בני קצובר- חלק ב'
העלייה לשומרון - "זה בזיון שאין אף יהודי מירושלים עד עפולה"
לאחר הקמתה של קריית ארבע חברון, החלה להתאגד קבוצת אנשים שהתקדמו הלאה אל עבר היעד הבא. עברו ארבע שנים מאז שוחרר השומרון והוא עדיין היה שומם מיהודים. קבוצות שונות של אנשים אשר חשיבות הדבר פעמה בליבם החלו לחשוב כיצד ניתן להשפיע ולפעול על מנת שדבר זה ישתנה.
"הגיעו אלינו אנשים בתור 'מומחים להתנחלות' ושאלו אותנו מה עושים הלאה עם השומרון. זמן לא רב לפני כן היו קבוצות מפגינים בית"ריות שהפגינו בשטחי השומרון, אך פינו אותם ברגל גסה והשמידו להם את הציוד באכזריות רבה. מעבר לזה, התחילו כנסים של יהודים על מנת לקדם את הנושא ולהעלותו אל סדר היום הציבור. הרב צבי יהודה קוק מחה על כך שאין אף יהודי בשומרון. מנחם בגין גם כן זעק ואמר שזה ביזיון שאין אף יהודי מירושלים עד עפולה. החלו כנסים של יהודים שאכפת להם ושתוהים מה ניתן לעשות כדי לפרוץ את הדרך לשומרון".
צמד המילים "לפרוץ דרך" טומנות בחובן עולם שלם של פעילות עיקשת לקראת הצעד הבא. לפעילים היה ברור שאין לחלק מהציבור במדינת ישראל אהדה ביחס לשאיפותיהם. שרים רבים בממשלה התנגדו למהלך ובראשם יגאל אלון אשר מחה בתוקף וטען כי צריך להשאיר את השומרון כקלף מיקוח בהסדר עם ירדן והוסיף כי הוא מעדיף למסור את שטחי השומרון על פני שטחי יהודה ועיגן את האמירה בכך שהשומרון נמצא פחות בתודעה. אחד השרים שעמד מנגד וכן הבין את חשיבותם של הרי השומרון לביטחון מדינת ישראל הוא משה דיין, אשר אמר כי "צריך לשמור על גב ההר, מי שישב על ההר יוכל להגן ומי שישב בבקעה לא יוכל להגן".
הפעילים החלו לפעול בשיטות שונות - שביתות שבת, שביתות רעב ובכנסים שארגנו. אך מכל הכנסים לא יצא דבר. אף אחד לא קם ואף אחד לא לקח על עצמו להוביל את המהלך.
"ערב אחד אנחנו מוזמנים לעוד מפגש על השומרון ועוד פעם אותן הצעות – יצירת לחץ פוליטי, שביתות שבת, שביתות רעב. דברים מאוד חשובים אך לא פרקטיים. למחרת, הרב מנחם פליקס חברי ואני מתיישבים ללמוד גמרא. בשלב מסוים קשה לי להמשיך בלימוד ואני משתף אותו באירועי ליל אמש. אנחנו משוחחים ומגיעים למסקנה שאולי אין ברירה ואנחנו צריכים לקחת את המשימה הזו על עצמנו. אמרנו לעצמנו שכנראה מי שלא עבר את בית הספר לאמונה בארץ ישראל - מי שלא השתתף במהלך כזה - לא יהיו לו את תעצומות הנפש".
מה היה המהלך הראשון שלכם אחרי אותה תובנה?
"חשבנו איך לפעול והחלטנו להקים גרעין, צרפנו אנשים מקריית ארבע. אותם אנשים חזקים שחוו את מה שאנו חווינו. תוך חודש היה לנו גרעין בהיקף שרצינו. הגענו לראש חודש אדר של שנת תשל"ג, התכנסנו כל החבורה והכרזנו על הקמת גרעין אלון מורה מתוך המגמה לנטוע יתד בלב השומרון. חשבנו לעצמנו מהו המקום הכי שורשי באזור והבנו שמדובר בשכם".
איזה סוג אנשים חיפשתם?
"חיפשנו אנשים שגם אם נזרוק אותם על הר קירח בלי טלפונים ובלי חשמל הם יחזיקו בציפורניים ויצליחו להקים ישוב. אמרנו לעצמנו שאם נמצא אנשים כאלה אין כוח שיעמוד מול עוצמת האמונה הזו".
לאן פניתם אחרי שגייסתם את אותו גרעין ראשוני?
"הכרנו כבר את המציאות הציבורית. ישבנו עם כל המערכות הציבוריות בדרישה לאפשר לנו להתיישב בשומרון. אנחנו פונים לכל חברי הממשלה וכמעט אף אחד לא העז להגיד לנו לא. התביישו להגיד ליהודים לא להתיישב בארץ ישראל".
"לגרעין החדש היו תומכים גם ממפלגת העבודה. הראשון, משה דיין, אשר מבקר בשכם ומכריז 'אנחנו היהודים לא זרים בשכם', והשני, אשר מכריז 'וכי הרי השומרון נופלים בגובהם מהרי הגולן, הרי כל ילד יודע שהרי הגולן נחוצים לצפון וכן השומרון', ואף מוסיף 'וכי יעלה על הדעת שהשומרון יהיה האזור היחידי בכל העולם הדמוקרטי שליהודים אסור להתיישב בו'. אותו אדם הוא לא אחר משמעון פרס". את הדברים האלה אומר קצובר בהתפעלות גדולה מאותה דמות אשר מוכרת בדעותיה, ושאמרה את אותן אמירות חריפות.
