חג ליער או מי מפחד מהיער הגדול?

 כתב: "השתגעת?", קראו לעברו חבריו, "לנטוע יער בספר המדבר הצחיח?". "אולי אכן השתגעתי", ענה להם יוסף וייץ – זה שיכונה לימים 'אבי היערות' - "אבל כאן ניטע יער! בין הנגב, מדבר יהודה והארץ הנושבת, בדרום הרי יהודה – הר חברון, ובגבול עם הירדנים.יער שיסמן את הנוכחות העברית בחבל ארץ זה, ובו יפרחו יישובים חדשים, מטעי פרי וכרמים ופינות חמד לבילוי ונופש לתושבי הדרום. במרכזו תוקם מצודה וכפר יערנים".

אמר ועשה: בשנת תשכ"ד, 1964, החלו מאות פועלים מבאר שבע ועיירות הפיתוח בדרום בנטיעות.היה זה פרוייקט לאומי של "עבודות דחק", כל עץ הושקה במשך מספר שנים וקיבל מעין גומה שתשמור את מעט המים. לשמחתו של וייץ והקק"ל, בשנים הראשונות כמות המשקעים הייתה טובה והיער שרד, הם ראו בכך מעין נס, כיון שטרם ניטע בעולם יער באזור עם פחות מ 600 מ"מ גשם (ביער יתיר הממוצע הוא 280 מ"מ).

גודלו של היער כ-40,000 דונם. שמו של היער, כשמו של חבל ארץ זה, נלקח משמה של העיר יתיר המופיעה מספר פעמים במקרא. בתחילה, ברשימת הערים שבנחלתו של שבט יהודה " וּבָהָר שָׁמִיר וְיַתִּיר וְשׂוֹכֹה" (יהושע ט"ו מ"ח), ומיד אח"כ מצווה השבט לתת חלק מעריו ללווים – אשר אין להם נחלה: "וְלִבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן נָתְנוּ אֶת ... וְאֶת יַתִּיר וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ" שם כ"א י"ג). בחלוף השנים שולח דוד לזקני יהודה "וְלַאֲשֶׁר בְּיַתִּר" משלל ציקלג (שמואל א' ל' כ"ז), ואף שניים מגיבורי דוד היו מהעיר יתיר – עירא וגרב.

בתקופה הביזנטית-תלמודית הייתה זו עיר נוצרית עם כנסיה מפוארת, ממנה נותר פסיפס יפה המכוסה כיום בחול. הערבים שימרו את השם בשינוי קל – עתיר, ועליו שיירי קבר שיח' עתיר. עיירה נוספת בלב היער הייתה 'ענים', המוזכרת באותה רשימת ערי יהודה, חורבותיה מצויים מול הכניסה לישוב שני ליבנה ובה שרידי מצודה מתקופת מלכי יהודה ובית כנסת עם שני פתחים למזרח.

עד לפני כשנה הייתה מצודת היערנים מקום מושבם של יערני קק"ל ומרכז יציאה לעבודות הייעור ואחזקת היער השונות, מאז עבר המקום לידי מחלקת החינוך של קק"ל והוכשרו בו מתחמי לינה, בהם אוהלים בדואים ללינת קבוצות, מתחם קמפינג ומטבח שדה, חדר אוכל ופינות לימוד ויצירה.

למקום מגיעים בתי ספר על-יסודיים, מכינות קדם צבאיות ותנועות נוער מכל הארץ. הם מטיילים בשביל ישראל החולף לכל אורך היער, בחורבת ענים והמתקנים החקלאיים, מתנסים במחנאות ביער בשילוב "עבודה תורמת" כגון גיזום וסיקול. בהזדמנות זו, נחשפים בני הנוער להר חברון וחלקם מגיעים לביקור בסוסיא הקדומה ובחוות הר סיני, ועוד היד נטויה.

בליבו של היער מאגר גדול שהוקם על ידי המושבים השיתופיים בהר חברון - יתיר, כרמל ומעון – מתוך כוונה לאגם מים לחקלאות. אך כיום, לאחר שעם השנים מערכת הולכת המים השתכללה, המאגר הפך לפנינה בלב היער. בשנים האחרונות מובילה מועצת הר חברון את החשיפה והפעילות ביער המיוחד - אירועים ביום העצמאות, מופעים, פסטיבלים, טיולי פריחה ועוד.

