למרות הכול, ישראל שומרת על רוב יהודי

בשנת 1987 הציג פרופ' ארנון סופר תחזית קשה שפורסמה בהרחבה (מצ"ב העיתון)  "בשנת 2000 ישראל לא יהודית"[1] .

אתמול , 29/12/10 , פורסמו נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לקראת שנת 2011[2]. (מצ"ב).

בחינת הנתונים החדשים מעלה שאלות ובעיקר מציבה סימן שאלה גדול על התחזיות אותן צפו בעבר .

על פי נתונים אלו, בפתחה של שנת 2011 - 7.7 מיליון תושבים במדינת ישראל, מתוכם:

-        5.8 מיליון (75.4%) יהודים

-        1.57 מיליון (20.4%) ערבים

-        320 אלף (4.2%) אחרים.[3]

נתונים אלו מצביעים על רוב מוחלט של כ 80% בתחומי הקו הירוק של יהודים והמזדהים עמם.

ביהודה ושומרון חיים בפועל עוד כ 1.6 מיליון ערבים.( הנתון הרשמי, 2.5 מיליון, אינו מדויק וכולל ספירה של כ 400 אלף תושבי חו"ל וספירה כפולה של 200 אלף תושבי מזרח ירושלים ואי דיוקים נוספים.)

הרוב היהודי בין הים לירדן נותר מוצק, ועומד על כ 66% (ללא רצועת עזה).

נתונים אלו עומדים בסתירה לתחזיות שונות שהועלו בשנים האחרונות:

הרש"פ: בשנת 2010 שוויון בין יהודים לפלשתינים בארץ ישראל[4]

הרש"פ: ב- 2016 שוויון דמוגראפי[5]

דו"ח: ב-2050 יהיו יותר פלסטינים מישראלים[6]

 
פרופ' ארנון סופר (1987) , (מצ"ב) -  "בשנת 2000 ישראל לא יהודית"[7]

ואולם, נתוני הלמ"ס מראים כי תחזיות אלו רחוקות ממימוש:

-        שיעור הריבוי הטבעי של היהודים גדל ב-23%, מ-1.2% בשנת 2000 לכדי 1.47% בשנת 2009.[8]

-        שיעור הריבוי הטבעי של הערבים, אזרחי ישראל, פחת ב-22%, מ-3.26% בשנת 2000 לכדי 2.53% ב-2009.[9]

-        קיימת הגירה שלילית קבועה משטחי יהודה ושומרון העומדת על כ 10,000 נפשות בשנה בשנים האחרונות.[10]

-        מאזן ההגירה היהודי הוא חיובי באופן עקבי, למרות תמורות ושינויים במשך השנים.

מסקנות אלו קובעות כי החששות הדמוגראפיים אינם כה חמורים, וכי מדיניות נבונה של עידוד עלייה והתיישבות יהודית יכולה להוות מענה הולם לאיומים אלו.

מאז ומתמיד המענה הציוני לאתגרי השעה היה קונסטרוקטיבי, ובמקום כניעה לחששות ותחזיות מאיימות בחרו מנהיגי האומה בפעולה חיובית יצרנית.