משה זר- חלק ג'

בשני החלקים הקודמים של הריאיון עם משה זר, התעסקנו בעיקר בתהליכים הקשים שעברו עליו בחיי היום יום. במקביל לכך, מצאנו גם אופטימיות גדולה, אשר מתבטאת ברצונו של זר להמשיך את המפעל הזה על אף כל הקשיים שבדרך, בלי לוותר על אף פיסת אדמה שיכולה להיגאל. השאיפה העיקרית, כאמור, היא לבנות וליישב את יהודה ושומרון כלל הניתן. זר, הוא פורץ דרך בתחומו. אחד שהחליט ללכת כנגד כל הסיכויים, וללא פחד לגאול את אדמות השומרון בדרכו שלו.

"אם יש לך קרקע, יש סיכוי שעל זה אולי יתנו לך לבנות. הליך הבניה הוא הליך קשה, מתוסבך, מסורבל, ההחלטות הן לא החלטות ענייניות. כשנגיע לבנייה זה כבר סיפור בפני עצמו, אבל בשביל לבנות צריך קרקע".

אהבת הארץ שנטועה בזר הונחלה בצורה ברורה גם לילדיו, ילדיו ונכדיו ממשיכים נאמנה את דרכו. "זכיתי שגם ילדיי הלכו בדרך שלי. אז הקמנו את חוות גלעד על קרקעות שקניתי, הקימו את רמת גלעד על קרקעות שקניתי ואחד מבניי הקים חברת בנייה שבונה בכמה מקומות ללא כוונת רווח – לבנות שכונות בישובים. הם למעשה ממשיכים את הדרך של קניית קרקעות. יש קרקעות, צריך לרשום אותן, לתכנן אותן צריך לבנות עליהן. לא בית אחד ולא שניים", אומר זר.

אחת הדמויות המשמעותיות המסמלת את גאולת הקרקעות היא יהושע חנקין. בערוב ימיו אמר חנקין את המשפט "לפני שישים שנה ומעלה, נתגלה לי ייעודי מטעם ההשגחה העליונה: גאולת הארץ לעמנו הכמה לה. מאוד דבקתי בייעודי זה, נתתי את ליבי לגאולת שטחים שוממים נרחבים. הלכתי בגדולות ובמועט לא הסתפקתי". משפט זה, מסמל באופן מובהק את דרכו של זר.

"היום אני נלחם על הקרקעות, לא בשביל למכור קרקעות, להרוויח ולהיות עשיר. אלא כי אני רוצה לממש אותן - השאיפה היא שיתחילו לדלל את גוש דן. זאת תפילתי, זה מפעל חיי ואם מישהו רוצה לשבור אותי לא מעניין אותי".

על חלק מקרקעותיו של זר יש כיום דין ודברים ושר הביטחון צריך לחתום שזר הוא בעל הבעלות, אך זר מבהיר: "אני מוכן להסיר את טענת הבעלות שלי בתנאי שהמדינה תאשר את הקרקעות. אני מוכן לוותר כי אם יקומו פה ישובים על קרקעות שקניתי, אני השגתי את מה שרציתי. יהיה כתוב בהיסטוריה שקמו ישובים, מבחינתי, זה הרבה יותר מאשר 'משה זר נהיה עשיר'. אז יהיה לי כיף מאוד ואהיה מולטי מיליארדר - אז מה?".

בשבעה של גלעד בנו, הגיע אריאל שרון לנחם. שרון וזר היו חברים טובים, או כמו שהיטיב לתאר זאת זר "הייתי קורא לו מפקדי אהוב נפשי", לאחר ההתנתקות דעותיו של זר לגבי שרון השתנו מן הקצה אל הקצה.

"על חייו של אריאל שרון נכתב ספר של 600 עמודים. בספר כתוב בדיוק מי הוא היה - אדם בלי חוק, בלי סדר, אין אצלו שום דבר. איש חזק שעושה מה שהוא רוצה. הוא בשנייה הפך הכל. נתן חבית דבש וטפטף לתוכה רעל".

לפני זמן לא רב, עשו סרט על שרון והגיעו לזר לראיין אותו על יחסיו עם שרון. "וידאתי איתם בכתב שהם שולחים לי את הקלטת, דיברתי במשך שלוש וחצי שעות. קיבלתי הזמנה של כבוד להקרנת הבכורה, מה שגיליתי זה שמשפט אחד ממה שאמרתי לא נמצא בסרט. אמרתי להם הכל".

זר, מי שהיה בוגר המחתרת היהודית של שנות ה-80, מתייחס לתופעת תג המחיר שקיימת היום אצל חלק מנערי הגבעות. כל נערי הגבעות מכירים את משה זר, רובם ככולם מכנים אותו "סבא". כאחד שאוהב, תומך ועוזר בכל מה שצריך, הכינוי, בהחלט מתאים לדמות.

מה הדבר שהיית רוצה להגיד לנוער היום?

