זה לא יגמר בלי התיישבות

סבבי הלחימה בדרום הפכו לעניין שבשגרה. התרגלנו לשמוע את המומחים, אשר ממשיכים לומר לנו שזה רק עניין של זמן עד שמכה קשה תונחת על עזה. על השאלה מה תכלול אותה מכה, הם עונים שהפעם היא תהייה חזקה וקטלנית מקודמותיה. היא תכלול כניסה לתוך עומק הרצועה, פגיעה ביצרני הטרור, השמדת תשתיות וחיסול הנהגת החמאס. זה יהיה יותר דומה לחומת מגן, הם אומרים, מכה חזקה בתוך הבית שלהם פנימה. ואחר כך, פירוז הרצועה מנשק.

במקרה הטוב, מדובר במהלך חלקי או באשליה שאין מאחוריה חשיבה אסטרטגית אמיתית לטווח הארוך. הרי מה יועיל חיסול ההנהגה כשאתה לא יודע מיהי ההנהגה שתגיע ביום שאחרי הפצצה.

אותם ארגוני טרור שקיימים ברצועה קיימים גם ביהודה ושומרון. אותו חמאס וג'יהאד איסלמי, אותם רדיקלים איסלמיסטים שרוצים לראות מזרח תיכון חדש נטול דגל ישראל. מדוע הם אינם יורים לעברנו רקטות? למרות רצונם העז, אין להם יכולת כזאת. אין להם טכנולוגיות מתאימות ולא יכולת לייצר אותן. מבלי לזלזל במעבדות הטרור ביהודה ושומרון, הם כמו חנות סדקית מול תאגיד 'אמזון-הטרור' בעזה, עם יכולת מצומצמת של מחרטות ישנות לרובים מאולתרים ומטעני צינור, ומעבדות ביתיות ליצור בקבוקי מולוטוב. יש דמיון רב במוטיבציה ובלהט נגד ישראל - אולם ביחס להתעצמות העזתית הם נמצאים שנות דור אחורה.

התשובה להבדלים אלו היא התיישבות.

בחומת מגן פעלה ישראל במכת מחץ נחושה ואגרסיבית בתוך הערים הפלסטיניות במרחב יהודה ושומרון וקצרה את העשבים הטרוריסטיים שצמחו שם פרא ללא שום הגבלה. ישראל נכנסה פנימה לתוך מעבדות הנפץ ולחדרי החדרים של מכונות הרצח האנושיות והרסה אותם מן היסוד. אך זה לא מספיק. על מנת שהדשא לא יצמח שוב פרא בעזרתן של ממטרות השנאה וההסתה, נדרשת עבודת גננות קבועה ותיחזוק שוטף של קיצוץ העשב יום יום. דבר זה נעשה על ידי מודיעין מעולה ויכולות מבצעיות זמינות למאבק בטרור של כוחות הביטחון הישראליים. כמעט כל לילה נכנסים חיילי צה"ל לערים ולכפרים, קוצרים או עוצרים את העשבים המסוכנים, וחוזרים הביתה בשלום.

אם בשכם או בג'נין היה צומח מחבל נתעב כמו אבו אל-עטא הוא היה מחוסל או נשלף בלילה ממיטתו על ידי יחידות מיוחדות שפועלות במרחב, בפעילות כירורגית מדויקת ולא בטיל ממטוס שנכנס לחדר השינה בו נמצאים גם אשתו וילדיו.

פעילות שכזו מתאפשרת רק הודות לנוכחות ההתיישבותית הישראלית במרחב. מדינת ישראל חייבת להבטיח את חיי תושביה, ועל כן שמה דגש על השליטה הביטחונית בצירים ובשטחים הפתוחים ביהודה, שומרון ובקעת הירדן. שליטה זו מאפשרת פעילות רציפה לטיפול בטרור כשהוא עוד קטן ומונעת מעבר מידע ואמצעים בין הערים או הפעילים. בסיסי צה"ל והיישובים מהווים עוגן לפעילות ומאפשרים בטחון שוטף למניעת התעצמות הטרור.

אם נחזור לאותם פרשנים, אנו מוכרחים לומר כי ברצועת עזה הסיפור לא יסתיים גם אחרי מכה קשה וכואבת. תמיד יקום ארגון סורר שיחליף את הארגון שקדם לו. אין מנוס מלומר את האמת. בעיית עזה נוצרה לאחר הבריחה מעזה בהסכמי אוסלו והחמירה לאחר הגירוש מגוש קטיף. רוצים שקט ארוך טווח? יהודה ושומרון הם המודל שצריך להמשיך ולפתח: שליטה ביטחונית ישראלית על המרחב, פיתוח כלכלי עבור התושבים יחד עם זרועות התיישבות ישראלית-אזרחית.