שוברים את השקר
כשהם בעיצומה של המלחמה, חיילי צה"ל רגילים לקבל חיבוק גדול מעם ישראל. עוטפים אותם בצ'ופרים, מארגנים להם 'על האש' בשטחי הכינוס, חברות מסחריות מציפות אותם במתנות, אנשים טובים מציפים את בתי החולים ומרעיפים אהבה על הפצועים. המונים משתתפים בהלוויות של חיילים, גם כאלו שמעולם לא הכירו. אבל עם שוך המלחמה, כשהתותחים כבר לא רועמים, שם מתחיל מבחן אחר לגמרי ואמיתי לא פחות. כשארגוני שמאל קיצוני, בשם המוסר והצדק, מכפישים את פניהם של הלוחמים שלנו ומטילים ספק במוסר הלחימה שלהם בכל רחבי העולם – שם הם זקוקים לנו אולי יותר מכל. השבוע בישעמדה - על הצורך לשבור שתיקה באמת ולהגן על חיילי צה"ל בקול גדול.
עובדה ידועה היא שחיילים וכמובן קצינים בכל הדרגות צריכים אישור של דובר צה"ל כדי להתראיין ולהגיב בתקשורת. אישורים כאלה ניתנים במשורה, מה שמשאיר את השדה הציבורי-תקשורתי מלא בטענות נגד 'מוסר הלחימה' של צה"ל. טענות שאינן זוכות להדיפה הראויה להן. כבר שנים שארגוני שמאל קיצוני פועלים בתחום, אך בשבועיים האחרונים נרשמה עליית מדרגה: ארגון 'שוברים שתיקה' יצא בקמפיין גדול ועתיר-תקציב במסגרתו הוא מפיץ את הסיפורים שהגיעו אליו לא רק בישראל, אלא ברחבי העולם כולו.
"ככה נלחמנו בעזה 2014" - זהו שמה של חוברת שהשיקו אנשי 'שוברים שתיקה'. החוברת, שחלקה הודפס בפונט לבן על נייר שחור בעיצוב שמזכיר חומרים מימים אחרים לגמרי, מבוססת על עדויות אנונימיות של לוחמים שנטלו חלק במבצע 'צוק איתן'. "מהעדויות עולה תמונה קשה של מדיניות ירי חסרת הבחנה שהובילה לפגיעה ולהרג של מאות אזרחים חפים מפשע", נכתב באתר האינטרנט של הארגון.
בראיון למקור ראשון, טענו ראשי הארגון כי הם אינם עוסקים דווקא בנושא החוקי, או בהשוואה לצבאות אחרים, משום שלדבריהם, מצה"ל הם דורשים את אמת המוסר הגבוהה ביותר. ראשי הארגון גם מציגים רזומה של שירות משמעותי בצה"ל וטוענים כי כל מטרתם היא להביא לשינוי פנימי בצבא.
אך טענות אלו דינן להידחות. שהרי מה לתיקון פנימי עם המאמצים הרבים שמשקיעים אנשי הארגון בהבאת מסקנות הדו"ח שלהם לכל אוזן גם ברחבי העולם? עשרות אירועים מתוקשרים בחו"ל, הרצאות בקמפוסים ברחבי ארה"ב, תרגום הדו"חות לשפות שונות ברחבי אירופה, השתתפות בכנסים ל"זכויות אדם" של ערביי יהודה ושומרון ועוד ועוד. כל אלו אין להם דבר עם תיקון. אלו פעולות של הרס וחתירה תחת מוסריותה וערכיותה של המדינה שלנו.
תנועת ישראל שלי ותנועות נוספות, יוזמות בימים האחרונים מאבקי נגד ברשתות החברתיות. מעין תשובת משקל להכפשות. בשבועיים האחרונים מתפרסמות כנגד 'שוברים שתיקה' עדויות מרגשות של לוחמים ובני משפחותיהם על רגישותם של החיילים, על הסכנות שעמדו בהן, ועל מראות תמימים של זקנים וילדים שניסו לנצל את הרגישות המוסרית של החיילים על מנת להרוג אותם. חשוב להגביר קול, על כל אחד ואחת מאיתנו מוטלת החובה, ברמה האישית, לעשות כל מה שביכולתנו על מנת לגבות את חיילי צה"ל ציבורית, לחזק אותם ולברך אותם על תרומתם להגנת המדינה.
אך המלאכה לא מוטלת על הציבור לבדו. גם ברמה הדיפלומטית-מדינית, על הנהגת ישראל להשיב מלחמה נמרצת ונחרצת לדה לגיטמציה נגד חיילי צה"ל. אם בחקיקה שתגביל את פעילותם האנטי-ישראלית של ארגוני שמאל קיצוני מתוך שטח מדינת ישראל, אם במתן במה נרחבת והצפת האמת בכל הכלים האפשריים, ואם בחיזוק חיילי צה"ל באמצעים עקיפים כמו משכורות ותנאי שירות טובים יותר. חיילי צה"ל שותקים כי אין להם אפשרות אחרת, הם עסוקים בהגנה עלינו. החובה שלנו היא לשבור את השתיקה למענם, ולהגן עליהם בחזרה. לא רק בזמן הלחימה, אלא גם ובעיקר בימי שגרה.
