וילה בג'ונגל
כבר שנים רבות שאנו טוענים שההתיישבות הישראלית ביהודה, שומרון ובקעת הירדן, ובעבר גם ברצועת עזה, מועילה לאוכלוסייה הערבית. מדינת ישראל מקדמת את האזור ומבססת אותו כמעט מכל כיוון גם בהשוואה למדינות ערב השכנות לה. בשנים בהם חיים ישראלים באזורים הללו, חלה התקדמות עצומה בכלכלה, בחברה, בתשתיות, באיכות החיים ובתרבות בריכוזים הערביים.
נתונים סטטיסטיים חדשים עורכים השוואה בין ערביי עזה הנתונים תחת שליטה ערבית עצמאית ללא נוכחות ישראלית במרחב מול ערביי יהודה, שומרון ובקעת הירדן שחיים תחת שליטת הרש"פ במרחב עם שליטה ביטחונית ישראלית והתיישבות ישראלית מתפתחת. נתונים אלו מוכחים כי ההתיישבות הישראלית טובה גם לאוכלוסייה הערבית.
מסמך מפורט ורחב שהוציאה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של הרש"פ בחודש מרץ 2019, המסכם את הסטטיסטיקות ברשות בשנת 2018, מציג בפירוט רב את החיים כיום ביהודה ושומרון וברצועת עזה. הם בדקו קטגוריות רבות, כגון אוכלוסייה, חינוך, תרבות, איכות חיים, חקלאות, תיירות ועוד, והנתונים המוצגים בו מעלים תמונה מעניינת מאוד על החיים של התושב החי תחת הרש"פ ביהודה, שומרון ובקעת הירדן מול אותו אזרח ברצועת עזה.
נתחיל בעובדה חשובה: שטח יהודה, שומרון ובקעת הירדן הוא 5,660 קמ"ר ושטח רצועת עזה הוא 365 קמ"ר בלבד. לפי המסמך, בשנת 2018 התגוררו ביהודה ושומרון 2.95 מיליון תושבים וברצועת עזה 1.96 מיליון תושבים (נציין כי אלו נתונים שלהם שהופרכו על ידי צוות חוקרים ישראלי. על פי הערכות מהימנות יותר ביהודה, שומרון ובקעת הירדן מתגוררים בין 1.6-1.8 מיליון ערבים). בסך הכל, חיים באזור כ-4.91 מיליון תושבים, מתוכם 2.5 מיליון גברים ו-2.4 נשים. זאת, בשונה ממדינת ישראל, בה יש רוב של נשים (50.3% נשים מול 49.7% גברים).
אחוז האוכלוסייה מתחת לגיל 15 ביהודה ושומרון הינו 36.6% בעוד שברצועת עזה אחוז הצעירים הוא 41.6. דהיינו, האוכלוסייה ביהודה ושומרון מבוגרת יותר מהאוכלוסייה בעזה. בעוד שכך, מספר התושבים הנשואים ביהודה ושומרון הינו 1.07 מיליון, מספר הגרושים הוא 14,738, מספר הרווקים הינו 648 אלף והאלמנים 48,397. בעזה, מספר התושבים הנשואים הינו 674 אלף, מספר הגרושים הוא 11,379, מספר הרווקים הינו 405 אלף והאלמנים 26,770. גודל משפחה ערבית ממוצעת ביהודה ושומרון הוא 4.8 נפשות וברצועת עזה 5.6 נפשות, מה שמראה על מודרניזציה בקרב תושבי יהודה ושומרון הערבים ועל התקרבות לתרבות המערב.
