נאום קלינטון – כרוניקה של כישלון ידוע מראש
הידע המצטבר בשנים האחרונות על כוונותיהם המנהיגים הפלסטינים ועל המטרות המוצהרות שלהם, מאפשר לנו לבחון את עמדותיה של השרה קלינטון ביחס לסכסוך באופן מפוכח ומציאותי.
הילארי קלינטון קבעה בנאומה האחרון ב 'פורום סבן' כי הסכסוך הישראלי פלסטיני נובע מהתבצרות של שני הצדדים בעמדות שלהם, ללא יכולת להכיר בצרכים של הצד השני.
על כן לדעתה הפתרון נעוץ ב
"מאמץ כנה לראות את העולם דרך העיניים של האחר, על מנת להבין את העמדות שלו. על הפלסטינים להעריך את הדאגות הלגיטימיות של ישראל לביטחון. ועל ישראל לקבל את השאיפות הטריטוריאליות של העם הפלסטיני"
הידע המצטבר בשנים האחרונות על כוונותיהם המנהיגים הפלסטינים ועל המטרות המוצהרות שלהם, מאפשר לנו לבחון את עמדותיה של השרה קלינטון ביחס לסכסוך באופן מפוכח ומציאותי.
עיון במספר דוגמאות מדיווחים שונים מהתקשורת הפלסטינית יגלה את האמת על עמדותיהם של הפלסטינים ועל יכולתם 'לקבל החלטות קשות'.
"השאיפות הטריטוריאליות של העם הפלסטיני"
[הטלוויזיה הפלסטינית (פת"ח), 01/10/2010]
"להעריך את הדאגות הלגיטימיות של ישראל לביטחון"
אבו מאזן למדינות ערב: "אם כולכם תלחמו בישראל - אנו בעד. אך הפלסטינים לא ילחמו לבדם משום שאין להם יכולת."
"פניתי למדינות ערב ואמרתי: אם אתם רוצים מלחמה, ואם כולם ילחמו בישראל, אנו בעד זה, אך הפלסטינים לא ילחמו לבדם משום שאין להם יכולת לעשות זאת"
שר התיירות הפלסטיני: מטרת ההתנגדות העממית היא להביא לחיסולה של ישראל
"לראות את העולם דרך העיניים של האחר"
אבו מאזן: "מה זו מדינה יהודית? קראו לעצמכם איך שתרצו, אך אני לא אקבל זאת."
סאיב עריקאת: מעולם לא דרשנו מהחמאס להכיר בישראל
"אף אחד מעולם לא ביקש מהחמאס להכיר בישראל, לנטוש את דרך ההתנגדות או לשנות את צורך ההתנהגות שלהם. תפקודה של ממשלה הוא דבר אחד, ותפקודו של החמאס כגוף פוליטי הוא דבר אחר."
(הטלוויזיה הפלסטינית 19 אוגוסטו 2009)
ד"ר נצרי קמסייה: כל השטח כבוש בידי ישראל
"ההצעות לפתרון בירושלים לא צריכות להיות נפרדות מפתרון הסוגיה הפלסטינית כולה. שכן, כל השטח כבוש על ידי ישראל, ושחרורו של כל השטח – ללא יוצא מן הכלל – הוא חובה דתית אישית"
(הטלוויזיה הפלסטינית, 9 יוני 2010)
התבטאויות אלו, ועוד רבות אחרות (באדיבות 'מבט לתקשורת פלסטינית'), מלמדות כי שאיפותיה של השרה קלינטון אינן עולות בקנה אחד עם המציאות במזרח התיכון.
שורשי הסכסוך נעוצים בתהליכי עומק אזוריים שאינם מצומצמים למאבק טריטוריאלי בלבד. אי-ההכרה בקיומה של ישראל וחוסר היכולת להגיע להסכמה על נושאי הליבה, אינם קשיים דיפלומטיים המחייבים החלטות מדיניות קשות – או 'שלום של אמיצים' – אלא מהווים את מוקד הסכסוך עצמו.
הניסיון האמריקאי לכפות את הצדדים למו"מ ולהצעות גישור שונות אינו מועיל ליציבותו ולביטחונו של האזור. להיפך – מעורבות זו גורמת להקשחת עמדות במו"מ, להעלאת ציפיות מתוצאותיו ולהצטברות מתח שעשויה להוביל להתפרצות האלימה הבאה.
