי שנחשפנו במאמרו של יונתן פולק שפורסם ב"הארץ" כשעתיים לאחר מעצרו, מסיתים בצורה בוטה להצטרף לאותם מתפרעים. במילותיו של יונתן פולק עצמו: "כדי לתרום לשינוי, על יהודים לוותר מרצון על השאיפה להנהיג את המאבק ולהובילו, ותחת זאת לתמוך במאבקם של הפלסטינים, לא בלב אלא בפועל. כן, עלינו לחצות את הקווים ולהפר את החוק; למרות המחיר, עלינו להצטרף אל ילדי האבנים ובקבוקי התבערה. עלינו לצעוד בעקבותיהם".