סביבה ללא איכות: כרונולוגיה של שוד עתיקות ידוע מראש / מתוך הרצאה שנשא משה גוטמן בכנס למען איכות הסביבה ביו"ש, באוניברסיטת אריאל, ולרגל מבצע "שוד ושבר"

באוקטובר 2014 קרה אירוע ששינה את התפיסה על שוד העתיקות בארץ - עוזי רוטשטיין, מפקח ביחידת השוד של רשות העתיקות ומתנדב ביחידת חילוץ מגילות, יוצא עם חבריו לאימון היחידה עם מצלמה חדשה שקיבל ממנה. הם מסתובבים ליד מערת הגולגולות שממוקמת על מצוק בנחל צאלים. במערה נמצאו שבעה שלדים של בני אדם שמתוארכים לימי בר כוכבא. תוך כדי בדיקת הזום במצלמתו החדשה, הוא נדהם לגלות בתוך המערה דמויות נעות. עוזי מופתע מאוד מכיוון שהמערה נמצאת במקום שקשה מאוד להגיע אליו וחייבים להיעזר בציוד סנפלינג ובלוגיסטיקה מורכבת. מהר מאוד הוא וחבריו מבינים שמדובר בשוד והם עוצרים את השודדים. בעקבות המקרה הזה, מדינת ישראל הבינה שלושה דברים: הראשון - שודדי העתיקות אינם חובבנים. הם יודעים בדיוק איפה ואיך כדאי להם לחפש כדי להגיע לממצאים הרווחיים ביותר. השני - אין מיפוי מספק של מערות במדבר יהודה. השלישי - אנו במרוץ מול שודדי העתיקות מי יגיע ראשון לממצאים החשובים. חשוב להדגיש שכאשר שודדי עתיקות נכנסים לאתר, הם לא חופרים בצורה מסודרת ומתועדת כמו ארכיאולוג מוסמך, הם משמידים את כל האתר. כל ממצא שאינו רווחי בעיניהם - מושלך, גם אם מבחינה מחקרית לממצא זה עשויה להיות חשיבות עליונה. לאחר שוד כזה, האתר נפגע בצורה בלתי הפיכה והשודדים משאירים אחריהם רק ערימות שפך מאובקות.

בימים אלו מקיימת המדינה סקר חירום לאומי בכל מערות מדבר יהודה כדי להציל את מה שנותר, אך הסקר עצר בגדה הדרומית של נחל ערוגות, כלומר בקו הירוק. כאילו שמעבר לקו הירוק בר כוכבא לא הסתתר, החשמונאים לא בנו מצודות, ובאופן כללי, בקו הירוק עצרה גם ההיסטוריה היהודית בארץ ישראל. ההחלטה הפוליטית הזו מראה כאילו נופי המורשת והתרבות שלנו נגמרים בקו הירוק, וממנו והלאה מתחיל ה"חורף ערבי" בו אין היסטוריה, תרבות ומורשת. כאשר רשויות החוק לא מגינות על העתיקות ביהודה ושומרון, הן מועלות בתפקידן.

לא נכון לומר שהרשויות לא מטפלות במקרי השוד בכלל. ב"קצין מטה ארכיאולוגיה" שבמנהל האזרחי עושים הרבה כדי לעצור את התופעה, אך לאור העובדה שבניגוד למצב בצד השני של הקו הירוק, שם מוצב פקח עתיקות על 2000 אתרים, ביהודה ושומרון הפקח אחראי על 10,000 אתרים - אין די בכך בכדי לעצור את התופעה. זאת ועוד: לפקח ביהודה ושומרון אין מערכת תומכת לפעולותיו. מצב זה הוליד הפקרות, כשאתרים רבים נהרסים ונשדדים.

בעקבות כך, בבית ספר שדה כפר עציון עמלים בימים אלו על תכנון וביצוע סקר ארכיאולוגי ברחבי גוש עציון, מכרמי צור בדרום עד ירושלים, ומאזור גבעות במערב ועד להרודיון שבמזרח. מטרת הסקר היא להוציא ספר שיציג את הממצאים העדכניים ביותר על העתיקות באזורנו. הסקר ילמד על החיים בהר חברון במהלך הדורות, יציג אתרים מעניינים ואולי אף יצליח להגיע לפני שודדי העתיקות ההרסניים אל ההיסטוריה החבויה מתחתינו. את הסקר יבצעו צוות בית ספר שדה כפר עציון ומתנדבים. בקרוב יופץ הסבר על פרטי הסקר וכל אדם שמעוניין להציל את העתיקות מוזמן להתנדב ולעזור.

ההיסטוריה של שוד העתיקות בישראל / משה גוטמן

שוד העתיקות בישראל כתופעה נרחבת נולד בשנות החמישים, במערות קומראן, במצוק ההעתקים הנושק לים המלח.בדואים אשר הסתובבו במערות חיפשו כבשים באחת המערות, וזרקו פנימה אבן לגירוש השדים. האבן נחתה בקול ריסוק מוזר, וכשנכנסו פנימה למערה מצאו כדים ובהם מגילות עתיקות, אלו הן מגילות ים המלח המפורסמות, אשר מוצגות במוזיאון ישראל בירושלים, והמועצה האזורית מגילות קרויה על שמן.

