עובדים עלינו
מי שעוד טרם הספיק לבקר בגן הלאומי שומרון העתיקה לא ראה יופי ארכאולוגי. עתיקות העיר הקדומה שומרון, שהייתה בירת ממלכת ישראל ושרידיה המפוארים של העיר סבסטיה מוצגות שם במלוא הדרן. העמודים העגולים הגבוהים של הבזיליקה והפורום שבנה הורדוס עדיין קיימים במקום ועם הזמן הפכו להיות הסמל הבלתי מעורער של האתר, המוגדר כאתר מורשת לאומי של מדינת ישראל.
בשנה האחרונה הכריזה הרש"פ על האתר כאתר ההיסטורי פלסטיני החשוב ביותר בתחומה ואף הכניסה את האתר לרשימת האתרים שעתידים לקבל מעמד של "אתר מורשת עולמי" של ועדת המורשת העולמית של אונסק"ו, מבלי כמובן להתייחס לעברה היהודי של העיר. תוך כדי, החלה הרש"פ בפיתוח מסיבי של האתר וסביבותיו תוך פגיעה בעתיקות במקום. העבודות מבוצעות בניגוד להסכמי אוסלו, המחייבים שמירה על נכסי מורשת ותיאום עם הצד הישראלי.
השבוע, גילו מטיילים שבאו למקום, כי מזה שבוע לפחות שהרש"פ מקיימת בנייה בלתי חוקית בכניסה לאתר. תושבי הכפר, החלו לעבוד לסלילה של חניית העפר שבכניסה לאתר, הקמת עמודי תאורה ובניית שער כניסה חדש. על פי הידוע לנו הם מתכוונים לגבות תשלום על הכניסה לאתר. מתחם החנייה הוא חלק מאתר מורשת לאומי ישראלי, ולמרות שהוא נמצא גם על שטח B, נדרש תיאום ואישור לעבודות כאלו. מיותר לומר, כי למנהלי העבודה באתר לא היה אף אישור בידיהם.
המקרה הספציפי הזה שהתרחש בשבוע האחרון הוא רק דוגמה קטנה לניסיון הנואל של הרש"פ להשתלט בצורה מסודרת ועקבית על שטחים ישראלים ולהרחיב את גבולם. כתבנו בעבר מעל דפי מדור זה על ההשתלטות של הרש"פ על שטחי C בשיתוף פעולה מביש עם האיחוד האירופי. אך ככל שהנושא ממשיך לצבור תאוצה, אנו סוברים כי לא מספיק לכתוב עליו פעם אחת בלבד.
בחוברת שיצאה בחודש מאי האחרון על ידי המרכז להגנת עתיקות ישראל תחת הכותרת "אתרי מורשת לאומית בסכנת אובדן ביהודה, שומרון ובקעת הירדן", עליה חתומים חוקרים רבים בהם פרופ' זאב ספראי, פרופ' זהר עמר, פרופ' דוד בן שלמה, דר' גבריאל ברקאי ועוד, מציג המרכז רשימה של עשרות אתרים אשר טעונים שיקום, שימור ופיתוח. החוברת הוגשה לממשלה כתכנית חומש אשר מפרטת את אתרי המורשת שבסכנת אובדן שניתן לשקם ו"להחזיר" אלינו. היא אינה כוללת עוד עשרות רבות של אתרים בעלי חשיבות רבה אשר לא הוכנסו בשל בעיות סטטוטוריות במעמד הקרקע ואתרי עתיקות הממוקמים בשטחי A ו-B.
בהקדמה לחוברת, כותבים העורכים כי "ביהודה, בשומרון ובבקעת הירדן נמצאים אתרים ארכיאולוגיים שהינם נכסי צאן ברזל של המורשת הישראלית והעולמית. אלו הם אתרים ייחודיים ומרשימים בעלי חשיבות לאומית, אזורית, תרבותית וקהילתית. אתרים אלו נמצאים כיום תחת איום אובדן חמור ומיידי, וסובלים מהרס מקיף בכלים מכניים כבדים ומשוד עתיקות נרחב ופרוע שמוחק אותם, פשוטו כמשמעו.
הפגיעה החמורה שמתרחשת מדי יום בנכסי התרבות הארכיאולוגיים וההיסטוריים היא בלתי הפיכה ומהווה בכיה לדורות. נדרש בראש ובראשונה ובאופן מיידי להגן על האתרים מפני המשך ההרס, לעצור את השוד, לתקן פגיעות שנעשו, ולשמר ולפתח את האתרים למען הדורות הבאים ולטובת הקהילה. משימה חשובה זו הינה תחת אחריותה של מדינת ישראל".
והם צודקים. מי שאמור להוביל את המהלכים לשימור ולטיפול בבעיות של אתרי המורשת הלאומיים היא קודם כל מדינת ישראל. ארגונים חוץ פרלמנטריים ועמותות יכולים לפעול רבות למען העלאת המודעות וקידום הנושא, אך בסוף ההוראה צריכה לצאת מהכנסת והממשלה. מדינת ישראל צריכה בסופו של יום להראות שאכפת לה מספיק מאתרי המורשת והתרבות שבשטחה, ולדאוג להם לאורך שנים. להעניק לאתר ארכיאולוגי את התואר "אתר מורשת לאומי" זה לא מספיק.
לצערנו, מדינת ישראל גוררת רגליים בנושא במשך שנים. נראה, שאנחנו לא יודעים להחשיב את המורשת שלנו ואת המורשת העולמית ובהיעדר טיפול אמיתי של מדינת ישראל בבעיה נוצר ואקום. איתן מלט, מנהל הפעילות בתנועת "שומרים על הנצח" אמר השבוע: "המציאות מוכיחה שוב ושוב - הוואקום שמשאירה הממשלה מתמלא על ידי ישויות זרות ועוינות. אם אנחנו לא נדע לכבד את ערכי המורשת שלנו- הם יאבדו לעד". הרש"פ לא מחכה לנו, היא ממלאת את הוואקום שלנו וכבר הכניסה אותו לרשימה העתידית של אתרי המורשת העולמיים תוך התעלמות מהתקופה היהודית של העיר.
הגיע הזמן לקום ולמלא את הוואקום. מדובר בנזקים בלתי הפיכים שמהווים בכיה לדורות. יש תוכניות לאומיות נרחבות להצלת אתרי המורשת של מדינת ישראל והעם היהודי, אך יש לאמץ אותן. צריך לשים את שימור אתרי המורשת, הטיפול בהם והאדרתם בראש מעניינו. לא לחינם צוטט בתחילת החוברת של המרכז להגנת עתיקות ישראל משפטו האל-מותי של יגאל אלון: "עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל, ועתידו לוט בערפל".
