רואים רחוק באחריות
.jpg)
כמה חברים, שאת חלקם אני ממש מעריך, מתגוללים לאחרונה על מועצת יש"ע וראשי הרשויות ביהודה, שומרון ובקעת הירדן. הם מצייצים על הפיספוס הגדול שלנו, תוהים כיצד לא ראינו את פעמי ההיסטוריה המתקרבים ונוקשים על הדלת. חלקם אפילו מגלה מומחיות באבחון 'קוצר ראות' ומחלק לנו ציונים במדיניות ואסטרטגיה.
חבל שהם לא יודעים לתת לעצמם ציונים על התעלמות מעובדות.
לאורך השנים ידעה מועצת יש"ע לזהות את הסכנות גם כאשר כל הפוליטיקאים והתקשורת עטפו אותן בדבש והבטיחו לנו מזרח תיכון חדש. בכל פעם שמחלוקת ציבורית חדשה צצה על פני השטח, ידענו לראות שוב ושוב את המציאות כפי שהיא באמת. ללא משוא פנים פוליטי או מפגלתי. ההתיישבות תמיד הייתה אצלנו במקום הראשון. המחויבות שלנו לחבל התנ"ך ההיסטורי שביהודה, שומרון ובבקעת הירדן גברה תמיד על כל הרעיונות והמחלוקות.
בתחילת שנות התשעים, לפני הסכמי אוסלו, כשהביאו לכאן מחבלים ונתנו להם נשק ושטח זעקנו "אל תתנו להם רובים". באינתיפאדה השנייה כשכולם אמרו שאת הטרור מפסיקים רק במשא ומתן ונסיגות, ביקשנו "תנו לצה"ל לנצח" ורק אחרי מאות הרוגים יצאה ישראל למבצע "חומת מגן" והוכיחה שצדקנו. כשהבטיחו סינגפור בעזה אמרנו "ההתנתקות תתפוצץ לנו בפנים" ושוב צדקנו. יש פעמים שזה עצוב להיות צודק.
מול האנשים החכמים ביותר - אלופים בצבא, ראשי ממשלות ושרים, אנשי משטרה וביטחון ומול עיתונאים ואני תקשורת
– הוכחנו שאין מי שמכיר יותר טוב מאיתנו את ההתיישבות ואין מי שרוצה בטובתה יותר מאיתנו.מפליא אותי, עם כך, כיצד כל אותם אנשים ערכיים וחכמים, עוצמים עיניים מסכנת המדינה הפלסטינית בתוך תוכנית המאה וממשיכים להתגולל עלינו, בעוד אנחנו התרענו על כך מתחילת הדרך. אמרנו "ריבונות עושים נכון, בלי מדינה פלסטינית". שמענו את זה דופק על הדלת שלנו, וזה לא היה משק כנפי ההיסטוריה עם פרחים לריבונות, אלא התראה חמה על סכנת נסיגות ברורה ומידית. כך נוהגת הנהגה אחראית שיש לה מחויבות למרחב ועתידו. פרשנים ויועצים יכולים לדבר ולכתוב בלי אחריות. מחר הם יגידו 'אופס טעינו' ועם הציוץ שלהם יעטפו דגים - לנו יש אחריות לאומית.
את ההוכחה לראיה המפוכחת שלנו נתן לפני כמה ימים יועצו של הנשיא טראמפ, ג'ארד קושנר כשאמר "לראשונה הייתה הסכמה על מדינה פלסטינית ועל גבולות". המשמעות של דבריו היא שעמדנו לפני הסכם שיכלול ריבונות על חלק מהשטח והסכמה של ממשלת ישראל למדינה פלסטינית בשאר השטח. זו הסכמה שלא הייתה גם לא בממשלת רבין. אסור היה שממשלת ישראל הנוכחית תאמץ את זה בשום צורה, גם אם יש רשימת תנאים שאין סיכוי שהצד השני יסכים להם. למרות זאת, עדיין אותם חברים ממשיכים לספר לנו שאלו חששות ללא ביסוס, שזה לא היה קורה כי הערבים לא היו מסכימים ועוד משפטים קצרי ראות. במקרה הטוב זו לא יותר ממשאלת לב, ואז הם סתם מסתכנים בנאיביות. במקרה הרע הם מתנבאים, ואז ידוע למי ניתנה הנבואה.
גם בעניין הריבונות מועצת יש"ע ראתה את המציאות נכוחה. לפני שנים לא רבות הריבונות הייתה איזכור זניח של קבוצה קטנה. את נס הדגל הרימו בעוז ובגאון תנועת הריבונות של נשים בירוק, ואנחנו הצבנו זו כמטרה מרכזית וכחזון-על של מועצת יש"ע. הרבה גבות הורמו, פרשנים הסבירו את קוצר הראות וההזיה של המתנחלים. כי הרי ברור לכולם שיש רק פתרון אחד והוא גירוש יהודים והקמת שתי מדינות. הנה בא היום והריבונות נושא מרכזי על סדר היום. כבר לא שואלים האם, אלא מתי.
כעת הזמן לחזק את ההתיישבות בבנייה, בפיתוח, בתשתיות ובקליטת תושבים, יחד עם מערכה בלתי מתפשרת לשמירה של שטחי
C.נכון, ראש הממשלה הפסיד הזדמנות היסטורית לעשות מה שנכון לעם היהודי. אבל בעיניים פקוחות אפשר לומר - הריבונות בוא תבוא. אם לא מחר אז מחרתיים ואם לא ב-2020 אז בתשפ"א. אמרנו זאת בעבר, אנחנו ממשיכים לדחוף לכך בהווה, ונהנה מפירות הריבונות גם בעתיד. ככה אנחנו, רואים רחוק.
