לשים גבול
ארצות הברית מפעילה בשבועות האחרונים לחץ הולך וגובר על ישראל להתקדם במשא ומתן מול נציגי הרשות הפלסטינית. השבוע ביקר בירושלים שר החוץ האמריקני, ג'ון קרי, בניסיון נוסף לדחוק בצדדים להגיע להבנות. במקביל, גורמים עלומי-שם בארה"ב הפריחו לאחרונה איומים, לפיהם אם לא תחול פריצת דרך במשא ומתן, יכין הממשל בוושינגטון תכנית משלו לפתרון הסכסוך. איומים כאלה נשמעו בעבר לא אחת, ולעתים אכן הובילו את הממשלה לקבל החלטות פזיזות וקשות נגד ההתיישבות ונגד האינטרס הישראלי, מתוך לחץ וחשש. השבוע בישעמדה – על כוחה הנחלש של ארה"ב ומה על ישראל לעשות כעת, בטרם יהיה מאוחר מדי.
"מה כבר יכול ראש הממשלה לעשות?" תוהה חלק מהציבור הישראלי. "ידיו כבולות! בכל זאת, מדובר בארצות הברית, ידידתנו החזקה והגדולה". גם אם זה נכון, ידידתנו החזקה והגדולה נמצאת במשבר, ואסור לנו לשמש כלי בידיה. נשיא ארה"ב, ברק אובמה, נכשל כישלון מדיני של ממש בכל הנוגע לעולם הערבי, ויצר כמעט במו ידיו משברים במדינות המזרח התיכון, וכעת הוא מתפנה "לטפל" גם בירושלים.
אובמה ושר החוץ שלו, שנכשלים במצרים, בלוב ובאירן, מבקשים להוסיף לקורות חייהם שורה חדשה עם הישג מדיני משמעותי, ורואים בסכסוך הישראלי-ערבי באזור את ההזדמנות האחרונה שלהם לכך. הדרך: בכוח, ואם לא יילך בכוח, אז בעוד יותר כוח. האם אנשי הממשל הנוכחי מבינים מספיק טוב את המתרחש בשטח? כנראה שלא. האם הם מבחינים בבעייתיות שבדחיקת ישראל להקמת סניף איראני על שטחה, בעוד איראן הגדולה עודנה מהווה איום עולמי? גם כאן התשובה שלילית.
אובמה זקוק נואשות להישג מדיני במזרח התיכון - רק לאחרונה "זכה" להידרדרות נוספת במעמדו, כאשר מגזין "פורבס" היוקרתי הדיח אותו מראש רשימת האנשים המשפיעים בעולם, לטובת נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. לא רק במישור המדיני הציג אובמה תוצאות מאכזבות, אפילו חוק הרפורמה בביטוח הרפואי, שהיה לספינת הדגל הפוליטית שלו ביחסי הפנים בארה"ב, לא מיושם והפך לחרב פיפיות שניבטת מעבר לסקרי דעת הקהל בקרב הציבור האמריקני.
ואל מול כל זאת, מדשדשת ממשלת ישראל ומגלה חולשה. חולשה שגם בארה"ב יש מי שמרים גבה לעומתה. חולשה זו גורמת לארה"ב להמשיך ללחוץ על ראש הממשלה לוויתורים כואבים, אך גם לפגיעה אנושה בביטחון ישראל. לאחרונה פורסם כי במשא ומתן בתיווכה של ארה"ב נשמעות דעות חיוביות בנוגע לאפשרות שביטחונה של ישראל יופקד בידיהם של כוחות בינלאומיים לאורך הירדן, כהסדר ביניים ארוך טווח. ראש הממשלה שאישר את המשא ומתן הישיר לאורך החודשים האחרונים משלם מחיר כבד מצידה של ישראל – שחרור אסירים רוצחים מהכלא, ותמורה אין.
בימים האחרונים חשף המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה סרטון חדש, המעלה את השאלה: האם אכן יכולה ישראל להסיג את כוחותיה מבקעת הירדן ולהעביר את האחריות הביטחונית לכוחות בינלאומיים? בסרטון מוצגים בזו אחר זו דוגמאות לתפקידים שמילאו כוחות בינלאומיים בגבולה של ישראל, מול מצרים, לבנון, סוריה ורצועת-עזה – ובכל אחד מהם כשלו ניסיונותיהם של הכוחות הרב-לאומיים לשמש כחיץ בין ישראל לאויביה. האם תגיש ישראל גם את גבולה הירדני לניסיון כושל נוסף של הפתרון הרב-לאומי?
הניסיון מלמד שבכל אחד מהצמתים המוצלחים בהיסטוריה הישראלית, קיבלה ממשלת ישראל בסופו של דבר את ההחלטות הטובות לה - ביטחונית, מדינית וכלכלית. נכון יהיה אם ראש הממשלה ושריו יצהירו כבר עתה על סירובם לבצע מחוות נוספות, מכל סוג שהוא, ויפסיקו לשמש כלי בידי הממשל בארה"ב לכיסוי גירעונותיו במדד הפופולאריות האמריקני.
