נעם ורותי אור

נעם ורותי אור הכירו לראשונה בי"א באדר אשר יחול היום או מחר, תלוי מתי אתם קוראים את העלון. זה קרה בדיוק לפני 50 שנה בעלייה השנתית לתל חי במסגרת תנועת בית"ר. נאמנות לערכי התנועה, אשר הביאה אותם לשליחות של שלוש שנים בדרום אפריקה, הובילה את הזוג אור להיות ממייסדי הישוב ברקן. לזוג שלושה ילדים ותשעה נכדים.

נעם אור נולד בתל אביב, דור שמיני בארץ ונצר למשפחתו של יואל משה סלומון. בנערותו, היה חניך בתנועת בית"ר הידועה. ביום י"א באדר, אותו היום בו עולים חברי התנועה לקברו של יוסף טרומפלדור בתל חי פגש את רותי, אשר הייתה חברת התנועה וגרה באותה עת בנתניה. השניים שוחחו כל הדרך עד שהגיעו לאנדרטה של האריה השואג, ההיכרות התפתחה ואט אט הפכה לחברות. שלוש שנים לאחר המפגש ההוא נישאו השניים, וממש בימים אלו חוגגים בני הזוג 50 שנה להיכרותם.

שניהם גדלו על ברכיהם של ערכי תנועת בית"ר, "שתי גדות לירדן, ארץ ישראל השלמה וכמובן שיש גם את עניין חמשת הממים - ז'בוטינסקי אמר שמדינה צריכה לספק לאזרחיה חמישה דברים – מעון, מזון, מרפא, מלבוש ומלמד", אומר נועם.

לאחר נישואיהם, בין השנים 1976 - 1979 יצאו הזוג אור לשליחות בדרום אפריקה מטעם תנועת בית"ר, רותי עבדה בקונסוליה ונועם עבד בתנועה.

רותי:" זאת הייתה תקופה יפה וטובה, אבל ללא ספק, היו שם דברים שהיה קשה לראות מבחינת ההתנהלות הפוליטית שם. היחס של הלבנים לשחורים. אחר כך אתה מגיע לפה ואומרים לך שיש פה אפרטהייד. ההשוואה היא בלתי נתפסת".

לאחר שחזרו מהשליחות התגוררו ביוקנעם והחלו לחפש מקום אחר לגור בו, מקום שיצליחו להגשים בו את ערכיהם הציונים. הם החלו לבדוק מספר מקומות וביניהם את העיר אריאל.
נועם: "באותו זמן שאנחנו התחלנו לחפש מקום להתיישב בו, התכנס גרעין מעורב של עולי חבר העמים וצברים שרצה להקים ישוב חדש בשומרון. הם התיישבו בתחילה בישוב אלקנה, כדי להרגיל את עצמם למקום הזה, עד אשר יקבלו שטח מתאים להקמת הישוב. הם עשו כל מיני פעולות, עלו על גבעה איפה שכיום יושב הישוב נופים".

לקראת הבחירות של 1981 פחדו שיהיה מהפך פוליטי הפוך, והימין ירד מהשלטון. ולכן הם קיבלו אישור לעלות על הקרקע והיו צריכים לבחור תנועה מיישבת. הם היו חילונים ולא רצו ללכת עם תנועת אמנה, וכך הגיעו למשקי חירות בית"ר. זו הייתה התנועה החילונית היחידה שיישבה באותם שנים מעבר לקו הירוק. באותם שנים הישובים גיתית וארגמן בבקעת הירדן ושקד בצפון השומרון כבר היו קיימים.

מתוקף העובדה שתנועת משקי חירות בית"ר הייתה התנועה המיישבת, הם החליטו לקרוא לישוב "בית אבא" על שם אבא אחימאיר, ממנהיגיה הרוחניים של התנועה הרוויזיוניסטית. אך השם המקורי של הגרעין היה ברקן והראשונים רצו לשמר את השם. בתחילה היו קצת חיכוכים בעניין אך לבסוף סוכם שהשם החדש יהיה ברקן. לפני כשנתיים הגיע יעקב אחימאיר בנו של אבא אחימאיר לברקן, לציון 30 שנה לישוב והחליטו שהשכונה החדשה בישוב תקרא על שם אבא אחימאיר.

באותם ימים, כשהחל הזוג לחפש מקום להתיישב בו, התקיים כנס בוגרים של התיכון בו למד נועם. בכנס פגש נעם את מוקה כהן, מי שהיה מנכ"ל משקי חירות בית"ר דאז, והוא סיפר לו על הישוב החדש שמוקם בשומרון.

איך נראו ימיו הראשונים של הישוב ברקן?

רותי: "היה חשש בימים הראשונים שהישוב עלה. עלינו לקרקע בחודש יוני, ממש כמה ימים לפני הבחירות, והיה פחד שיבואו ויורידו אותנו במקרה שיהיה מהפך בשלטון. לאחר מכן, גרנו פה קבוצה קטנה, וישר פתחנו פה קייטנה לילדים, אלו היו בדיוק ימי הקיץ החמים והכל עשינו ביחד בשיתופיות גדולה. והיה כיף מאוד".

נועם: "השלב הראשוני היה בו אי וודאות ולכן קבעו עובדות בשטח. כמובן שהכל עלה באופן רשמי, זה לא היה מחטף והדברים התרחשו יחד עם הממשלה. במקביל לעשייה שלנו, קרן קיימת לישראל התחילה לפתח את השטח, היה קבלן שבנה את האשקוביות הראשונות ולקראת ראש השנה התחילו המשפחות הראשונות להיכנס - אך לפתע, התקציב שהוקצה לישוב שלנו נגמר, הביאו את האשקוביות והלכו. בלית ברירה התחלנו לפרוס צינורות מים ולחבר את האשקוביות לצנרת לבד. בשבת הראשונה שעלינו על הקרקע באו מאלקנה, באו מיקיר. ובאו גם ערבים מהכפרים - אחד אפילו רצה לקנות את רות בתמורה לגמלים וכבשים".

