התעשייה ביהודה ושומרון: טוב לנו וחיוני להם

בתוך שלל הדעות והעמדות הנשמעים בימים אלו, כדאי להכיר מספר עובדות:

·        ברחבי יהודה ושומרון (כולל בקעת הירדן) פרוסים 14 אזורי תעשייה ומפעלי חקלאות הכוללים 788 מפעלים ועסקים.

·        מפעלים אלו מעסיקים בסך הכול כ-17,000 עובדים במגוון תחומים, כאשר כ-11,000 מהם ערבים תושבי האזור והרשות הפלסטינית.

·        על פי נתוני הלמ"ס הפלסטיני, עובדים  אלו משתכרים בסכום הגבוה פי שניים או שלושה מהמשכורת הממוצעת בציבור הפלסטיני וזוכים על פי חוקי מדינת יראל לתנאים סוציאליים מלאים. מעסיקים שמנעו בערב תנאים אלה מעובדיהם הפלסטינים עמדו על כך לדין בבתי משפט ישראליים וחוייבו לשלמן כחוק.

בהתחשב במבנה החברה הערבית, המבוסס על משפחות רחבות ('חמולות'), ניתן להניח כי כל עובד שכזה מפרנס כ-3 משפחות הקרובות לו ובהתחשב בגודל המשפחה הממוצעת, ניתן לשער כי סביב פועלי התעשיות ביו"ש מרוכזים מעל ל-100,000 איש התלויים בהם מבחינה כלכלית.

מלבד זאת, סביב אזורי תעשייה אלו פורחת תעשייה משנית של הסעות, הובלה, אספקה, ציוד ושירותים המהווה מעגל שני של אוכלוסייה רחבה מאוד המתפרנסת מתעשייה זו.

נתונים אלו, בצירוף הדיווחים האחרונים על קריסתם הכלכלית של מנגנוני הרשות, מעצימים את חשיבותה של תעשיית יו"ש עבור הפלסטינים עצמם.

כפי שקבע לאחרונה פיראס ראאד, נציג הקוורטט: "אני אתפרץ לדלת פתוחה אם אזכיר ששיתוף פעולה בין הכלכלה הגדולה והמפותחת של ישראל, שמביאה ידע, יכולות מעבר וקשר עם שווקים חיצוניים, לבין הכלכלה הפלסטינית הקטנה, שמציעה כוח עבודה איכותי וזול - הוא טוב מאוד לשני הצדדים"

מלבד הצדדים המוסריים והחוקיים של קריאה לחרם, כל קריאה לחרם על מפעלי ההתנחלויות פוגעת בראש ובראשונה בפלסטינים תושבי האזור. בעוד שהעובדים היהודים על פי רוב ימצאו תעסוקה במקומות אחרים בארץ, הערבים המקומיים יוותרו ללא משען וללא סעד בסיסי.

דוגמא לכך התרחשה רק לאחרונה עם העתקתו של מפעל גדול מאזור התעשייה בברקן לאזור אחר בתחומי ה 'קו הירוק': בעוד שעובדי המפעל היהודיים המשיכו לעבוד במפעל במיקומו החדש, הרי ש-90 עובדיו הערבים מהכפרים הסמוכים איבדו באחת את מקום עבודתם.

בניגוד לתלונות הנישול והניצול שנשמעות לרוב ביחס למתנחלי יו"ש, במקרה זה לא נשמע קולם של ארגוני הזכויות והשלום.