כל צמא לכו למים

אקוויפר ההר מספק למדינת ישראל מקור זמין ומהיר לאבטחת אספקת המים לאזרחי המדינה: קו המוביל הארצי, חוצה את מדינת ישראל מצפון לדרום. קידוחי מי השתייה, המצויים בגבול התחתון של האזור ההררי, מחוברים למערכת הארצית בקווים שכיוונם מזרח מערב (לדוגמא: טייבה-נתניה). כאשר קיימת בעיית הספקה מהכינרת, מזינים קידוחי אקוויפר ההר את המערכת הארצית בשאיבה מוגברת.

בגלל התכונות הקארסטיות של המסלע, מהירות הזרימה של המים באקוויפר (בתת-הקרקע) מוערכת ב-50 עד 100 מטר ליממה. ספיקות השאיבה בקידוחי המים הן תוצאה ישירה של כושר ההולכה סביב הקידוח. ולכן ככל שהמים מסוגלים לזרום לקידוח בקצב מהיר יותר בתווך התת קרקעי ניתן להגדיל את ספיקת השאיבה מהקידוח. מכיוון שכושר ההולכה של האקוויפר גדול מאוד, ספיקת השאיבה בקידוחים גדולה.

כמות המשקעים באקוויפר ההר הוא מהגבוהים בארץ: 600-800 מילימטרים לשנה בממוצע. בחורף האחרון, מספטמבר 2018 ועד לסוף מרץ 2019 מסתכם כמות המשקעים ב-131% ביחס לממוצע הרב שנתי. ובאגן ירקון תנינים - חלקו המערבי והחשוב ביותר של אקוויפר ההר אשר ממנו שואבים את רוב המים השפירים שמגיעים ממשקעי האקוויפר אף הגיע השנה לשיא של 133% משקעים. האגן ניזון מגשם היורד על מחשופיו החדירים בשומרון וביהודה והערך הממוצע הרב-שנתי של המילוי הטבעי של האגן, נאמד בכ-355 מיליון מ"ק לשנה.

גורמים רבים המצויים באזור אקוויפר ההר מבהירים את החשיבות של אזור זה: ממוצע משקעים גבוה, חלחול גבוה, מוליכות גבוהה ומיקום במרכז הארץ המאפשר אספקת מים ובטחון אספקת מים לאזורים המיושבים ביותר במדינה. אך ישנה סכנה המתהווה גם בתקופה זו של חדירת זיהום לקרקע. זרימת ביוב שמקורו בערים פלסטיניות בנחלי ההר, עשוי להשפיע במהירות על איכות מי הקידוחים במורד האקוויפר. לדוגמא: בנחל מודיעין, בוואדי אל מז'ור ובנחל פרת, זורם כיום הביוב של רמאללה ואל בירה. על מנת לשמור על אספקת מים סדירה לכל הארץ נדרשת שליטה ישראלית מלאה על אזור החלחול והאגירה של האקוויפר, על מפעלי המים, הקידוחים ומערכת אספקת המים. למדינת ישראל יש אינטרס מובהק לשמור על משאב חשוב זה.

בנוסף להוכחת החשיבות העליונה של אקוויפר ההר ביהודה ושומרון למדינת ישראל, מדי פעם בפעם עולות טענות שקריות שמגיעות מארגוני שמאל, כלפי ההתנהלות של מדינת ישראל בנושא המים. אספנו לכם כמה "עובדות" שמפיצים אותם ארגונים ואת המציאות בשטח.

השקר: "ישראל מנצלת מאגרי מים של הרשות הפלסטינית לטובת אספקה להתנחלויות".

האמת: זוהי כמובן טענה שניתן להפריך בקלות. מכיוון שהסכם המים מאפשר לרשות הפלסטינית לקדוח בשטחה בארות באופן חופשי ו"מקורות" יכולה לקדוח רק בהסכמת הרשות בוועדת המים המשותפת. בניגוד לטענת אותם ארגונים, מדינת ישראל מספקת כמות של מים מתוך מקורותיה גם כדי לספק מים לתושבי הרשות. לדוגמה, מתוך 114.8 מיליון מ"ק שסיפקה ישראל בשנת 2015 ליהודה ושומרון, 64 סופקו לפלסטינים ו-50.8 סופקו לישראלים.

השקר: "ישראל מרוויחה המון כסף מהעברת המים לפלסטינים".

האמת: הטענה הזו לא מסתדרת עם המתמטיקה הפשוטה, לפיה המחיר הריאלי לגבייה לפי הסכם המים הוא 3.93 ₪ למ"ק, אך "מקורות" מוכרת את המים במחיר של 2.84 ₪ למ"ק. זאת אומרת, ש"מקורות" מוכרת את המים במחירי הפסד, וישראל מפסידה 1.09 ₪ על כל קוב מים שעובר לרשות הפלסטינית. למעשה, הצרכן הישראלי משלם מחיר גבוה על המים ומסבסד את הצרכן הפלסטיני.

השקר: "ישראל לא מעבירה לרשות הפלסטינית את כמויות המים שהתחייבה להם בהסכם אוסלו".