נקודה על ציר הזמן
בכנס של הג'רוזלם פוסט שהתקיים השבוע בניו-יורק, תמך שליחו של הנשיא טראמפ למזרח התיכון ג'ייסון גרינבלט בדבריו של שגריר ארה"ב בישראל דיוויד פרידמן בניו יורק טיימס בסוף השבוע שעבר אודות החלת הריבונות הישראלית ביהודה ושומרון ועורר שוב הדים. מדובר בהצהרות חשובות מאוד, אך לא דבריו של זה ולא תמיכתו של זה היו צריכים לעורר הדים. בטח לא כפי שהם עוררו. מזה זמן רב שהציבור הישראלי מצודד בהחלת הריבונות, בצורה זו או אחרת, ומזה זמן רב שמכהן בארה"ב נשיא אוהד ישראל שכבר עשה מהלכים חד-צדדיים לטובתה. מי שיודע לעשות "אחד ועוד אחד" לא היה צריך להיות מופתע, אלא רק לחבר את הצעד הזה לצעדים שכבר נעשו.
מי שמקשיב לדבריהם של שרים בממשלה, לחברי הכנסת ולרחשי ליבו של הציבור (ולא כפי שהם משתקפים רק מהתקשורת) היה מצליח לחזות את הנושא כבר לפני זמן רב. הסקרים שהתפרסמו, האירועים הלאומיים וההבטחות של הפוליטיקאים היו בכל פינה. למעשה, צריך להיות עיוור כדי לא לראות שהריבונות היא תהליך אמיתי שלאט לאט קורם עור וגידים.
אולם, התדהמה שנפלה בחלק מסוים מאוד בציבור הישראלי, מגלה לנו כי עבור חלק לא קטן ממנו החלת ריבונות, או סיפוח, הם חלום בלבד. הם אינם מבינים כיצד יכול להיות שהחלת ריבונות היא דבר שמדברים עליו באופן כל כך רציני, כאילו הוא עתיד לקרות. למעשה, היה נראה כי חלק מהמגיבים לדבריו של פרידמן כאילו התעוררו בפתאומיות מחלום מתוק למציאות מסויטת. הם לא שמו לב שהמציאות כבר השתנתה.
יש בכך סוג של טרגדיה לשמאל הישראלי. מי שבמשך עשרות שנים קרא לממשלות ימין "להחליט על עתיד השטחים", לא דמיין שייתכן וההחלטה תהיה ללכת לריבונות. מי שטען שלימין אין פתרון מדיני אל מול פתרון שתי המדינות לא שם לב שהוא כבר מצא פתרון. ולא רק שהוא מצא פתרון, אלא שהוא ממש מתקרב לישום בפועל – חוק החלת הריבונות מנוסח, מוגש וכבר היה מונח על שולחן ועדת שרים לחקיקה. זה לא משל ולא חלום.
התדהמה הזאת, היא תוצאה של קיבעון מחשבתי ארוך של השמאל הישראלי, אשר במשך 52 השנים האחרונות לא השכיל להתקדם ולשנות גישה. התנשאות רבת שנים הובילה לחוסר רצון לחשב מסלול מחדש, בעוד הימין ממשיך לרוץ קדימה.
אחרי כל השנים בהן חזר השמאל על המנטרה של "שתי מדינות לשני עמים" באופן כמעט דתי, הוא לא שם לב שהוא נותר ללא כלום. בזמן שהימין לוקח את ההחלטה על עתיד האזור בשתי ידיים, נראה שבסוף השמאל הוא זה שאינו יודע לתת פתרון אמיתי למצב. פתרון שתי המדינות כבר מזמן לא על שולחן הדיונים לא רק מכיוון שהוא חסר תוכן ולא מציג משהו אמיתי שניתן לעבוד איתו, אלא בעיקר בגלל חוסר ההיתכנות שלו. הוא פשוט לא ניתן ליישום. לא לחינם רבים מוותיקי השמאל בישראל הצהירו כבר לפני שנים רבות כי פתרון שתי המדינות ירד מהפרק.
"במשך 50 שנה, כלומר במשך רוב חיי הבוגרים, פעלתי ללא ליאות למען פתרון שתי המדינות", כתב הסופר ופעיל השמאל א. ב. יהושע במאמר שהתפרסם ב"הארץ". " ...אני וכמה מחברי הטובים, שלחמנו עבורו במשך 50 שנה, מרגישים, והלוואי שאתבדה, שהחזון הזה לא יוכל עוד להתגשם במציאות".
על ציר הזמן, אנחנו מתקדמים בקצב מרשים – החל מהבסיס הרעיוני של אורי אליצור ז"ל ושל תנועת הריבונות של יהודית קצובר ונדיה מטר, דרך קמפיין מועצת יש"ע להחלת הריבונות במעלה אדומים בסוף שנת 2016, עבור בהחלטת מרכז הליכוד להחיל את הריבונות הישראלית על יהודה, שומרון ובקעת הירדן בסוף שנת 2017 וכלה בהבטחת הבחירות של ראש הממשלה נתניהו בקמפיין הבחירות האחרונות. ההתבטאות של השגריר פרידמן והתמיכה של ג'ייסון גרינבלט הם עוד צעד אחד חשוב בדרך. כל מי שאינו שוגה בחלומות ומוכן להכיר במציאות לא צריך להיות מופתע.
