המהלכים של הרשות הפלסטינית במוסדות הבנילאומיים

במהלך המשא ומתן הנוכחי ובעיקר לאחר שישראל הבהירה שלא תשחרר מחבלים בפעימה הרביעית נשמעים  האיומים מהצד הפלסטיני בדבר הליכה שלהם למוסדות בינלאומיים כנגד ישראל.

האם חשש זה מוצדק? לאילו מוסדות בינלאומיים הם יכולים לפנות והאם זה עלול לערר את מעמדה הבינלאומי של ישראל? 

פרופ' רובי סייבל מהאוניברסיטה העברית מומחה למשפט בינלאומי מסביר:  

"האמת היא שאין לנו כל כך הרבה מה לחשוש. הפלסטינים לא יכולים להצטרף כיום למוסדות של האו"ם מסיבה פשוטה, המוסדות לא רוצים אותם. ארצות הברית מפסיקה אוטומטית את התמיכה שלה בכל ארגון בינלאומי שיקבל את הפלסטינים כחברה. זה נעשה באונסק"ו, וזה פגע בהם קשות, לכן אף ארגון בינלאומי לא מעוניין בהם. המהלך שלהם אתמול (1/4/14) כתגובה להצעה האמריקאית לא הייתה הצטרפות לארגונים בינלאומיים אלא למספר אמנות בינלאומיות. לזה אין כמעט משמעות מלבד המשמעות הסימלית.  

האמנות שהם חתמו עליהם : אמנה נגד עינויים, אמנה נגד שחיתות, אמנה ליחסים דיפלומטים, אמנה ליחסים קונסולאריים, אמנת האמנות אמנת ז'נבה ואמנות העוסקות בזכויות אדם משנת 1966.  

לדוגמא אמנת ז'נבה הרביעית שהם חתמו עליה קובעת איך לטפל באזרחים בזמן מלחמה, ואיך לטפל בשטחים כבושים. ישראל כבר חתומה על כך ומחויבת לאמנה זו. אם הפלסטינים יצטרפו או לא, אין לזה שום משמעות משפטית. זה כן יחזק קצת את מעמדם הדקלרטיבי להציג כאילו הם כמו מדינה, זה ייתן להם אולי סיפוק, אבל לא ייתן להם שום הישג ממשי. 

מהלכים אלו גם לא ישפיעו על הדה-לגיטימציה של ישראל בקרב ארגונים בינלאומיים. מדינות העולם גם אלו שקיבלו את הרשות הפלסטינית ממשיכות ביחסים שלהם עם ישראל וזה לא משפיע על היחס שלהם אלינו.  

מדינת ישראל לא צריכה לחשוש ממהלכים אלו. ישראל בעיקר רוצה להבהיר לפלסטינים שהם לא יוכלו להשיג הישגים דרך המוסדות הבינלאומיים והאו"ם, אלא רק במשא ומתן ישיר עם ישראל"