בשנה האחרונה הרבינו לכתוב מעל דפי עלון זה על הקשר שאנו רואים בין המתרחש במגרון, לבין השתלשלות העניינים סביב הקמת היישוב אלון מורה, בסוף שנות השבעים. כעת, לאחר שעשרות משפחות מגרון נאלצו להתפנות מבתיהן בהוראת בג"ץ ובחולשת הממשלה, שלא עשתה די כדי למנוע את העוול הנורא, החלטנו לפרט מעט יותר, כדי להמחיש את הקשר בין השניים, ולהביע יחד עם הכעס והכאב גם את האמונה והתקווה שסופו של הסיפור – גם הוא – יהא זהה.
גרעין אלון מורה עבר כמה וכמה גלגולים - מסבסטיה אל מחנה קדום (היישוב קדומים היום), ומשם אל אדמות רוג'יב (איתמר היום), ומשם הלאה אל הר כביר, שם נמצא ועומד היישוב אלון מורה כבר עשרות שנים. רב היה כאבן של המשפחות, חלק לא מועט מהן ברוכות ילדים, לעזוב את בתיהן משל היו משפחות נוודים בארץ זרה, כאילו אין מדובר בקרקע אשר עליה התהלכו מקדם אבות אבותינו.
ב-22 באוקטובר 1979, הורה בג"ץ לממשלת ישראל להוריד בתוך 30 יום את מתנחלי הישוב אלון מורה ובתיו מהקרקעות שנתפסו על ידי הממשל הצבאי, אשר היו, על פי פסק הדין, בבעלות תושבי הכפר הערבי רוג'יב. "אין זה חוקי להקים את הישוב על קרקעות פרטיות ויש להורידו מהן", קבעו חמשת שופטי ההרכב פה אחד וחייבו את המדינה בהוצאות משפט בסך עשרת אלפים לירות. עיתוני ישראל מלאו דברי ביקורת, מימין ומשמאל, על אזלת ידה של הממשלה בטיפולה המשפטי בסוגיה. "בעקבות הבג"ץ", כתב העיתונאי הצעיר נחום ברנע, "האם נזף השבוע מישהו בכל המשפטנים הבכירים שסיבכו את הממשלה בצרה הזאת? כך ניגשים למשפט?"
"יש עתה שלוש אפשרויות בעקבות פסק הדין", צוטט אז מקור בכיר במפד"ל בעיתון "דבר". "חקיקת חוק המאפשר לתפוס אדמות לצרכי התיישבות, שינויים קלים בשטחי הקרקע של אלון מורה, או הזזת היישוב למרחק לא גדול".
מנגד, מתנחלי אלון מורה "החליטו להיאבק ולהתנגד לפירוק ההתנחלות גם אם יוצע להם מקום אחר באותו אזור". הם הדגישו, עפ"י הדיווח, כי "התקדים של עקירת ישוב עלול להיות מאוד מסוכן ולפיכך הם לא מוכנים עקרונית להעתיק את יישובם אפילו לא לנקודה סמוכה".
ראש הממשלה, מנחם בגין, הודיע מצדו כי כבר ביקש לפעול למציאת אלטרנטיבה למיקום היישוב, ומקור ממשלתי הבהיר כי "פסק הדין יבוצע בין אם יסכים גוש אמונים למיקום החדש ובין אם לאו, אף אם הדבר יחייב עימות בכוח עם המתנחלים", לשון העיתון.
המצב המסובך הביא את המתיישבים לנהל במשך חודשים משא ומתן עם הממשלה, במטרה להשיג כמה שיותר הישגים, תמורת עזיבתם את הקרקע. זאת בעוד התבטאויותיהם בתקשורת רק הלכו והחריפו.
המשא ומתן המתמשך, גרם לממשלה לדחות את הפינוי שוב ושוב. בינתיים היא איתרה קרקע להקמת יישוב חדש עבור אלון מורה – ג'בל כביר. בגין הודיע שוב – למורת רוחם של המתיישבים - כי "פינוי אלון מורה יבוצע ללא כל דחיה נוספת גם אם לא יסכימו המתנחלים להתיישב באתר המוצע". שלושה ימים אחר כך התכנסה מזכירות גוש אמונים יחד עם הרב צבי יהודה הכהן קוק, והודיעה כי המתנחלים יקבלו את ההצעה, ובלבד שיובטח מעמדן המשפטי של ההתנחלויות.
ראש הממשלה סירב לקבל את דרישתם, והתושבים הודיעו כי לא יעברו לאתר החדש, שהלך ונבנה בינתיים באמצעות טרקטורים שהוטסו אל הר כביר במסוקים, בשל הגשם הכבד שהקשה על המעבר בדרכים הבוציות. רק לאחר מאמצי שכנוע רבים, החליטה בסופו של דבר מזכירות אלון מורה לעלות אל הקרקע החדשה, על הר כביר.
העיתונאי דני רובינשטיין חשף כבר אז כי "ישנם דיבורים על רכישת אדמות מערביי הכפר רוג'יב, במקום בו שוכנת ההתנחלות אלון מורה המתפנית". ארבע שנים לאחר מכן, על הקרקע שנרכשה כחוק, הוקם יישוב חדש – "תל חיים" אשר הפך ברבות הימים לאיתמר.
מראות הפינוי השבוע, של עשרות משפחות על ילדיהן, של גן ילדים וחווה טיפולית, היו קשים ללב, קשים להיגיון וקשים לצדק ולמוסר. אך נשוב ונאמר עתה: אם חבורה של צעירים מלאי אמונה הצליחה לפני 30 שנה להקים בנחישותה את קדומים, איתמר ואלון מורה, אנו מאמינים כי גם בעת הזאת, נבנה בסופה של הדרך גם את מגרון עילית, גם את מגרון תחתית (שכונת היקב) וגם את אדם מזרח.
