365 ימי מעשים טובים
מקום מפגש
נחמהגולדבלט היא מוותיקות נווה צוף. במשך שנים ארוכות עבדה בשלוחת היחידה להתפתחות הילד ביישובה. מאז יצאה לגמלאות טרד את מנוחתה המחסור במקום מפגש לדור הוותיק וגם לזה הצעיר שמחפש חברה. חשבה, אמרה ועשתה.
יחד עם צילה פוגל, חברתה, ובשיתוף פעולה עם רכזות הקהילה והתרבות והספרנית (שהיא גם בתה) קם מיזם 'מפגשים בשני'.
"החלטתי לנסות לארגן מפגש חברתי על בסיס התנדבותי, ללא הרבה הוצאות, ליצור מקום נחמד ומזמין שיהיה לאנשים סתם נחמד להיפגש". למפגשים הראשונים שהתקיימו בספרייה הגיעו בינתיים רק נשים - למרות שגם גברים בהחלט מוזמנים.
"מי שהתחילה איתי את הפרויקט", מספרת נחמה, "היא אישה שמצטיינת בסריגה. היא סיפרה לנו שיש דבר כזה מפגשי סריגה, במודיעין למשל, והתחלנו עם הדגם הזה. היא הדריכה אותנו וסייעה בידה עוד אישה בחופשת לידה שהגיעה עם תינוק קטן. היה לנו גם מפגש יצירה בחרוזים, מישהי אחרת תלמד אותנו טיפים לארגון בית, ויש עוד כוחות ביישוב שבוודאי יעזרו".
תכנית "מפגשים בשני" עומדת כרגע על מפגש שבועי בן שעתיים, ונחמה כבר מתכננת את הצעד הבא: "הייתי רוצה שזה יהיה פעמיים בשבוע. בעצם אני חולמת שיהיה מועדון עם דלת פתוחה תמידית, כמו שיש בקיבוצים. שיהיו שם קפה ועיתונים, אולי טלוויזיה, ושאנשים יוכלו להיפגש מתי שהם רוצים. ממה שאני רואה אנשים שמחים לבוא כי הרבה מהם אולי לבד הרבה שעות והם מחפשים את הקירבה של השכנים. היום כבר לא נכנסים סתם ככה לשכנה, תמיד מטלפנים קודם.
"בכלל הייתי רוצה שתיווצר מסורת - איך מתייחסים נכון לגיל הוותיקים", היא מוסיפה. "פנחס ולרשטיין אמר לנו בזמנו: 'הוותיקים צריכים להיות חוד החנית'. לפעמים אנחנו מרגישים נדחקים אחורה".
את חושבת שהמיזם יצליח ויתרחב?
"כשהקמתי את השלוחה של התפתחות הילד בנווה צוף נעזרתי במישהי מוועדת חינוך ומישהי מהתפתחות הילד והיה צריך להיאבק למען זה, ובסוף הצלחנו. אנשים לא תמיד מאמינים שזה יצליח. שיבואו אנשים. אבל מי שעובדים בתחום הקהילה מסייעים ומעודדים.
למי שחושב ליזום פרויקטים אני ממליצה להתחבר לעוד אחד-שניים-שלושה אנשים שיסייעו לו, ושהם תמיד יהיו ביחד. שלא יהיה לבד".
הנגרים באים
זה התחיל לפני כארבע שנים, מרעיון של ועד היישוב ניל"י לבנות כמה אדניות, לקשט את המזכירות ואת הגנים. מהמפגש החד פעמי הזה נולד מיזם חברתי מרשים – "ניל"י נגרים".
המודל: המזכיר והוועד מגדירים צורך ספציפי של בניית מתקנים מעץ לרווחת התושבים, היישוב מממן את חומרי הגלם ואת הכיבוד (על-האש ובירות), וחבורת גברים מתייצבת אחת לשבוע בימי חמישי בערב במשך עונה, לעבודה אחרי שעות העבודה.
את הקבוצה הקימו אוהד פרץ, תושב ניל"י ואיש האחזקה של היישוב, וחמי שר, הייטקיסט ומ"פ במילואים. "זה התחיל בקטן ולאט לאט גדל. התאספו סביבנו אנשים, נהייתה קבוצת ווטסאפ ובה למעלה מ-60 משתתפים", מספר חמי. "אנחנו נפגשים במחסן האחזקה, בכל פעם מגיעים בממוצע 30-25 איש. לרובנו זה תחביב, לא באנו עם רקע מקצועי. כיום אנחנו כבר גוף מסודר עם תקציב מסודר. משרטטים את תכניות המבנים בכל מיני תוכנות הדמיה ממוחשבת, ולמבנים היותר מורכבים יש לנו מישהו שהוא קונסטרוקטור שמאשר אותם רשמית. אנחנו עושים קבוצת סיעור מוחות לפני שיוצאים לביצוע לראות שחשבנו על הכל.
"עשינו הרבה פרויקטים קטנים כמו ספסלים ושולחנות קק"ל במידה שמתאימה לילדים, שעשינו לגנים. והיו גם שלושה-ארבעה פרויקטים מאד גדולים כמו פינות הזולה והמזנון שבנינו לבריכה, חדר דואר ועוד. בכל פעם השתפרנו".