כשחלם וייץ על יער באזור הזה ומנה את יתרונותיו, טרם נשמע בעולם המושג "מידבור" – תהליך של התנוונות הקרקע והתפשטות הדרגתית של המדבר בזחילה אל הארץ הנושבת. תופעה זו נראית בשולי מדבריות בעולם, והסיבות לה הן גם טבעיות – שינוי אקלימי, עליה בטמפ' וירידה במשקעים, וגם מעשה אדם - ניצול יתר של הקרקע ורעיית יתר (אצלנו לפחות 3,000 שנות רעיית יתר), הגורמים לאדמה החשופה מצומח להיסחף מטה בגשם אל הוואדיות ולהשאיר סלע ערום.

מסתבר שישראל היא מהמובילות בעולם במאבק בתופעת המדבור, בעיקר על ידי נטיעות באזורי ספר וגדות נחלים בנגב, עם שימוש בשיטות עתיקות כגון אלו של הנבטים - "אדוני המדבר" - שלמדו לנצל את מעט המים, לאגור ולתעל כל טיפה ליעדה. יער יתיר נמצא אם כן בחזית המאבק המקומי בזחילה של מדבר הנגב לעבר הר חברון הפורה, הוא גם היער הנטוע הגדול בארץ, והנטוע הגדול בעולם באזור חצי מדברי.

החולף בכביש המרכזי של היער ליד הישוב חירן יראה אזור מגודר היטב ובו מגדל עם אנטנות המציצות מעל העצים – זוהי תחנת המחקר של מכון ויצמן בראשות פרופ' דן יקיר שזכה השנה לפרס ישראל על מחקרו. בתחנה זו נבחנת 'התנהגות' היער בסביבה באמצעות מגדל שטפים (מדידות שטפים של פחמן דו חמצני, מים וקרינה), כחלק ממחקר כלל עולמי בכ-600 יערות ברחבי תבל.

כאן חוקרים את המנגנונים של עצי האורן (אורן ירושלים בעיקר) לשרידות בתנאי עקה (סטרס בלע"ז) ואיך הם מצליחים לשרוד באזור יובשני שכזה. בנוסף חוקרים את קצב קיבוע הפחמן של היער (בתהליך הפוטוסינתזה) ומסתבר שהעצים כאן מקבעים פחמן ביעילות, כמו עצים ביער באירופה הגשומה. כמו כן, נבדק בתחנה ביער יתיר מאזן הקרינה של היער והשפעתו על ההתחממות הגלובאלית.

למרות שרובו ה(כמעט) מוחלט של היער נטוע אורנים וברושים, ניתן לראות בערוצים ובעמקים המלאים באדמת סחף בוסתנים ובהם פרי הארץ. קק"ל מעשירה את היער ב-10 השנים האחרונות בחרובים ושקדים, תאנים וזיתים, רימונים, תותים ועצי סרק ארץ-ישראלים רחבי עלים נוספים.

קצת לפני שחברי המשקים בהר חשבו על "הדובדבן שביער", בקק"ל העלו ארצה אלפי עולים חדשים מאיראן –פיסטוקים. ניטעו מטעים במקומות המתאימים עם ציפייה ליבול נאה, החלקות נמסרו לחקלאי בית יתיר שהישקו ועמלו ולבסוף נטשו את הענף מחוסר כדאיות כלכלית. היום ניתן לראות את עצי אלת הבטנה לצד אלות ארץ ישראל עם עליהן האדומים-כתומים, מזכרת מהימים ההם. יש הטוענים שהבוטנים ששלח יעקב מזמרת הארץ עם בניו מצרימה ליוסף היו פיסטוקים. רש"י לעומתם אינו ממהר להמר וכותב: "לא ידעתי מה הם...".

הנוסע בכביש המחודש ממצודת היערנים לכוון כביש 31 יבחין בסוג אחר של נטיעות, שונות מאלו המוכרות לנו ביערות הארץ. מדובר בדרך פעולה חדשה יחסית המכונה "סוואניזציה", ובה נוטעים בעיקר עצי שיטה (לרוב שיטת הנגב), שיזף, מעט אקליפטוס ועוד בצפיפות נמוכה מאד – כ-25 עצים לדונם. שיטה מעניינת לנטיעה כזו נעשית על ידי הרמת סוללות אדמה למרגלות העצים הניטעים לאורך קווי הגובה של הגבעות, הנראות מרחוק כמפה טופוגרפית. שיטה זו דומה לטראסות שבנו אבותינו בהר, אך מכיוון שאין כאן אבנים לבניית מדרגות ממש, משתמשים בסוללות מאדמת הלס, המטרה היא לאגור את מי הנגר העילי להשקיה מקסימלית ולמנוע סחף של הקרקע. המרווח הגדול בין העצים מאפשר התחדשות הצמחייה המדוכאת.

אז אם אתם מטיילים להנאתכם בין שבילי היער, או סתם רובצים בצל ביום חם זכרו את אבי היערות וחלומו המשוגע, ואת תרומתו של היער לאדם ולסביבה.