מניפולציה שמביישת את הכותבים

לפני ניתוח הנתונים, ראוי לפתוח בכך: הרשויות ביהודה ושומרון סובלות באופן בלעדי מאפליה ביכולות לייצר הכנסות עצמיות – גביית ארנונה מותרת רק ממבנים בנמצאים בתחומי הישובים, זאת בניגוד לשאר הרשויות בארץ אשר רשאיות לגבות ארנונה מכל מבנה שנמצא במרחב המועצה – גם מחוץ לישובים. בין השאר לא נגבית ארנונה משטחים חקלאים, ממבני תעשיה, ממחנות צבא וכיו"ב. זהו מקרה יחיד שאין דומה לו בשאר הרשויות המקומיות בישראל, ואפליה זו מחייבת את המדינה לייצר הכנסות אחרות לרשות המקומית במקום ההכנסות שנמנעות ממנה.

לדוגמה: מועצה אזורית מטה בנימין (אשכול 5) הכניסה בשנת 2016 מארנונה 'אחרת' (תעשייה ועסקים) 250 ש"ח לנפש, כאשר בשאר הרשויות באותו אשכול ההכנסה הממוצעת עמדה על 2,100 ש"ח לנפש.

בבדיקת הנתונים מסתבר שנערכה כאן מניפולציה מראשית כתיבת המחקר ועד סופו.

1.　　　　　הדו"ח בוחר לחלק את הרשויות בארץ לחמש קבוצות – עיירות פיתוח, פורום ה-15 וישובים ערביים, ואילו ביהודה ושומרון הם חילקו את האוכלוסייה לשתי קבוצות שאינן מוכרות – התנחלויות חרדיות ושאינן חרדיות. בעוד שהחלוקה בתוך ישראל הקטנה היא ברורה ומוכרת, חלוקה זו אינה מוכרת בשום תחום בעבודה המוניציפאלית. נדגיש, כי שליש מתושבי יהודה ושומרון הם חרדים, הוצאתם מכלל האוכלוסייה מעוותת את הנתונים ויוצרת מצג שווא שמטה את הכף לטובת הצד השמאלי של המפה הפוליטית.

2.　　　　　הכנסת כלל הישובים הלא-חרדים ביהודה ושומרון תחת קבוצה אחת, היא עיוות נוסף. בעוד שבכל הארץ ישנה אבחנה ברורה בין מועצות אזוריות, מועצות מקומיות ועיריות, ביהודה ושומרון הם הכלילו את המועצות האזוריות יחד עם העיריות והמועצות המקומיות. הכללה זו מראה על חוסר הבנה בניהול רשויות מוניציפאליות וההבדלים בין סוגי הרשויות. יש להשוות בין רשויות דומות, עם נתונים פיזיים דומים כמו מיקום ופריסה גיאוגרפית, מצב בטחוני, מרחק ממרכז הארץ ועוד פרמטרים נוספים.

לדוגמה: כשאנחנו משווים רק בין מועצות אזוריות בהשתתפות ממשלתית לנפש – מתקבלת תמונה שונה לחלוטין. לדוגמה: מועצה אזורית בנימין – 5,939 ₪ לנפש, גוש עציון – 5,389 ש"ח, שומרון – 5,621 ש"ח, גליל עליון – 5,555 ש"ח לנפש, תמר – 6,460 ש"ח, אשכול – 7,550 ש"ח, מעלה יוסף – 8,020 ש"ח, שער הנגב – 8,118 ש"ח, אל קסום – 21,475 ש"ח (!!), נווה מדבר – 21,898 ש"ח (!!).

3.　　　　　מעניין שמחברי הדו"ח בחרו להכניס לקבוצת עיירות הפיתוח ערים כמו בית שמש, יבנה, יוקנעם וכרמיאל, ערים שלפני עשרות שנים אמנם נחשבו כעיירות פיתוח, אך מאז הפכו כבר מזמן לערים משגשגות. אנו תוהים האם מישהו במשרדי הממשלה או מי מראשי הערים הללו רואה בהן עיירות פיתוח. מרכז אדווה בחרו להכניסן לדו"ח מסיבה פשוטה - ערים אלו זוכות לתקצוב ממשלתי נמוך. מה שמאפשר להם להציג שוב שהישובים ביהודה ושומרון מקבלים מימון גדול יותר. כמובן שהשוואה נכונה תוכיח את ההפך.

4.　　　　　מגמתיות שמאלנית בדו"ח – בניגוד למופיע בדו"ח, תוכנית החומש לצמצום פערים במגזר הערבי על סך 15 מיליארד ש"ח נעשתה בשנת 2015 על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו, ולא על ידי יצחק רבין.

5.　　　　　הירידה במענקי האיזון בשנים 2000 - 2014 לא נעשתה בגלל האינתיפאדה השנייה, כפי שצויין בדו"ח (היא הסתיימה בין השנים 2002 - 2004 ), אלא בגלל תוכנית התייעלות של משרד האוצר.

6.　　　　　מענקי אוסלו – החתימה על הסכמי אוסלו פגעה בהתיישבות ובשל כך מקבלות הרשויות באזור תקציב בטחוני מיוחד. אפשר לבטל את הסכמי אוסלו – ולהחיל את הריבונות הישראלית על המרחב, ואז לבטל את המענקים הללו.

7.　　　　　חובבנות בדו"ח – בשנת 2017 התגוררו ביהודה, שומרון ובקעת הירדן 436,000 ישראלים, ולא 408,000 כפי שמצוין בדו"ח.

8.　　　　　חובבנות בדו"ח – ביהודה ושומרון יש עוד ישובים חרדים שמשום מה לא נבדקו כישובים חרדים – תל ציון, מיצד, מעלה עמוס. כמו כן, הצגת הישוב עמנואל כישוב חרדי על הקו הירוק מראה על חוסר התמצאות גיאוגרפי והיכרות עם החומר אותו הדו"ח בא לבחון.