גבולות בני הגנה
.jpg)
חיסול הארכי-טרוריסט קאסם סולימאני בעיראק מאיר את החשיבות שרואה העולם במלחמה בלתי מתפשרת במהלכיה המסוכנים של אירן. מלבד הניסיונות שלה להגיע לנשק גרעיני, פועלת אירן לשלוח גרורות של טרור אסלאמי רדיקאלי למרחבי המזרח התיכון וארצות ערב. פעילות זו מציגה שוב את החשיבות של גבולות בני הגנה, גם במדינות אחרות
– אך בעיקר בישראל.חוקרי ביטחון קבעו את גבולות בני ההגנה של ישראל בבקעת הירדן
– כחיץ גיאוגרפי פיזי ממזרח ורכסי ההרים של יהודה ושומרון – כנקודת שליטה וניטרול של איום בליסטי ורקטי ממזרח, וכלל מרחב יהודה ושומרון לתמרון והכלה ושליטה מודיעינית על גורמי טרור המצויים כבר בערים שבשליטת הרשות הפלסטינית.לעיתים אנו שומעים כאלו המערערים על הצורך בהחזקת שטחים בעידן המודרני וטוענים כי התפתחותם המואצת של טכנולוגיות הלחימה מייתרות למעשה את הצורך הטקטי והאסטרטגי בשליטה על שטח פיזי.
אנשי השמאל, המאמינים ברעיון 'שטחים תמורת שלום', מניחים כי לשני מושגים אלו ישנה משמעות זהה מבחינה ביטחונית. בעוד ש'שטחים' נדרשים להגנה במקרה של מלחמה, עשוי ה'שלום' למנוע את התפרצותה מלכתחילה, ובכך לייתר למעשה את הצורך בהחזקתם של שטחים.
הם מציגים את ההתפתחויות הטכנולוגיות שחלו בשדה הקרב המודרני כטענה מסייעת. התפתחותם של כלי נשק בליסטיים, המדלגים מעל למכשולי קרקע, יחד עם כניסתו של נשק גרעיני לאזור, המסוגל לגרום לנזק רחב היקף לעורף האויב, גורמים לתפיסות ביטחון קלאסיות להיראות מיושנות ולא רלוונטיות.
הנחות אלו מובילות אותם למחשבה שאין צורך בטחוני בהחזקה צבאית של שטחים שולטים ובעומק אסטרטגי. תחת זאת, יש להעדיף הסדרי שלום אזוריים שיוכלו לשרש את המוטיבציה של הצדדים לפנות למעשי איבה.
הם טועים. דווקא בעידן הטכנולוגי מתגבר הצורך בגבולות בני הגנה מסורתיים, מכמה טעמים עקרוניים:
א. קיומו של נשק לא-קונבנציונאלי באזור, ייצור מאזן הרתעה גרעיני ויחדש את האפשרות לפריצתה של מלחמה קרקעית כוללת 'מהסוג הישן'. כאשר מדינות ערב מחזיקות באופציה גרעינית, האפשרות שישראל תממש את הפוטנציאל שלה בתחום זה הופכת פחות סבירה. ממילא אפשרות זו שוב אינה מייצרת הרתעה אסטרטגית. ההגנה על ישראל תתבסס אז אך ורק על גבולות בני הגנה, הכוללים את רכסי יהודה ושומרון והגבול הטבעי בבקעת הירדן.
ב. הפגזת העורף בטילים בליסטיים תגרום להארכת זמן הגעתם של כוחות המילואים לחזית. בשל כך קו הבלימה של הצבא הסדיר חייב להתבסס על קווי הגנה אופטימאליים ומידיים שיאפשרו מרחב הכלה והגנה, בהתבסס על יתרונות הקרקע של רכסי הרי יהודה ושומרון והמכשול הטבעי של בקעת הירדן.
