הסיפור של מצפה כרמים
.jpg)
שמו של היישוב מצפה כרמים, הנמצא מזרחית לכוכב השחר, ניתן לו בשל מיקומו בין הכרמים ובשל כך שהוא צופה לנוף המרהיב של בקעת הירדן וצפון ים המלח. בתחילה הוא הוקם מדרום לכוכב השחר, ביום העצמאות תשנ"ט על אדמות מדינה, אך שמונה חודשים לאחר מכן בינואר 2000 בעקבות הסכם המאחזים פונה המקום על ידי ממשלת ברק והועתק למיקומו הנוכחי, בחתימתו של אלוף פיקוד מרכז דאז משה בוגי יעלון.
היישוב נמצא בתוך תחום המשבצת של כוכב השחר ובתוך תב"ע תקפה (או לכל הפחות כך סברו כולם, לרבות המדינה עצמה עד לאחרונה). על יסוד כך, רכשו התושבים בתים וקיבלו מעמד של "ברי רשות" מהחטיבה להתיישבות. ביושר לבב ומתוך אמונה בהסכם מול המדינה ושר הביטחון בנו כ-50 משפחות את ביתם ביישוב החדש. בעקבות ההסכם עם המדינה הם ביססו על אדמה זו את חייהם. כיום ביישוב ישנם 16 בבתי קבע, ולישוב קיימות תוכניות עתידיות לכ-120 בתי קבע נוספים.
בשנת 2011 הוגשה עתירה לבג"ץ בה נטען כי חלק מהיישוב הוקם על קרקע פרטית. חשוב לציין כי העותרים אינם טוענים שהם בעלי הקרקע אלא רק כי הקרקע היא "קרקע פרטית". במסגרת התשובה לעתירה, הודיעה המדינה כי אכן חלה טעות, ועל אף העובדה כי היישוב מצוי בתוך תכנית מתאר שהמדינה עצמה אישרה, הרי שבירור נוסף העלה כי תכנית המתאר - בשוגג - פלשה לקרקעות הרשומות כפרטיות. לכן, החליטה המדינה לתקן את התב"ע כך שהיישוב יוחרג ממנה. המשמעות היא הריסת היישוב.
וכך יוצא שתושבי היישוב עלולים לשלם את מחיר הטעות של המדינה עצמה. המדינה היא זו שבחרה את מיקום היישוב, היא זו שתכננה, קידמה ואישרה את התב"ע שם והיא זו שהעבירה - באמצעות החטיבה להתיישבות - זכויות במקרקעין לתושבים.
מדובר בתוצאה בלתי מתקבלת על הדעת. אפילו אם היו התושבים מוכנים להניח - את מה שהוא לא מובן מאליו - כי המדינה אכן ביצעה טעות והקצתה להם קרקע פרטית הרי שטענותיהם כנגד ההריסה גם נכונות מבחינה משפטית וגם צודקות מכל בחינה אחרת. זו לא טעות שלהם
– אלא של המדינה.ראשית, העובדה שהמדינה מגלה היום, שנים ארוכות לאחר הקמת היישוב, כי היא "טעתה" לא מעניקה לה את הזכות לשלול את זכויותיהם של התושבים. הם רכשו זכויות כדין, בכסף מלא, ולכן נהנים מהסדרי "תקנת השוק" שנועדו למצבים כאלו שנעשים בתום לב. בנוסף, צד לחוזה לא רשאי לבטלו בשל טעות משותפת שהייתה לו יחד עם האחר. לכן, בנסיבות בהן הן המדינה והן החטיבה להתיישבות טעו טעות משותפת - אין למדינה זכות משפטית לבטל את החוזה בשל כך. טעות משותפת של צדדים לחוזה אינה מעניקה לצד אחד את הזכות לבטלו.
שנית, התוצאה המעשית היא בלתי סבירה בעליל. הפגיעה בזכויותיהם של התושבים תמי הלב והריסת בתיהם רק בשל טעות של המדינה היא פגיעה אנושה בחוש הצדק הטבעי. יש לזכור, אין כל טענה של אדם קונקרטי הטוען כי הוא בעל המקרקעין. העתירה הוגשה על ידי אנשים שהמדינה מודה שאין להם זיקה למקרקעין. ובכל מקרה, גם אם היו העותרים בעלי זיקה למקרקעין מן הראוי היה שהמדינה תרפא את מחדליה בפיצוים כספי - ככל שתמצא לנכון - ולא תבחר באפשרות הקיצונית של הריסת יישוב שלם. קל וחומר שעה שאין כל אדם קונקרטי הטוען לפגיעה בזכויות הקניין שלו.
יתרה מכך, הבעלים הרשומים של המקרקעין כלל לא אותרו באזור יהודה ושומרון. ולכן, יש סבירות גבוהה כי הם נפקדים או נפטרו ללא יורשים. במצבים כאלה הפכה הקרקע לרכוש ממשלתי ולכן כבר לא מדובר בקרקע פרטית.
בשנת 2018 פסק בית משפט המחוזי בירושלים כי לתושבי מצפה כרמים יש "בר רשות" על השטח ואין זכות לסלק אותם מהשטח. החלטה זו קובעת כי מדובר בתום לב של התושבים ובכך נתן פתח להסדרת היישוב.
בשבוע שעבר, בהחלטה שערורייתית כנגד המוסר והצדק, הפך בג"ץ את החלטת המחוזי וקבע שיש להרוס תוך 3 שנים את המבנים על החלקות שאינן אדמות מדינה
– 30 מבנים יבילים ועוד 4 בתים בנויים.אנו מחזקים את ידי תושבי מצפה כרמים על עינוי הדין שנעשה להם במשך שנים, ובטוחים כי יחד נצא ממשבר זה חזקים יותר עם התיישבות גדולה יותר בכל המרחב.
