שטחים כבושים? מי אמר

עם התפרקותו של חבר הלאומים והקמתו של ארגון האומות המאוחדות לאחר מלחמת העולם השנייה, נוסח סעיף מיוחד באמנת האו"ם הנוגע להמשכיותן של התחייבויות חבר הלאומים ביחס אל האו"ם, בסעיף זה נקבע כי: "דבר מתוך האמנה אל לו להתפרש כשינוי כלשהו של זכויות כלשהן של כל מדינה או כל עם או תנאים של הסכמים בינלאומיים קיימים".

סיומה של מלחמת השחרור יצר מפת גבולות חדשה בטריטוריה המנדטורית. מפה זו גובשה במסגרת הסכמי רודוס שסיימו את המלחמה, ושיקפה את המצב הצבאי בשטח באותה עת. השאיפה כי מפה זו תשמש בסיס להסדר קבע עתידי נדחתה על ידי מדינות ערב שדרשו כי הקו הירוק יוגדר כקו הפרדה בין הצדדים הלוחמים, ולא כקו המבטא בעלות או ריבונות על שטח כלשהו.

עם סיומה של המלחמה, התקבלה במועצת הביטחון של האו"ם החלטה 242, הקוראת להפסקת אש ולהשכנת שלום בין הצדדים. בהחלטה זו נקבע בין השאר כי "קיום עקרונות המגילה מחייב השכנת שלום צודק ובר-קיימא במזרח התיכון, שיושתת על ... פינוי כוחות מזוינים ישראליים משטחים שנתפסו במסגרת הסכסוך האחרון ... ביטול כל טענה או מצב של לוחמה, וכיבוד והכרה של הריבונות, השלֵמות הטריטוריאלית והעצמאות המדינית של כל מדינה ממדינות האזור, ושל זכותן לחיות בשלום בגבולות מוכרים ובטוחים, ללא איומים או מעשי אלימות".

ניסוחה המדוקדק של ההחלטה קובע כי ישראל מחויבת בנסיגה מחלק מהשטחים שתפסה במלחמה, אך לא מכולם. ניסוח זה לא נעשה כלאחר יד, וקדמו לו דיונים רבים במוסדות האו"ם, כאשר הנוסח הסופי נקבע בבירור בכדי לאפשר לישראל את שימור השליטה באותם שטחים הנצרכים לביטחונה. זאת בניגוד לעמדתם של הסובייטים והערבים שביקשו להחיל עיקרון זה ביחס לכלל השטחים שנתפסו במלחמה ובכל הגזרות.

טיעון נפוץ קובע, כי מדיניות ההתיישבות הישראלית ביהודה, שומרון ובקעת הירדן אינה חוקית, שכן מפירה היא את אמנת ג'נבה הרביעית, עליה ישראל חתומה. בסעיף 49 לאמנה זו נקבע בין השאר כי "...המעצמה הכובשת לא תגרש ולא תעביר חלקים מאוכלוסייתה האזרחית לשטח שנכבש על ידה...". החלתו של סעיף זה על ההתיישבות ביהודה ושומרון מניחה שהנוכחות הישראלית בשטח אינה לגיטימית, שהשטח מוחזק על ידי ישראל כשטח כבוש ושההתיישבות באזור מהווה 'העברה' של חלקים מאוכלוסייתה לשטח הנכבש.

לסיכום, מבחינת המשפט הבינלאומי לא קיימת הבחנה בין שטחי יהודה ושומרון לשאר חבלי הארץ. הזיקה המשפטית לטריטוריה כולה נובעת מכתב ה'מנדט על פלשתינה' שהוענק על ידי חבר הלאומים לבריטניה, אשר מטרתו היא הקמתו של בית לאומי יהודי בארץ ישראל, מתוך הכרה בזכות היהודית ההיסטורית על השטח כולו.

ההתרחשויות שאירעו במשך השנים לא שינו עובדה בסיסית זו. הקו הירוק הוגדר כקו צבאי בלבד, הסיפוח הירדני של השטח היה לא חוקי והחלטה 242 של האו"ם אינה מחייבת נסיגה ישראלית מכל קווי 67'. אמנם, עדיין ישראל לא סיפחה את יהודה ושומרון ובכך טרם מימשה את זכותה ההיסטורית והמשפטית לעשות זאת, אך עובדה זו נובעת בעיקר משיקולים פוליטיים ומדיניים ולא מאילוץ משפטי. וה"שטחים הכבושים"? הם בכלל לא כבושים. לפי ההגדרות של האו"ם, שטחי יהודה ושומרון מכונים כ"שטחים שנויים במחלוקת", ועל כן ניתן לפי מומחי משפט בינלאומי להמשיך לבנות בהם ולקיים בהם חיים ישראליים פוריים ובטוחים.