נקודות להתייחסות- המים בישראל וברש"פ

יש דיווחים כאילו רבים מתושבי הרשות הפלסטינית אינם מחוברים למים. זה נכון?

·         לפי פרסומי הקבוצה ההידרוגיאולוגית הפלסטינאית, בשנת 2004 היו מחוברים לרשת המים 643 ערים וכפרים, בהם מתגוררים למעלה מ- 97% מהאוכלוסייה הפלסטינית. אם כך, מצג השווא כאילו אחוזים רבים מן האוכלוסיה הפלסטינית אינם מחוברים למים מנותק מן המציאות. (גבירצמן 2012: 12)

האם ישראל מונעת מים מתושבי הרשות הפלסטינית?

·         בהסכמים בין ישראל לפלסטינים הוסכם כי עד שנת 2006 תגדיל ישראל את אספקת המים לרש"פ ב-20%. בפועל הגדילה ישראל את האספקה ב-50%, הרבה מעבר למוסכם. (גבירצמן 2012: 12)

ניתוח נתונים מראה שקצב פיתוח מפעלי המים על-ידי הפלסטינים עצמם מאז שנחתם הסכם ועד היום אינו מספיק, ורק בזכות התגבור הישראלי התקיימה אספקת מים סבירה בערים ובכפרים הפלסטינים. (גבירצמן 2012: 24)

מה מצב אספקת המים לכפרים ביו"ש בהשוואה למדינות ערב השכנות?

·         בהשוואה למדינות ערב השכנות, הפלסטינים ביהודה ושומרון נהנים מגישה טובה ביותר למים זורמים, בכמות ובאיכות הרצויה. בהשוואה למדינות ערב השכנות, הפלסטינים ביהודה ושומרון נהנים מגישה טובה ביותר למים זורמים, בכמות ובאיכות הרצויה. בסוריה ובירדן לדוגמה, מרבית הערים והכפרים אינם מחוברים למפעלי אספקת מים. 14 גם בערים הגדולות המחוברות לרשת המים, אין אספקת מים סדירה. עובדה זו נכונה אף לערי הבירה של מדינות אלו, דמשק ועמאן, בהן מים זורמים מגיעים לבתים פעם בשבוע או פעם בשבועיים. (גבירצמן 2012: 13)

אז מי מפר את הסכמי המים?

·         הפלסטינים מפרים את ההסכם באופן בוטה בכך שהם קודחים בארות ושואבים מים מאקוויפר ההר ללא אישור ועדת המים המשותפת. בשנת 2005 דווח על כ-250 קידוחים בלתי מאושרים ביהודה ושומרון. בנוסף, במקומות ספורים הפלסטינים מחברים את עצמם לקווי המים של חברת "מקורות" באופן פיראטי. (גבירצמן 2012: 14-15)

מדוע לא משתמשים במי קולחין להשקיה חקלאית?

·         כמות השפכים שמייצרים הפלסטינים נאמדת בכ 52- מלמ"ש. מכלל כמות זו, כארבעה מלמ"ש מטופלים במתקנים פלסטינים, וכ 14- מלמ"ש מטופלים במתקנים ישראליים. יתר השפכים, כ 34- מלמ"ש, מזהמים את הסביבה הישראלית והפלסטינית. הפלסטינים אינם מקדמים את הפרויקטים לטיפול בשפכים, על אף שהמדינות התורמות (ארה"ב, יפן והבנק העולמי) הביעו נכונות להקצות כספים רבים להקמת המתקנים החיוניים האלה. היום קיימות תכניות לטול-כרם, ג'נין, סלפית, רמאללה, קידרון, ועוד, אך הפלסטינים אינם מקדמים את הפרויקטים. (גבירצמן 2012: 25-26)

כל הנתונים מבוססים על מחקרו של חיים גבירצמן מ-2012, "המאבק הישראלי-פלסטיני על המים: העמדה הישראלית", מטעם מרכז בגין סאדאת (בס"א) למחקרים אסטרטגיים