שר מספר כי בשנה האחרונה דואגת הקבוצה לקבל הצעת מחיר מקבלנים לפני ביצוע משימה גדולה ולהשוות אותה לחיסכון בבנייה עצמית (כולל עלויות העל-האש). כך רואים במספרים את הצלחת הפרויקט היישובי.
"מה שמאד עזר לנו, זה לחבר את הקהילה לפרויקט. פידבקים טובים קיבלנו מיד, כי אנשים יושבים על הכיסאות ונהנים מהפרגולה, אבל החלטנו שסביב דברים גדולים יותר נעשה גם איזשהו הפנינג. כשבנינו פארק לכלבים הזמנו את יחידת עוקץ, שיעשו הדגמה לשימוש בפארק. הבאנו מתנפחים וכיבוד, הנוער אירגן תחנות, וחנכנו את הפארק עם כל הקהילה. זה גם מייצר יותר מחויבות ברמת הקהילה, הנוער יותר מודע לנושא של שמירה על הסביבה ועל המתקנים של היישוב".
בין הנגרים החובבים נוצרה דינמיקה של חבורה מאד מגובשת. "המתכון להצלחה הוא גאוות יחידה", אומר חמי ומדגים איך מייצרים כזו: "הוצאנו מדבקה לרכבים של 'ניל"י נגרים', אנחנו ממתגים כל ספסל עם הלוגו שלנו. וגם הכיבוד, כמה שזה נשמע שולי, הוא חשוב. אנחנו מתחילים לעבוד בשמונה בערב ולפעמים מסיימים ב-2-3 לפנות בוקר. התפאורה הזו, של לשתות כוס בירה ביחד, מאד עוזרת".
במה אתה גאה במיוחד?
"כשאתה מגיע כתושב לבריכה או הולך לטיול עם הכלב ורואה את הנוער יושבים על מתקן שלנו זה משמח.
"אחד הפרויקטים היפים זו בניית פרגולה גדולה שפונה מערבה, שעשינו בה עמדת תצפית וכרטיס טווחים, והיום היא תחנה קבועה לאוטובוסים של 'תגלית', סיורים של מדריכי טיולים, ומקום מנוחה לכל החיילים בגזרה שעוצרים לקנות במכולת. כל פעם שאתה עובר שם ורואה את הקהילה ואנשים מבחוץ נהנים ממה שבנית, זה סופר מחמם את הלב.
"מעבר לזה נוצרה גם ערבות הדדית בין הנגרים. אם מישהו נתקע ביום שבת בלי מקדחה, גבס, שפכטל, או שצריך עוד איזה ארבע ידיים להרים משהו כבד, אז הוא כותב בקבוצה, ותוך חמש דקות מתייצבים אצלו. זה משליך פנימה על הקהילתיות.
"כשלוקחים בחשבון את כלל המשמעויות של הפרויקט, זה משהו שכולנו גאים בו ואוהבים להיות חלק ממנו".
איזה טיפ היית נותן ליזם חברתי בתחילת הדרך?
"לכל מיזם צריך מישהו שזה הבייבי שלו וזה השיגעון שלו. צריך הרבה אורך רוח, יוזמה ואנרגיות כדי להזיז את העגלה מהמקום. כשהיא מתחילה לנוע אז אנשים קופצים עליה ונהיה יותר קל. אם לא היינו ארבעה-חמישה חבר'ה שהם פריקים לנושא ומשקיעים שעות, זה לא היה קורה.
"הטיפ השני שלי הוא שחשוב גם להשקיע בתכנון. מה הדרישות הפונקציונאליות של המיזם, את מי זה צריך לשמש, מה העלויות, מה זה דורש, מה תגדיר כהצלחה.
"הטיפ שלישי – לשתף. בתחילת הדרך אנשים היו מגיעים ומקבלים הנחיות - תחתוך פה, תחתוך שם. אבל עם הזמן גילינו שהחבר'ה טובים, וכדי לייצר תחושת אחריות ומעורבות גדולה יותר, אני ואוהד מינינו מובילי פרויקט. הצענו לחברים לבחור איזה פרויקט הם רוצים להוביל מבין כמה אפשרויות, הצגנו גבולות גזרה של תקציב ודרישות, ומשם כל אחד הלך ותכנן הלאה. כך נוצר מצב שקבוצה יותר רחבה מרגישה שיש לה תפקיד יותר משמעותי. זה כבר לא משהו של שני אנשים".
מה עוד על שולחן הנגרים?
"האמת היא שעיריית כפר סבא ועיריית רעננה פנו אלינו כדי שנבוא ונבצע פרויקטים בתשלום, אבל זה פחות מדבר אלינו. אני חולם להגשים את תכנית העבודה השאפתנית שלנו. על הפרק עכשיו הקמת פארק אופניים בניל"י ודברים יותר מורכבים.
"השתתפנו לאחרונה גם בסדנת נגרות קצרה במפגש בנות-מצווה משותף ליישובים ניל"י וטלמון, וזו הייתה חוויה אחרת לגמרי ומאד חביבה.
"הייתי רוצה לראות איך הנוער יותר משתלב בפרויקט ניל"י נגרים, שיהיה דור המשך, וגם לראות איך אנחנו מצליחים להדביק בזה יישובים שכנים, שיהיה פרויקט חוצה בנימין. אם בעוד שנה יהיו גם 'עפרה נגרים' או 'שילה נגרים', או שאנחנו נזמין את דולב אלינו או נבוא אליהם ונעשה איזה פרויקט משותף, זה יהיה נהדר".
