מים בששון
תופעה זו חוזרת מדי שנה בחודשי הקיץ, משתי סיבות עיקריות. הסיבה הראשונה היא הזנחה בחשיבה לעתיד בתכנון וביצוע פרויקטים ארוכי טווח לקווי מים לשתיה וחקלאות ביהודה ושומרון. הקווים ישנים והקיבולת שלהם אינה מתאימה לכמות האוכלוסייה כיום. הצינורות, אשר מובילים מים גם ליישובים הישראלים וגם לכפרים הערביים, אינם עומדים בעומס ובריכות המים שאמורות לאגור מים בדיוק לימים חמים כגון אלה, מתרוקנים.
לפני נתוני רשות המים, בשנת 2006 עמדה אספקת המים שמזרימה חברת 'מקורות' ליישובים הישראלית ביהודה ושומרון (ללא בקעת הירדן) על 24.8 מלמ"ש (מיליון מטר מעוקב לשנה), ואילו בשנת 2018 אספקת המים האמירה והגיעה ל-34.3 מלמ"ש. קפיצה גדולה אשר מראה על גידול האוכלוסייה ועל הצורך שלה במים
– גם לשתייה ולשימוש ביתי וגם לחקלאות.תכנית האב שמקדמים במשרד האנרגיה ורשות המים יחד עם מועצת יש"ע אמורה לתת מענה לנושא בשנים הקרובות. לפי התכנית, אשר הציג השר יובל שטייניץ בפגישה שהתקיימה השבוע עם ראשי מועצת יש"ע והגורמים המקצועיים במינהל האזרחי ובחברת 'מקורות', בשנת 2040 תעמוד הצריכה במגזר הישראלי על 70 מלמ"ש ואילו במגזר הערבי על 294 מלמ"ש. בשל כך, עמלים בשטח על העבודות בקווי מים שונים ומגוונים במרחב להחלפת צינורות מים ישנים וסלילת חדשים, על קידוחים חדשים והחלפת משאבות ועוד דברים רבים ונוספים אשר חלקם כבר מתרחשים בשטח. המטרה היא לסיים כמה שיותר מהר את ההתאמה לשנת 2040 כדי שכולנו נוכל ליהנות מקיץ מרענן ורטוב.
הסיבה השנייה למשבר המים היא גנבות מים. השבוע התקיים מבצע גדול של המינהל האזרחי באזור הר חברון נגד גנבי מים פלסטינים במהלכו הוחרמו 18 מכליות מים ששימשו לגניבת מים מצינורות, מכשירי קידוח, נותקו חיבורים לא חוקיים והוחרמו עשרות קילומטרים של קווי צנרת שהובילו מים מצינור מקורות. כמו כן, נעצרו חשודים במעורבות בגניבות המים. הפעולה התאפשרה לאחר איסוף והפללה של מערך גניבות המים, ובצבא מקווים כי הפעולה תביא להרתעה ותפחית את הגניבות שבקיץ זה גרמו להפסקת מים רבות לתושבים.
המבצע הזה מצטרף לשרשרת פעולות שמבצעים יחדיו חברת מקורות, צה"ל, משטרת ישראל והרשויות המקומיות ביהודה, שומרון ובקעת הירדן הכוללת החדרת מצלמות לעשרות קילומטרים של צנרת כדי לאתר חיבורים פירטיים, אכיפה וטיפול בתשתיות פגועות.
העבריינים פועלים בשלוש שיטות עיקריות: הראשונה היא גניבה על ידי שאיבה פיראטית מתוך בריכות המים שמפוזרות ביהודה, שומרון ובקעת הירדן.
השנייה מעט יותר מתוחכמת והיא נעשית בתמיכת הרשות הפלסטינית: אקוויפר המים של בקעת הירדן קרוב לפני הקרקע ולא צריך להשקיע הרבה בשביל להגיע למי התהום, לכן הגנבים חופרים עם מחפרונים תעלות קטנות בעומק של 4-5 מטר והמים מתחילים מיד לעלות לתוך הבור. כשהמים עולים, הם זורקים פנימה צינורות ובאמצעות משאבה הם שואבים את המים לשדות החקלאיים שלהם. הרשות הפלסטינית מממנת להם בריכות פח שמתוכן הם שואבים את המים לקווי המים.
השיטה השלישית היא פגיעה בצינורות המים, וחיבורם לתוך צינור מים פיראטי שמוביל לאחד הכפרים. השיטה הזאת היא הנפוצה ביותר בהר חברון, פיצול הצינור פוגע בראש ובראשונה במדינה, מכיוון שהמים נגזלים עוד לפני שהם מגיעים לברזי התושבים, ומי שבעצם "משלם" על המים היא חברת 'מקורות'
– מדינת ישראל. לא ניתן לעקוב אחרי צריכת המים שנגזלת לצורכי חיוב של אותם גנבים ובשנת 2018 הערכת היקף הגניבות מגיעה לכמות אדירה של 8.8 מלמ"ש. את רוב המים, אגב, גונבים באזור בקעת הירדן ובהר חברון (4 מלמ"ש ו-3.4 מלמ"ש בהתאמה), מה שמסב נזק בלתי הפיך לחקלאות בבקעת הירדן, אשר זקוקה למים ולחיי התושבים.כחלק מתוכנית האב למים, מונחים קווי מים חדשים, אשר עוקפים את הכפרים הערביים ומגיעים ישר לבריכות האיגום האזוריות. בהתאם, מופקים קידוחים חדשים ובריכות מים חדשות בכדי להפחית את הצורך בשימוש במים שאובים בחודשי הקיץ החמים. זה לא מפחית את הצורך מביקורת קבועה על מקורות המים וקווי הולכת המים ביהודה, שומרון ובקעת הירדן וכמובן לא מוריד מהצורך באכיפה ביד קשה נגד גנבי המים.
פגיעה במקורות המים של מדינת ישראל היא פגיעה בריבונותה. מדינת ישראל צריכה לעמוד על המשמר כדי שגניבות שכאלו לא ימשיכו לקרות, במיוחד לא בהיקפים הרסניים שכאלה. פגיעה בתשתיות המים והחקלאות הם פעולה פלילית לכל דבר ועלינו לוודא כי דבר זה לא קורה. הענישה על כך נדרשת להיות חמורה וקשה, על מנת להרתיע את הגנבים שמבקשים לעשות כסף קל ולפגוע במדינת ישראל. יש להגביר את הליכי הפיקוח והאכיפה כנגד גניבות המים, תוך השבת המצב לקדמותו.