שוק העבודה הינו מדד חשוב לאיכות החיים. בעוד שביהודה ושומרון אחוז האבטלה (מעל גיל 15) הינו 17.6% בלבד
– ברצועת עזה אחוז האבטלה עומד על 52%, מספר גבוה באופן קיצוני שמספר כי מחצית מהאוכלוסייה אינם עובדים. בנוסף, בין השנים 2015 ל-2018 שומר אחוז האבטלה על יציבות, ועולה בצורה מתונה מ-17.1% ל-17.6%. ברצועת עזה באותן שנים עולה אחוז האבטלה מ-41% ל-52% תוך ארבע שנים בלבד. בשני האזורים יחדיו, תחום העבודה הנפוץ ביותר הוא נותני שירות מסוגים שונים (35.1%), ואחריו מסחר ומלונאות (21.7), בנייה (17.7%), חציבה וייצור (13) ומקצועות מסורתיים, כגון חקלאות, דייג וכו' (6.3).דבר זה בא לידי ביטוי בהפרשי תל"ג גדולים מאוד בין יהודה ושומרון לרצועת עזה, כאשר התל"ג ביהודה ושומרון עמד בשנת 2017 על 10.7 מיליארד דולר וברצועת עזה על 2.9 מיליארד דולר. בתל"ג לנפש, דהיינו, מה התוצרת הכלכלית של כל תושב באזור, גם גוברים ערביי יהודה ושומרון על אחיהם מעזה. אם ברצועת עזה עמד התל"ג בשנת 2017 על 1,582 דולר לנפש, ביהודה ושומרון התל"ג הינו 4,154 דולר לנפש
– כמעט פי ארבעה. (אם נלך לפי הערכות הדמוגרפיות המהימנות יותר, אזי התל"ג לנפש ביהודה ושומרון עומד על כמעט 6,000 דולר לנפש!).בחינוך, בשנת הלימודים 2018/19, היו ביהודה ושומרון 27.4 תלמידים בכיתה בבית ספר יסודי ו-23.7 תלמידים בכיתה בבית ספר תיכון. ברצועת עזה המספרים עצומים, כאשר באותה שנה ישנם 39.5 תלמידים בכיתה בבית ספר יסודי ו-38.8 תלמידים בכיתה בבית ספר תיכון.
ביהודה ושומרון מתקדמים יותר גם מבחינה טכנולוגית. בעוד שברצועת עזה רק ל-9% מבתי האב מחשבים נייחים בבתיהם, ביהודה ושומרון יש נגישות למחשב לכמעט 20% מבתי האב. כמו כן, בשנת 2017 היו ל-89% מבתי האב ביהודה ושומרון סמארטפונים, ל-60.6% מהם היה אינטרנט בבית, 94.3% מהם צלחת לווין, ל-31.6% מהם מחשב נייד ול-75.3% מהם טלוויזיית
LCD – ברצועת עזה רק ל-75.5% מבתי האב היו סמארטפונים, ל-38% מהם היה אינטרנט בבית, 84.1% מהם צלחת לווין, ל-22.2% מהם מחשב נייד ול-36.4% מהם טלוויזיית LCD.תושבי יהודה ושומרון גם נהנים מיותר מוסדות תרבות ופנאי. ביהודה ושומרון ישנם 495 מרכזי תרבות, 23 מוזיאונים, 10 תיאטראות ו-2 בתי קולנוע. ברצועת עזה, לעומת זאת, ישנם 80 מרכזי תרבות בלבד, רק 5 מוזיאונים, 3 תיאטראות ואף לא בית קולנוע אחד.
גם באספקת חשמל ומים המצב ביהודה ושומרון טוב יותר מאשר בעזה.
הנתונים האלה, ועוד רבים שמופיעים שם, מעידים כאלפי עדים על מצבם הטוב של ערביי יהודה, שומרון ובקעת הירדן. בעוד שאחיהם בעזה סובלים מכלכלה מוזנחת, חינוך מופקר ועיכוב בהתפתחות הטכנולוגית
– ביהודה ושומרון המצב קרוב יותר לרווחה.הסיבה היא אחת: מדינת ישראל. פריסת ההתיישבות הישראלית, אזורי התעשייה ומתחמי החקלאות מאפשרים תעסוקה למעל 100,000 מערביי יהודה ושומרון, ובכך מעניקים להם פרנסה ואיכות חיים. לכל מקום שאליו מגיעה מדינת ישראל היא מעניקה ברכה כלכלית וחברתית, טכנולוגית, מקצועית ותעסוקתית. לולא הגירוש מגוש קטיף גם מצבים של ערביי רצועת עזה היה טוב יותר.
הממשל שלהם תוקע אותם ומעכב את ההתקדמות שלהם. במקום להתמקד בהתפתחות ופריחה הם מעסיקים את התושבים שלהם בייאוש כלכלי ובדיכאון חברתי, מנסים למנוע נורמליזציה ושיתופי פעולה וחמור מכך
– משתמשים בתקציבם לממן טרור ומשכורות למחבלים רוצחים.המסקנה היא אחת
– נוכחות ישראלית במרחב טובה להם וחשובה למדינת ישראל.
