התיישבות ישראלית – חשוב לנו, טוב להם

כבר שנים רבות אנו טוענים שההתיישבות הישראלית ביהודה, שומרון ובקעת הירדן, ובעבר גם ברצועת עזה, מועילה לאוכלוסייה הערבית. מדינת ישראל מקדמת את האזורים ומבססת אותם כמעט מכל כיוון, גם בהשוואה למדינות ערב השכנות. בשנים שבהם חיים ישראלים באזורים אלה חלה התקדמות עצומה בכלכלה, בחברה, בתשתיות, באיכות החיים ובתרבות בריכוזים הערביים. לדוגמה: בשנת 1967 רק ארבעה ערים ביהודה ושומרון היו מחוברים למערכת המים. לעומת זאת, היום יותר מ-97% מהבתים והיישובים מחוברים לצנרת מים.

בנייר עמדה זה נציג נתונים סטטיסטיים חדשים. אלה משווים בין ערביי עזה, הנתונים תחת שליטה ערבית עצמית ללא נוכחות ישראלית במרחב, ובין ערביי יהודה, שומרון ובקעת הירדן, שחיים תחת שליטת הרשות הפלסטינית במרחב עם שליטה ביטחונית ישראלית והתיישבות ישראלית מתפתחת.

נתונים אלה נלקחו מתוך מסמך מפורט ורחב שהוציאה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של הרשות הפלסטינית בחודש מרץ 2019, המסכם את הסטטיסטיקות ברשות בשנת 2018 ומציג בפירוט רב את החיים כיום ביהודה, שומרון ורצועת עזה. במסמך נבדקו קטגוריות רבות, כמו אוכלוסייה, חינוך, תרבות, איכות חיים, חקלאות, תיירות ועוד.

להלן חלק מהנתונים, הקשורים לחיי היום-יום של התושבים:

שטח יהודה, שומרון ובקעת הירדן הוא 5,660 קמ"ר, ושטח רצועת עזה הוא 365 קמ"ר בלבד.

בשנת 2018 התגוררו ביהודה ושומרון 2.95 מיליון תושבים ערבים, וברצועת עזה התגוררו 1.96 מיליון תושבים (נציין כי נתונים אלה הופרכו על ידי צוות חוקרים ישראלי. לפי הערכות מהימנות יותר, ביהודה, שומרון ובקעת הירדן מתגוררים 1.8-1.6 מיליון ערבים).

בסך הכול חיים באזורים אלה כ-4.91 מיליון תושבים ערבים, מתוכם 2.5 מיליון גברים ו-2.4 מיליון נשים. זאת בשונה ממדינת ישראל, שבה יש רוב נשי (50.3% נשים לעומת 49.7% גברים).

אחוז האוכלוסייה מתחת לגיל 15 ביהודה ושומרון הוא 36.6%, בעוד שברצועת עזה אחוז הצעירים עומד על 41.6%. כלומר, האוכלוסייה ביהודה ושומרון מבוגרת יותר מהאוכלוסייה בעזה.

מספר התושבים הנשואים ביהודה ושומרון הוא 1.07 מיליון, מספר הגרושים הוא 14,738, מספר הרווקים הוא 648,000 והאלמנים – 48,397. בעזה, מספר התושבים הנשואים הוא 674,000, מספר הגרושים הוא 11,379, מספר הרווקים הוא 405,000 והאלמנים – 26,770.

גודל משפחה ערבית ממוצעת ביהודה ושומרון הוא 4.8 נפשות, וברצועת עזה 5.6 נפשות. יש לציין כי על פי נתוני מחקר של ארגונים בינלאומיים, יש ירידה דרסטית בקצב הילודה בקרב האוכלוסייה הערבית. מספר הנפשות למשפחה הולך ויורד, בעיקר בעקבות תהליכי מודרניזציה והתקרבות לתרבות המערב.

שוק העבודה: ביהודה ושומרון עומד אחוז האבטלה (מעל גיל 15) על 17.6% בלבד. ברצועת עזה אחוז האבטלה הוא 52%. זהו מספר גבוה באופן קיצוני, המבטא כי מחצית מתושבי רצועת עזה הם מובטלים.

ביהודה ושומרון שמר אחוז האבטלה על יציבות בין השנים 2015 ל-2018, ועלה במתינות מ-17.1% ל-17.6%. ברצועת עזה, תוך ארבע שנים בלבד, עלה אחוז האבטלה מ-41% ל-52%.