ובאמת, הגרעין הראשוני של ברקן פעל ביעילות ובנחישות על מנת שהישוב יספק לתושבים המקומיים את כל מה שצריך. ב-1 בספטמבר כבר היה במקום מעון וגן, ולא הרבה אחר כך כבר הוקם בית ספר יסודי בישוב. האנשים התגייסו באופן טוטאלי למען פיתוח הישוב מכל זווית אפשרית.

נועם: "הבריכה הראשונה בשומרון הייתה אצלנו בברקן, נעשו כאן פעולות שלא נעשו בשום מקום אחר. הייתה שמועה שמפרקים את הבריכה של מלון דניאל, ואנחנו החלטנו לקנות אותה ב-2,500 לירות. היו פה כמה חבר'ה יזמים שהיו להם את הקשרים ועם התגייסות עצומה הצלחנו לשנורר חברת הובלה - זה היה מבצע גדול מאוד, "מבצע בריכה". הביאו את הבריכה בלילה, ובאופן מקרי זה היה בדיוק באותו יום שפרצה מלחמת שלום הגליל. הטנקים הגיעו מהבקעה לפה כדי לנסוע צפונה ובינתיים המשאית עם חלקי הבריכה השונים נסעו בכיוון ההפוך – היה צריך לפרק רמזורים בדרך".

רותי: "עשינו את הכל במו ידינו ובמו כספנו, כולם פה עבדו קשה. אנחנו לא חיכינו שיעשו בשבילנו - אנחנו פשוט עשינו".

מי שמכיר את הדרך לברקן יודע שהכניסה לישוב היא דרך אזור התעשייה, אך בהתחלה הכניסה לישוב הייתה מהצד השני. שכן, כביש 5 הישן עבר דרך כפר קאסם, מסחה ובידיא. בשלב מסוים החלו לבנות את הכביש החדש אך רבין עצר את הבנייה באמצע. לימים, בתחילת האינתיפאדה השנייה, השתנו הדברים.

נועם: "במהלך האינתיפאדה השנייה, הציר היה חסום והיינו נצורים בישוב במשך יומיים. עד שהגיעו טרקטורים ופילסו את הדרך לכיוון כביש 5 החדש רכבים לא יכלו להגיע מהכביש הישן. מי שהכיר את הכפר מסחה ידע ששם היה כל שבת את יריד הרהיטים הגדול במדינה, היה לנו פה קשרים טובים של מסחר וחברות".

כאשר נכנסים לביתם של הזוג אור, אי אפשר להתעלם מכמויות הספרים שמונחות להם על המדפים ומהבית המקושט במגוון יצירות אומנות. הזוג אור הם זוג צבעוני עם תחומי עניין מרתקים במיוחד, שניהם מתרגמים יחד ספרים. הספר הראשון שתרגמו יחד היה ממש קצת אחרי העלייה לישוב.

במהלך השנים רות עבדה כמנהלת לשכת ראשי מועצות - ניהול הפעילות השוטפת מול ראש המועצה. "אלו היו שנים של הרבה עשייה ועבודה. הן היו שנים משמעותיות מאוד עבורי". כיום היא עובדת כנהגת אוטובוס בחברה לפיתוח השומרון. בתחילה הגיעה על תקן מחליפה ואילו היום היא כבר חלק מהמקום. תוך כדי כך היא מתעסקת ביצירה, אומנות ובתרגום הספרים. נועם בשנים הראשונות היה מזכיר הישוב, לאחר שהוקמה הבריכה, הוא פתח קיוסק שלימים התפתח לכדי קייטרינג. "כל האנשים מהשומרון היו באים, היינו עושים בריתות בקבר יוסף בימים שעוד היה אפשר להגיע". כיום עוסק גם הוא בתרגום ספרים.

בצמוד לישוב ברקן נמצא אזור התעשייה. מלכתחילה רצו שהמפעלים יהיו יותר בסגנון של הייטק, כיום יש מפעלי צביעה ומתכת, מפעל אחווה ועוד. לדבריו של נועם מרגישים את החרמות, שני גופים גדולים עזבו לאחרונה את המתחם עקב החרמות שהיו נגדם ועברו למקום אחר.

כיום, בישוב ברקן פועלת תנועת הנוער בית"ר, אשר מציינת החודש את חודש תל חי אשר מצוין בתנועה על ידי שיקוף הערכים של זאב ז'בוטינסקי. אמנם השנה י"א אדר יצא בשבת אבל כבר בקרוב יעלו החבר'ה הצעירים לתל חי במקום בו החלו הזוג אור את סיפורם.

איפה עומד היום לדעתכם רעיון שתי גדות לירדן?

רותי: "כיום זה לא רלוונטי, אי אפשר להגיד שנצא להילחם על זה. אבל חינכנו את ילדינו להאמין שזה ארץ ישראל ושבהחלטה הראשונה של חבר הלאומים שנתנו לנו את המנדט נתנו את ארץ ישראל על שתי גדותיה. האמונה שזה שלנו צריכה להיות קיימת".

בין לבין מעביר נועם הסברים לנוצרים אוהבי ישראל שמגיעים לברקן ויחד הם עושים סיור לתצפית. "אני מספר להם שאחד מאבות אבותיי היה היהודי הראשון שנרצח פה בישראל מעצם היותו יהודי - אברהם שלמה זלמן צורף הי"ד, סבא של יואל משה סלומון. ואנחנו כאן, ממשיכים את דרכי אבותינו. זוהי אדמת אבותינו".