מכבסת מילים

"50 מההרוגים בעימותים בגבול רצועת עזה ביומיים האחרונים היו אנשי חמאס", זאת אחת מהכותרות שהתפרסמו בשבוע שעבר באתר עיתון "הארץ". ואולי היה אפשר לנסח את הדברים בצורה קצת אחרת. אנחנו מציעים כותרת כזו: "50 מההרוגים בניסיונות החדירה לישראל בגבול רצועת עזה ביומיים האחרונים היו מחבלי חמאס". שתי הכותרות מספרות את אותו הסיפור בדיוק, אך רק כותרת אחת נכנעת לטרמינולוגיה ולעולם המושגים של השמאל הישראלי שמשתלט על השיח והופך אותו למה שהוא לא.

אין להקל ראש בשימוש בטרמינולוגיה מוטה. למילים יש כח רב השפעה על השיח בכל חברה, במיוחד כאשר הן מופצות על גבי תקשורת ההמונים. חישבו מה ההבדל בין המשפט "אזרח נהרג בפיגוע", לבין "אזרח נרצח בפיגוע". הם דומים, אולם ברור לכולם שהמשפט הראשון מקל מאוד במעשיו של המחבל, ואילו המשפט השני מתאר בדייקנות את המקרה. בשני המשפטים האזרח סיים את חייו – השאלה היא באיזה אופן.

כל אלה מצטרפים לדוגמאות רבות שעולות על פני השטח בעיקר בתקשורת, בה הטרמינולוגיה והשימוש בשפה משנות לפעמים את פני ההיסטוריה ויוצרות הטיה פוליטית. כאשר התקשורת משתמשת בשפה אחידה שתומכת בצד אחד של המפה נוצרת ספירלת שתיקה, אשר יוצרת אשליה של דעה רווחת ומקובלת, שכמעט בלתי אפשרי לחלוק עליה.

תשומת הלב העיקרית צריכה להיות כיצד מתייחסים בתקשורת לאנשי הימין, לפעולותיהם ולדברים שהם מציגים ואיזה יחס מקבלים אנשי השמאל. דוגמאות רבות מראות כי השמאל הצליח להחדיר טרמינולוגיה בעלת גוון אנטי-מתנחלי ופרו-פלסטיני. זוהי טרמינולוגיה שלא הייתה קיימת בשנותיה הראשונות של המדינה. למעשה, עד לפני כ-20 שנים היא הייתה מנת חלקם של עיתונים בעלי אג'נדה שמאלנית מובהקת כמו "הארץ". היום ניתן לשמוע אותה גם בערוצי תקשורת מרכזיים.

ישנן דוגמאות רבות של ניסוח אשר מרוממות את הצד השמאלי של המפה הפוליטית. דוגמה אחת שכיחה במיוחד היא שמילון המונחים של השמאל אוהב להצמיד לכל תושב ביהודה, שומרון ובקעת הירדן את התואר "ימני קיצוני". מה שכמובן לא נעשה לגבי השמאל, הם הרי עושים את מה שנכון ודעותיהם מתונות ונוחות. "ארגוני ימין קיצוני" יש כפטריות אחר הגשם – למולם, יש רק "ארגוני שמאל", גם האנרכיסטים והבוגדניים ביותר שבהם הם לא קיצוניים. הימין פשוט לא יודע לשלוט בעצמו.

רק השבוע התפרסם כי בישיבת "בר אילן" בשדרות רוטשילד בת"א רוססו על הקירות בחצר כתובות "די לכיבוש", "תשוחרר פלסטין" ו-"אין אלוהים" וכתובת הסתה נוראית "כהנא מת, מה עם בנט". אין ספק איזה צד במפה הפוליטית אחראי לכתובות מחרידות האלה. במקרה הזה הכותרת באתר Ynet הייתה "כתובות נאצה רוססו בישיבת בר אילן בתל אביב", אך כשכתובות, אפילו פחות קיצוניות, מרוססות כביכול על ידי ימנים, הכותרות תמיד מכריזות על "תג מחיר". הימין פוגעים במדינה – השמאל מלכלך קירות.

בתחילת השבוע חזרו בערוץ 10 שוב ושוב על המונח "מהומות השגרירות" כאשר דיברו על ניסיונות חדירת המחבלים מרצועת עזה לישראל. שימוש במונח כזה בא להאשים את העברת שגרירות ארה"ב לירושלים באירועים בגבול הרצועה, ולהפוך את מחבלי החמאס לאזרחים שעושים מהומות. זה עוד ניסיון להציג את המחבלים כקורבנות או לכל הפחות כאנשים שיוצאים למחות על עוול שנעשה להם. אבל כולנו מכירים ויודעים את המציאות. לאחר מחאה שקמה ברשת, הפסיקו בערוץ 10 את השימוש במונח שערורייתי זה.

התקשורת היא ללא ספק מוטה לצד השמאלי של המפה, מה שיוצר סיקור מוטה של תושבי יהודה, שומרון ובקעת הירדן ושל הימין הישראלי בכללותו. במחקר שערך ד"ר אבי גור, בו הוא בחן את הדעות שהובעו בכלי התקשורת המרכזיים בתקופת תהליך אוסלו, נמצאה בכולם הטיה ניכרת לשמאל. במדד משוקלל נמצא בידיעות אחרונות הטיה של 80% לשמאל, ברשת ב' 74%, בערוץ 2 70%, בערוץ הראשון 55%, בגלי צה"ל 43% ובמעריב הטיה של 34% לשמאל.

חשוב לפתח קריאה וצפייה ביקורתית כאשר נתקלים בכתבה בעיתון או בטלוויזיה. אסור לקחת כמובן מאליו שום ידיעה חדשותית שמופיעה בכלי התקשורת. קריאה נכונה, תגרום לנו להבין היכן ישנו חוסר שוויון בסיקור התקשורתי ותעזור לנו לקרוא את המציאות באופן יותר אחראי ומדויק. ותמיד נזכור, האמת שמוצגת בתקשורת הישראלית היא מוטה. בדרך כלל לצד השמאלי. על מנת לשמוע את הסיפור האמיתי, עדיף לצרוך תקשורת לאומית ומאוזנת יותר.