"יש לפעמים שבני נוער שלנו עושים דברים נגד הערבים או נגד הצבא, כל מיני דברים כאלה. מה הם חושבים? שעם התג מחיר הזה הם עושים מבצע אדיר? שהם יבטלו את ההריסות של הפינויים? פעולות אלו הן בדיוק ההיפך הגמור מתגובתנו. זה לא לירות לעצמנו ברגליים, זה לירות לעצמנו במרכז הראש. מה עשית? שרפת מכונית של ערבים הערבי הזה יקבל פיצוי לא כמו המכונית ששרפת לו. אלא יותר טובה. שרפת לו חנות? הוא יגיד תודה רבה".

זר מתייחס לתג המחיר הראוי לדעתו ביחס למרחב, לא מדובר בחבלה והריסה, אלא מדובר בתג מחיר של הפרחת השממה ובנייה: "הקמתי את חוות גלעד, היום חוות גלעד זו תשובה ציונית ונכונה. זה תג מחיר אמיתי - תג מחיר מועיל".

בנוסף לכך, מתייחס זר לפרשת דומא ומתבטא נגד החקיר, "אני לא מאמין שאלה שתפסו אותם שרפו בדומא". אבל חשוב לו להוסיף על דברים אלו ביקורת על פעילויות כאלו, "נניח שמישהו חס וחלילה שרף את דומא, מה זה מקדם אותנו? איזה בונוס זה נותן לנו?".

לפני כחודש ראיינו את זר על מאיר אטינגר, לדבריו: "אני אוהב אותו וכואב לי על כל דקה שהוא במעצר. אבל שהוא וחבריו הקיצוניים יניחו בלוק על בלוק ויבנו בית. תבחרו גבעה שהיא שייכת לא יודע למי ותקימו ישובים קטנטנים - זה תג מחיר. לא לדבר".

איך היית ממליץ להם לפעול בשלב ראשון?

" צריך לתרגם את אהבת ארץ ישראל למעשים, ואם לא מתרגמים למעשים אז הכל זה דברים בטלים. אין לכם כוח להקים לבד? תצטרפו לקיימים. תקימו קומנדו של בנייה, תצטרפו לקבלנים שמשוועים לפועלים. שיהיו סתתים. אתה מצטרף לקבוצה כזאת, בונה בית או שכונה - זה תג המחיר המוצלח ביותר בעולם. הפכת את עצמך מפטפטן וקשקשן לאיש מעשה. יש כאלה שיש להם תכניות ברדיו שהם קשקשנים וברברנים שמאחוריהם אין בית אחד שהם בנו ביהודה ושומרון. אתם חזקים? יש לכם כוחות? יאללה, תתחילו להקים בתים וניראה אתכם. אתם לא יכולים? שבו בצד ותשתקו".

התהליך שעבר זר, מהיום הראשון בו החל לעסוק בסחר קרקעות עד היום, הוא תהליך עוצמתי ועמוק. מפעל חייו של זר אינו מתבטא בדיבורים, אלא רק במעשים. זהו אחד הדברים המרכזיים עליהם מדבר זר ואותם הוא רוצה להעביר הלאה, ההבדל בין דיבור למעשה. הוא מבטא זאת דרך סיפור על אדם שהיה חבר קרוב שלו, ושלפיו היה סמל ומופת לאיש עשייה, אחד שלא הלך אחרי האמירות אלא בעיקר אחר המעשים.

"היה קצין מדידות במנהל האזרחי שקראו לו אלי לבני, האח של ציפי לבני, הוא נפטר לפני כחודש וחצי. הוא היה מודד ואני הכרתי אותו עוד לפני שהיה קמ"ט מדידות. היה לו משרד במצודת ביתר בתל אביב. אני הכרתי אותו אישית, כי הוא נתן לי חוות דעת של מודד. הוא היה קמ"ט המדידות הראשון שקיבל עבודה והוא לא הלך לישון עד שסיים לעבוד. יומיים לאחר ההלוויה מישהו סיפר לי שהוא היה חי בכפר חנניה, אחרי בנימינה. מכיוון שהייתי קשור אליו נפשית נסעתי לנחם אבלים, רציתי לדבר עם האלמנה. אני מגיע לשם, ורואה את ציפי לבני יושבת ולידה כבוד שר החינוך נפתלי בנט. האלמנה הסתובבה. באה הבת שלו וישבה גם, אמרתי שאני בא להגיד כמה מילים לכבודו של אלי בן שרה לבני שאותו הכרתי אישית תקופה ארוכה. פעמיים הוא בא לבקר אותו בביתי, ציפי זוכרת אותי. הוא אמר לי כך: 'לא צריך לדבר הרבה - צריך לעבוד'. אלי עליו השלום זה מה שהוא ידע, לא צריך לדבר הרבה צריך לעבוד. הוא היה דוגמא, סמל לפקיד שעובד קדימה, וזה נכון לגבי כל דבר ועניין. לא צריך לדבר הרבה צריך לעבוד. גם לאלה שמסכימים אתנו וגם לאלה שלא: לא לדבר - צריך לעבוד".