מאבק ההסברה
השתתפות נציגי ההתיישבות ביהודה, שומרון ובקעת הירדן כחלק מכינוס AIPAC, היא פריצת דרך במאבק ההסברה, ודריסת רגל חשובה בדיפלומטיה הציבורית. ההחלטה האמיצה מצד המארגנים משדרת מספר מסרים חשובים והמרכזי שבהם – צריך לשמוע ולהכיר אותנו המתיישבים ואת תפיסות העולם שלנו. בניגוד לעבר, ההתיישבות אינה מוקצה. מתן הבמה לנציג מטעם מועצת יש"ע אפשר לנו לספר בצורה אחרת על מה שמתרחש ביהודה ושומרון, ולהזמין אישי ציבור מרכזיים לבוא ולהתרשם בעצמם מתוך ההבנה שמפגש אישי שובר את החומות.
העולם הגלובלי, ההתפתחות הטכנולוגית ומערכות התקשורת מציבים לפני מדינת ישראל אתגר לא פשוט, אתגר ההסברה. כבר מיום הקמתה, היו ארגונים שפעלו כדי לקעקע את הלגיטימיות של עצם הקמת המדינה, זאת בטענה כי ערב הקמת המדינה לא היה רוב יהודי בארץ ישראל. לפני מספר שנים יצא לאור הספר "ישראל - כתב הגנה" ,שחיבר אלן דרשוביץ, פרופסור למשפטים מאוניברסיטת הרווארד. בניתוח מבריק, מנתץ דרשוביץ אחד לאחד את מרכיבי הנרטיבים השקריים שנבנו לאורך השנים. כך, לדוגמה, על האשמה כי 'מדינת היהודים הוקמה בארץ ישראל חרף העובדה שהיהודים היו רק מיעוט מכלל אוכלוסיית הארץ', מציג דרשוביץ את העובדה כי 'היהודים היו רוב ניכר באזורי ארץ ישראל שאותם קבע האו"ם למדינה היהודית על-פי תכנית החלוקה'. אלא, שמתן התשובה הגיע רק בשנות ה-2000, כלומר עשרות שנים אחרי שאויביה של ישראל קיבעו נרטיב תודעתי.
בשנת 2009, סיכם משרד החוץ של ישראל מחקר שביקש ללמוד את מצבה של ישראל בעיני העולם. התוצאות היו עגומות למדי, שכן ישראל נתפסה בדעת הקהל העולמית כמדינה מיליטריסטית, גברית, דתית, קשוחה, ושמה נקשר בעקביות בתקשורת העולמית כמסוכנת, שוביניסטית ומעוררת חרדה. המדינה נתונה לביקורת תכופה על מושגים כמו קונפליקט, לחימה, חרחור ריב וסכסוך.
נכון שבעשור האחרון נעשו פעולות לשיפור ותיקון המצב, אלא שכל אזכור של יהודה ושומרון או הגדה המערבית בכלי התקשורת בעולם מעלים אסוציאציות שליליות. בשל כך, פעלנו במועצת יש"ע בשנים האחרונות להביא כמה שיותר משלחות אל השטח, להראות לנציגי האיחוד האירופי, חברי קונגרס וסנאט מארה"ב, דיפלומטים מסקנדינביה ומכל רחבי העולם, כיצד נראה יישוב ביהודה, שומרון ובקעת הירדן. בחלק מהביקורים התפלאו חברי המשלחת למצוא גן משחקים מלא ילדים ואימהות, בביקור אחר התרשמו מהיעדר העבריינות. לאט לאט הצלחנו להחדיר בהם כי ישנם חיים נורמליים ביהודה ושומרון ושלא כולם יורים זה על זה מידי רגע. באמצעות הביקורים והשיח האישי הצלחנו לגרום להם לשאול שאלות את הצד השני ולאתגר אותו. גם אם לא הצלחנו לשכנע בצדקת דרכנו, אין לי ספק שהצלחנו לטשטש עמדות קיצוניות אנטי ישראליות, ולא פחות חשוב - הצלחנו למנוע חד צדדיות. התוצאות אגב באות לידי ביטוי בהודעות גינוי שונות ובשיתופי פעולה שנוצרו. בנוסף, במסגרת הדיפלומטיה הציבורית, קיימנו עשרות מפגשים עם בעלי תפקידים ממדינות שונות, סיפרנו להם על החזון שלנו לחיים זה לצד זה, שיתפנו אותם במקרים בהם היו ויש שיתופי פעולה. ענינו להם על שאלות קשות ובעיקר ייצרנו שיח עם ברי השפעה במדינות השונות.
במאבק על התודעה צריך לפעול בשלושה מישורים: הסברה כלפי חוץ, הסברה כלפי פנים ודיפלומטיה. בהסברה כלפי חוץ מועצת יש"ע התקדמה בצעדי ענק, עצם המפגש עם משלחות סטודנטים, יצירת שיח עם ראשי ערים בעולם, קיום סיורים וחשיפת התנהלות החיים ביישובים השונים, כאלה עם גגות אדומים, חצר משחקים, טכנולוגיה מתקדמת לניהול העיר ועוד הצלחנו להסיר לפחות חלק מהדמוניזציה שנעשתה לאורך שנים למפעל ההתיישבות. הצלחנו לגרום לציבורים שלמים ומובילי דעת קהל, בלוגרים, עיתונאים ועוד שיש חיים משותפים ברוב מוחלט מיהודה ושומרון. חשפנו לפניהם את אזור התעשייה בברקן, את רמי לוי בצומת הגוש. אלה בדיוק האנשים שכאשר מתרחש פיגוע שינו את הגינוי המידי שהיה בעבר כלפי "הכובש הישראלי" לגינוי ל"מעודדי טרור" או לכל הפחות גינוי ל"שני הצדדים", דבר שמלמד אותנו שיש עוד הרבה מה לעשות.
בהסברה פנימה נדמה לי שיש עוד לא מעט שיעורי בית, אולם מערכת הבחירות הנוכחית מלמדת אותנו שמפעל ההתיישבות הוא כאן כדי להישאר. אלה מימין מבקשים לחזק להגדיל ולהתרחב, אלה מהמרכז-שמאל מבינים שהמעשה כמעט בלתי הפיך ומבקשים לשמר גושי התיישבות לכל הפחות.
המרכיב של הדיפלומטיה הוא מכשול נוסף איתו אנו מתמודדים והוא תלוי לא מעט במפגש האישי. מייק האקבי שהיה מועמד לנשיאות, שגריר ארה"ב בישראל דייוויד פרידמן ושליחי הנשיא האמריקני שמבקרים גם ביהודה ושומרון הם חלוצים לפני המחנה. ככל שיבואו לבקר בביתנו, באפרת, באריאל, בשילה כך גם תגבר התודעה ללגיטימיות שלנו בעיני העולם. מנהיגים שמבקרים ביהודה ושומרון עדיין נחשבים לאמיצים, לכאלה ש"נותנים בעצם הביקור לגיטימציה לכיבוש". ב-AIPAC אנחנו הזמנו את החברים לבוא ולבקר, להתרשם מאיכות החיים שאנחנו מעניקים לא רק לעצמנו אלא גם לשכננו. לחיצת היד, שיחת המסדרון, שיחה בארבע עיניים הם אלה שיעניקו את האומץ לעוד מנהיגים לבוא.
אנו מתחילים לראות את השינוי, ואם נתמיד בעשייה בע"ה נצליח.
