כנס יש"ע להסברה ותקשורת 2015 – מה היו לנו שם?

ביום שני השבוע נערך כנס יש"ע להסברה ותקשורת 2015, זו הפעם החמישית. גם השנה ארחה מועצת יש"ע אנשי תקשורת ומרצים בכירים שדיברו מול כשלוש מאות ראשי רשויות, אנשי תקשורת והסברה, ראשי ארגונים ודוברים. סמנכ"ל מועצת יש"ע יגאל דילמוני אמר בפתיחת הכנס: "השנה יחד עם ועד מתיישבי גוש קטיף וחברים נוספים אנו עורכים פעילויות לציון עשר שנים לגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון. המשימה שלנו היא לחזק את השיח בעם ישראל כדי שכולנו נבין שתכנית זו הייתה גרועה ופגעה בישראל, ולכן אסור שתהיה מחשבה כזאת בקרב מקבלי ההחלטות, לא בשיח הישראלי ובוודאי שאסור שהיא תעלה להחלטת ממשלה". בעקבות הדיון הציבורי על הגעתו של אלוף (במיל') גרשון הכהן לכנס אמר דילמוני: "נפגשנו עם גרשון הכהן, והוא מוביל בחודשים האחרונים את המסר שאסור לחזור שוב על טעות הגירוש . לכן, החלטנו שכדאי שדבריו ישמעו גם בכנס שלנו. אני לא בוחן כליות ולב אלא אחראי לחלק של 'לא לשכוח'".

ח"כ ינון מגל מהבית היהודי הגיב בכנס על מחאת האמנים שהתקיימה יום קודם ואמר "אם אתה בצד הלא נכון של המפה הפוליטית, אתה כבול. אם אתה מדבר על להחזיר שטחים ובעל תפיסות שמאלניות זה לא אג'נדה, את זה מותר להגיד. אם אתה חושב אחרת אסור לך להגיד את דעותיך. אפילו בפוליטיקה, כשיש קולות שאומרים דברים שונים אז אנשים יוצאים מהכלים. בני האליטות האלה חושבים שהם ישלטו בשיח". מגל התייחס גם להשתלבות המאסיבית של בני הציונות הדתית ביחידות הקרביות בצה"ל וטען ש"זה נחמד שיהיה רמטכ"ל בוגר מכינת בני דוד, אבל אנחנו רואים היום איך אמנים ושחקנים משפיעים על סדר היום לפעמים יותר מהרמטכ"ל. לפעמים כתב בגלי צה"ל משפיע הרבה יותר. זו מלחמה של מעטים מול רבים, הציבור הלאומי צריך להתעשת ולהתעורר, חייבים להתעסק בתקשורת, בתרבות, באומנות. אם מאמינים בצדקת הדרך ובתפיסת העולם חייבים ללכת על מהלך כזה".

גם שני הפרשנים הבכירים, עמית סגל מערוץ 2 ורביב דרוקר מערוץ 10 , הגיעו, השתתפו בפאנל זה מול זה והתייחסו לסיקור התקשורתי משני צידי המפה הפוליטית. דרוקר התייחס להבדלים בין אנשי תקשורת ימניים לעומת שמאלניים ואמר: "התראיינתי אצל חנוך דאום ויש קטע אחד שהוא לא שידר. הוא הביא את אראל סג"ל ואותי לעימות על הימין ועל השמאלנות של התקשורת. היה לי נוח להגיד את הדבר הבא: הכל נכון, צודק, צריכה להיות חברת חדשות ימנית, אבל הרבה אנשים שמייצגים את העמדות הימניות - לא רוצים לעבוד. הם לא מוכנים לעשות עבודה מקצועית, אמתית. לך תעשה תחקירים, לך תעבוד. אני עבדתי קשה כדי להגיע לעמדה הזאת."

בתגובה לכך ענה לו עמית סגל: "זה לא קשור לעצלות, אלא עדות לכך שיש חזרה לשנים 74-5, שנים בהן הימין אמר אנחנו נעשה והשמאל ישלוט בתקשורת". בהמשך אמר כי "זו שגיאה של הימין, שהרבה מאוד שנים לא העריך והחשיב את מקצוע התקשורת. העדיפו לבנות ושאחרים ידברו. אם יש דבר אחד שהתמונה של ההתנתקות צבעה אצלי מאוד חזק, זו התמונה של כפר דרום. בכפר דרום עומדים על הגג 200 איש ולמטה עומדים סימה קדמון, נחום ברנע ואחרים. הייתי בספק אם מישהו שם מכיר אותם. ואז הבנתי שמילים עשו יותר ממעשים, נחשבות יותר ממעשים, מעצבות תודעה. ההתנתקות קרתה כי את המעשים מעצבת התודעה".

ח"כ מייקל אורן מטעם מפלגת 'כולנו' הזכיר בדבריו את יהונתן פולארד: הייתה לי החוויה המזעזעת להיות הנציג הישראלי שביקר את פולארד בכלא. לארה"ב יש את האוכלוסייה הכלואה, מאחורי הסורגים, הכי גדולה בעולם. מיליוני אמריקאים כלואים. יש להם לחצים לשחרורי אסירים מכל מיני סוגי אוכלוסייה. בעייני, זה פצע פתוח בינינו ובין האמריקאים. אני מצטער ולא גאה לומר שלא הצלחתי. עלינו כמדינה לקחת אחריות על פולארד, להמשיך להילחם ולא לאבד תקווה".

אלוף (במיל') גרשון הכהן, דיבר על המסקנה שלו עשר שנים אחרי: "אין חלוקת הארץ! כל היתר, כל הסידורים, זה דיון פתוח. מי שמדבר על חלוקת הארץ נמצא במאה העשרים - מי שנמצא במאה 21 מבין על מה שדברתי עם כל הכאב הנורא". על האפשרות לחזור לגוש קטיף אמר הכהן: "יבוא יום ותהייה התהוות שתדרוש את זה". בהמשך נגע בנושא ההתיישבות ואמר "ההתיישבות היא אחד האמצעים שבאמצעותם משמרים אקטיביות. במזרח התיכון הכל פתוח. כל הסידורים שמדברים ודיברו, כולם מבוססים על ההנחה שיש יכולת לעצב מציאות, ההתיישבות בהר משמרת את האחיזה בכל הארץ".