פרט מעניין שאינו ידוע דיו הוא, כי הממצאים הרבים אינם דווקא המגילות המוכרות המוצגות בהיכל הספר, אלא מאות עותקים של ספר ויקרא, הוא ספר 'תורת כהנים'. הסברה אומרת כי עותקים אלו היו 'ספרי ההוראות' של הכהנים בבית המקדש, והארכיון כולו הוברח מירושלים במכוון והוטמן במערות קומראן, באקלים המדברי היבש, מפני סכנת החורבן שריחפה על ירושלים והמקדש. ממצא זה הוביל למשלחות חוקרים מכל העולם שהחלו לחפור באתר בכדי למצוא כתבים נוספים, והבדואים שראו כי טוב, החלו במרוץ להקדמת החוקרים ומכרו את ממצאיהם בעבור בצע כסף. במארס 1952 מתרחש אירוע בעל השלכות דרמטיות על גורלם של אלפי ממצאים ארכיאולוגיים בארץ ובעולם: לירושלים המזרחית תחת ממשלת ירדן מגיע ג'ון מרקו אלגרו, ארכיאולוג שהשתלב במשלחת הבינלאומית שהחלה את חקר המגילות. אלגרו מוצא בפתחו של כוך במערה מספר 3 מגילה ייחודית, ובשונה מכל מגילות קומראן שנכתבו על קלף - היא מגילת נחושת, ירוקה לגמרי, עליה מוטבע כתב עברי קדום. אלגרו יוזם את העברתה למנצ'סטר, וכאשר היא נפתחת בשנת 1956 עולה תמונה מדהימה: במגילה יש רשימה של כשישים אתרים, בהם מתוארים במדויק מיקומם של אוצרות דמיוניים לחלוטין: מעל מאה טון של ככרות זהב, כסף ומתכות יקרות, וכן כלים שונים.

הפרדוקס הוא שלמרות התיאור המדויק, אין שום מקום שלגביו קיים זיהוי ודאי וברור. החוקרים נחלקו האם מדובר בתיאור ריאלי של אוצרות, או באגדה בלבד. אך בעוד החוקרים מתפלפלים בסוגיה, הדמיון שלהב את שודדי העתיקות ובני שבט ראשידיה השוכן בצפון מדבר יהודה יצאו לשטח, חופרים על ימין ועל שמאל בכל מערה שנקרית בדרכם.

מדינת ישראל מבינה שהגבול בינה לבין ממלכת ירדן אינו מהווה מעצור בפני השודדים, וצה"ל יוצא במבצע הצלה וכך מתחיל חקר שיטתי של מערות מדבר יהודה. לאחר מלחמת ששת הימים, נערך סקר חירום ראשוני בצפון מדבר יהודה וברחבי יהודה ושומרון, ממנו עולים ממצאים רבים המעשירים את הידע לגבי מערות המסתור, מרד בר כוכבא, ואפילו שמו הפרטי של בר כוכבא - שמעון - שלא היה ידוע מן התלמוד הבבלי והמקורות הקדומים - עולה מהפפירוסים הנמצאים במערות.

בשנים הבאות, עקב הזנחה מצד ממשלת ישראל מחד, ומאידך פעילות אקטיבית של הרש"פ במימון גורמים בינלאומיים, ממשיך השוד בצפון מדבר יהודה ואף מתרחב. מה שהחל כשוד למען בצע כסף הופך לשוד בכלים הנדסיים כבדים, הכוללים מחיקת אתרים שלמים. הרש"פ מצידה, נכנסה לוואקום שיצרה מדינת ישראל, ומעבר למכירת זיכיונות לשוד אתרים, מבצעת גם פעילות של מחיקת סימון שבילים ישראלים וסימון פלסטיני אלטרנטיבי שמטרתו קיבוע נראטיב אחר בשטח: לא שבילים בהתאם לתוואי הטבעי וההיסטורי, אלא שבילים המקשרים בין האתרים הנוצריים בלבד, המנזרים ואתרי ההתבודדות של הנזירים הביזנטיים. כך, משתנה המרחב במדבר, מידי יום. תרבות השכחה, כבר אמרנו.

אז מה עושים? אגודת "שומרים על הנצח" קוראת לשינוי מדיניות ממשלתית, ובונה תכנית אב שתכלול חזרה לחפירות במימון ממשלתי, תגבור יחידות האכיפה, החמרת הענישה על עבריינים, הקמת צוות בין-משרדי למיגור תופעת השוד. גם העיניים האזרחיות חשובות כאן מאוד. נתקלתם בפעילות שוד או בחפירה חשודה בטיול בשטח? דווחו למשטרה, לקמ"ט ארכיאולוגיה, למוקד המועצה האזורית או לבתי ספר שדה באזור. הממצאים יגיעו אלינו ואנו נעקוב אחרי הטיפול בהם. יחד, נשמור על הנצח.