תחום העבודה הנפוץ ביותר הוא נתינת שירות מסוגים שונים (35.1%), אחריו מסחר ומלונאות (21.7), בנייה (17.7%), חציבה וייצור (13) ומקצועות מסורתיים, כמו חקלאות, דיג וכו' (6.3).

תוצר לאומי גולמי: ביהודה ושומרון עמד התל"ג בשנת 2017 על 10.7 מיליארד דולר, וברצועת עזה על 2.9 מיליארד דולר.

התוצר הלאומי הגולמי לנפש (פר קפיטה) ברצועת עזה בשנת 2017 עמד על 1,582 דולר, ואילו ביהודה ושומרון הוא היה 4,154 דולר לנפש – כמעט פי ארבעה! (בהתאם להערכות הדמוגרפיות של צוות המחקר הישראלי, התל"ג לנפש ביהודה ושומרון עומד כיום על כמעט 6000 דולר לנפש).

חינוך: בשנת הלימודים 2018/19 למדו ביהודה ושומרון בממוצע 27.4 תלמידים בכיתה בבית ספר יסודי ו-23.7 תלמידים בכיתה בבית ספר תיכון. ברצועת עזה המספרים גדולים בהרבה: באותה שנה למדו שם 39.5 תלמידים בכיתה בבית ספר יסודי ו-38.8 תלמידים בכיתה בבית ספר תיכון.

טכנולוגיה: ברצועת עזה רק ל-9% מבתי האב יש מחשבים נייחים. ביהודה ושומרון לכמעט 20% מבתי האב יש נגישות למחשב. כמו כן, בשנת 2017 היו ל-89% מבתי האב ביהודה ושומרון טלפונים חכמים, ל-60.6% מהם היה אינטרנט בבית, ל-94.3% מהם הייתה צלחת לוויין, ל-31.6% מהם היה מחשב נייד ול-75.3% הייתה טלוויזיה LCD. לעומתם, ברצועת עזה רק ל-75.5% מבתי האב היו טלפונים חכמים, ל-38% היה אינטרנט בבית, ל-84.1% הייתה צלחת לוויין, ל-22.2% מחשב נייד ול-36.4% טלוויזיה LCD.

מוסדות תרבות ופנאי: ביהודה ושומרון יש 495 מרכזי תרבות, 23 מוזיאונים, 10 תיאטראות ו-2 בתי קולנוע. ברצועת עזה, לעומת זאת, יש 80 מרכזי תרבות בלבד, 5 מוזיאונים, 3 תיאטראות ואף לא בית קולנוע אחד.

נתונים אלה, ורבים אחרים שמופיעים במסמך, מעידים על מצבם הכללי הטוב של ערביי יהודה, שומרון ובקעת הירדן, בעוד שאחיהם בעזה סובלים מכלכלה מוזנחת, מאיכות חיים ירודה ומהתפתחות טכנולוגית מצומצמת.

הסיבה לכך היא יכולת העבודה והפרנסה של ערביי יהודה ושומרון בהתיישבות הישראלית וברחבי מדינת ישראל. מדינת ישראל, כולל ההתיישבות הישראלית במרחב יחד עם אזורי התעשייה ומתחמי החקלאות, מאפשרת תעסוקה ליותר מ-100,000 מערביי יהודה ושומרון. החיכוך היום-יומי בין ישראלים לתושבי הרשות הפלסטינית מאפשר להם הזדמנויות כלכליות חשובות, וכן היכרות עם חיים מערביים וטכנולוגיות חדשניות.

פיתוח התשתיות באזור כולל כבישים, קווי מים וחשמל, אזורי תעשייה, חקלאות מתקדמת ושירותי רפואה, המהווים מקפצה לשיפור חיי התושבים במרחב, כולל תושבי הרשות הפלסטינית.

מדינת ישראל מעניקה ברכה כלכלית וחברתית, טכנולוגית, מקצועית ותעסוקתית בכל מקום שאליו היא מגיעה. לולא הגירוש מגוש קטיף, גם מצבם של ערביי רצועת עזה היה טוב יותר.

הרשות הפלסטינית מנסה למנוע שיתופי פעולה ונורמליזציה במרחב, ובכך מעכבת את ההתקדמות של תושביה. במקום להתמקד בהתפתחות ובפריחה היא מאכילה את תושביה בייאוש כלכלי ובדיכאון חברתי, מפיצה הסתה ושנאה, ואף משתמשת בתקציב כדי לממן טרור ומשכורות למחבלים רוצחים.

מכל אלה עולה כי הנוכחות ישראלית במרחב יהודה ושומרון חשובה למדינת ישראל, וגם טובה לערביי הרשות הפלסטינית.