תכנית ההגנה של נאט"ו בזמן המלחמה הקרה, למשל, התבססה על עומק אסטרטגי של כ-200 קילומטר, שכלל כמעט את כל המרחב של גרמניה, שנועד להוות את מרחב ההכלה של צבא תוקף. במרחב זה תכננו כוחות נאט"ו לנהל קרבות בלימה, התקפות נגד וקרבות תמרון במטרה להדוף מתקפה סובייטית.
ישראל בגבולות ה"קו הירוק" לא יכולה לעצב תכנית הגנה המבוססת על עומק אסטרטגי. המרחק בין הקו הירוק לים התיכון נע בין 15 ק"מ באזור נתניה, ל-20 ק"מ באזור תל אביב. אזור זה ומישור החוף הדרומי לו, מכילים כ-70% מהאוכלוסייה בישראל וכ-70% מהייצור שלה. הרי יהודה ושומרון חולשים מבחינה טופוגרפית על מישור החוף החשוף בו נמצא חלק משמעותי מהתשתית הלאומית הישראלית - נתב"ג, כביש 6, מוביל המים הארצי, וקווי המתח הגבוה שלה, עובדה המעניקה יתרון ברור לתוקף מבחינת תצפית, ירי ויכולת הגנתית טובה נגד תגובה ישראלית יבשתית. שטח מישור החוף הנשלט אינו מאפשר מרחבי תמרון והכלה לקרב הגנתי ללא ויתור בלתי הפיך על אזורים חיוניים, תוך סכנה של ביתור הארץ, סיכון העורף וניתוק הכוחות מבסיסי האספקה והייצור שלהם. לעומת זאת, ההחזקה ביהודה ושומרון מעניקה לצבא מגן עומק אסטרטגי של כ-55 ק"מ המאפשר ניהול קרבות הגנה ונסיגות טקטיות.
בשנים שלפני הניצחון הישראלי במלחמת ששת הימים, כשישראל התקיימה ללא מרחבי הגנה אלו, הישראלים חיו בפחד מתמיד. במצב זה המיתון הכלכלי החריף ומספר היורדים הלך וגדל. לא סתם כונו גבולות אלו בשם 'גבולות אושוויץ'.
גם בהיבט המדיני המצב אינו פשוט. יציבותם של המשטרים באזור אינה בטוחה כלל בשנים האחרונות, כך שאין לתכנן את ביטחון המדינה לטווח הארוך על פי המצב המדיני הנוכחי. ההרכב המגוון של האוכלוסייה בממלכה הירדנית, ההתפוררות של המדינה העיראקית בעקבות פלישת ארה"ב בצירוף תהליכים אזוריים כוללים
– כעליית האסלאם הרדיקלי העממי והתעצמותה של איראן – הופכים את המזרח התיכון כיום לאחד האזורים הפחות יציבים והפחות צפויים – כפי שיעיד המהפך שחל באוריינטציה של המדיניות הטורקית בשנים האחרונות. תכנון מדיניות אחראית ארוך-טווח מוכרח להתבסס על עובדות מוצקות בשטח, ולא על השערות ומשאלות לב מדיניות.לאור האמור, זוכה דרישתה של ישראל לגבולות בני הגנה להכרה בינלאומית, ולתמיכה עקבית של בעלות בריתה בעולם ובראשן ארה"ב. על אף הרצון העז של מדינות רבות להביא לשלום באזור, המבוסס על ויתורים ישראליים שונים, מבינות מדינות אלו כי יכולתה של ישראל לבצע ויתורים כאלו בפועל הנה מוגבלת ביותר וכי אחיזתה ביהודה ושומרון הנה חיונית לביטחונה.
רק שמירה על ישראל עד הירדן מעניקה לנו עומק אסטרטגי ויכולת הגנה. מדיניות ישראלית שתדע לעמוד על האינטרס הישראלי ולהעצים את מוקדי התמיכה הבינלאומיות בו, תוכל לנווט את ישראל לקראת עתיד טוב בטוח ויציב יותר.