הפעילים פנו גם למי שהיה אלוף פיקוד מרכז דאז – רחבעם (גנדי) זאבי הי"ד. במפגש הוציא גנדי תיק מקרטון שעליו היה כתוב - תיק קריית שכם.
"גנדי הרגיע אותנו ואמר שזה שיגעון פרטי שלו והוא צריך אישור של הממשלה לכך. לאחר מכן הוא עבר לפרק תיאטרלי - שם את שני רגליו על הדום שהיה מונח לפניו, הניף לעברנו אצבע מאיימת ואמר, 'אם אתם תעזו לעלות בלי אישור מהממשלה אני עם המגפיים של אבעט בכם משם'. הוא היה קנאי למשמעת הצבאית".
עוד דמות מוכרת אליה פנו חברי הגרעין היא אריאל שרון. מהרגע הראשון תמך שרון בגרעין. במפגש איתו נתנו לו הסבר מעמיק על האזור, על חשיבותה של שכם ולבסוף הדגישו בפניו את הקשר השורשי שבין עם ישראל לשומרון – מאברהם אבינו ועד למעמד של הר גריזים והר עיבל. לבסוף, שרון נענה בחיוב.
מתי התחלתם לראות את עמלכם נושא פרי?
"לאחר מלחמת יום הכיפורים הייתה לראשונה תופעה של החזרת שטחים ואנחנו אמרנו לעצמנו שזה כבר לא רק סכנה עקרונית, אלא מוחשית ואנו מוכרחים להעביר הילוך - לעלות על הקרקע ללא אישור. הלכנו להתייעץ אם זה נכון או לא נכון. ראשית פנינו לרב לוינגר אשר התנגד ואמר לנסות דרך אחרת. חנן פורת התנגד גם כן ואמר שאסור להגיע לעימות עם חיילים. לאחר מכן פנינו למנחם בגין אשר התנגד גם הוא ואמר "אתם יודעים את דעותיי על אלטלנה - סכנה למלחמת אחים". אנחנו היינו בבדידות מזהירה. החלטנו לפנות לרב גורן והוא גם התנגד. לבסוף הלכנו לחברי לתנועה למען ארץ ישראל השלמה, שהיו ששה עשר חברי הנהלה. מתוכם ארבעה עשר התנגדו ורק שניים תמכו".
רוב חברי הגרעין נשארו נחושים והבינו שהם חייבים לעלות ללא אישור, אך כולם התנגדו למהלך הנוכחי. הגרעין התכנס והתלבט כיצד לפעול, לאחר כמה זמן עלתה הצעה על ידי אחד החברים בגרעין לגשת ולשאול את הרב צבי יהודה קוק זצ"ל.
"הרב מנחם פליקס נוזף באותו אדם שהציע את ההצעה ושואל אותו, 'מה נעשה אם הרב יאמר לא?'. הרוב קבע והחליט כן לשאול את הרב. באנו לרב אשר קיבל אותנו בחביבות ושאל אותנו מה אנחנו רוצים. סיפרנו לו שאנחנו מתכננים לעלות ולהתיישב בלי אישור. הרב אמר שהוא צריך להתייעץ והביא את מנחם בגין לפגישה - בגין התנגד וכך גם הרב".
החבורה מחפשת דרכי מילוט אחרות מההחלטה הגורפת שהם קיבלו, הם הבינו שמוכרחים לעלות ללא אישור.
"קיבלנו החלטה די טיפשית - נלך לרב ונשאל אותו שוב. סיפרנו לו שהחלטנו לעלות ללא הסכמה ובאנו להודיע לו. הסברנו לו שיש סכנה ממשית ומוחשית לארץ ישראל. הרב השיב ואמר: 'אם ככה, אני רוצה להתייעץ שוב'. בפעם השנייה קראנו לרב הראשי הרב גורן. הרב גורן אמר שאסור לעשות את זה והרב צבי יהודה שוב פעם חוזר על כך שאסור. אנחנו מרגישים שהקרקע נשמטת לנו מתחת לרגליים".
איך הגבתם להתנגדות הגורפת מצד כל האנשים שהיו אמורים לתמוך בכם?
"אחרי חצי לילה של דיון, ברור היה לנו שאנחנו לא יכולים לעקוף את דברי הרב. בסוף מצאנו פרצה דקה והחלטנו לבוא להודיע לו שאנחנו עולים ללא אישור. ככה הגענו במתח נוראי. הוא קיבל אותנו בחביבות, הושיב אותנו ליד השולחן והתחיל בדברי תורה. לבסוף הוא נעמד פרס את הידיים לצדדים סימן שהפגישה הסתיימה וליווה אותנו החוצה. אנחנו קמים ומתחילים לגרור רגליים חלק מאתנו כבר בחוץ. הנועז שבחבורה, הרב מנחם פליקס, מתחיל לגמגם לרב. לבסוף הוא פולט די בקושי - 'החלטנו לעלות ללא אישור הממשלה'. הפנים של הרב מקבלות מבע של זעם, 'אז מה אתם רוצים ממני?'. אנחנו מוצאים את עצמנו כמו מקהלה וכולנו אומרים יחד 'ברכה'. עוד כמה שניות חולפות ובפרצופו מתחולל מהפך דרמטי. הוא ניגש אלינו ולוחץ לכל אחד את היד, מברך אותנו בברכת כוהנים וככה מתחילה המערכה על השומרון".
המשך בשבוע הבא
