"אם הם עדיין לא נכנסו לחברון ולירדן – להיכנס"
בישיבה המתוחה, שכונסה בשעה 21:00 ב-7.6.67 בתל אביב, נכחו ראש הממשלה דאז לוי אשכול, שר העבודה יגאל אלון, שר הביטחון משה דיין, השר מנחם בגין, הרמטכ"ל יצחק רבין, היועץ לראש הממשלה יגאל ידין ועוד. בדיון, מפרט מנכ"ל משרד החוץ אריה לבבי על פנייתו של נציג מועצת הבטחון למדינות המשתתפות במלחמה להגיע להסכם הפסקת אש עוד באותו הלילה. מנחם בגין, שר ללא תיק באותה תקופה, מבקש שעוד לפני שתדון הוועדה על הפסקת האש, לשמוע מהרמטכ"ל רבין על "המצב הצבאי", כפי הגדרתו.
רבין סוקר את מצבו של צה"ל בכל חזיתות הלחימה בצפון ובדרום. בנוגע לחזית המזרחית, ביהודה ושומרון, אומר רבין:
"בית לחם, גוש עציון בידינו. אנחנו במרחק קטן מחברון, וכאן אין בעיה. הלגיון ברח, אין באזור זה צבא, ואנחנו ידועים [הטעות במקור] שכל הנכבדים של חברון נשארו במקום, והם החליטו שאם יבוא לשם צבא ישראל, הם ישתדלו לשתף פעולה". יועצו הביטחוני של ראש הממשלה, האלוף יגאל ידין, קוטע את רבין ומעדכן אותו: "עכשיו אני כמעט בטוח שהצבא כבר הגיע לחברון". רבין עונה לו: "שם אין נגד מי להלחם, אולי יש צלפים. בגשר דמיה ראינו שאנשים בורחים, התעכבנו ולא נכנסנו לתוך הכפר. בשכם, רמאללה, בית לחם, ג'נין, טולכרם, קלקיליה ולטרון סגרנו על הצבא מלמעלה, יכול להיות שהם יברחו בלילה".השיח הזה מקפיץ ממקומו את השר בגין, אשר מבחין כי יש כאן יתרון צבאי שאינו מנוצל. לפי דברי רבין, עוד טרם הגיעו הכוחות לחברון ולנהר הירדן
– גבול חשוב מבחינה אסטרטגית – דבר שבהכנסה של הפסקת אש לפועל יעצור את הכוחות וייקבע גבולות שאינם מספקים.מנחם בגין: "לדעתי, הדבר הדחוף ביותר הוא שהרמטכ"ל יתן הוראה לכוחותינו, אם הם עדיין לא נכנסו לחברון להכנס. אם עדיין לא הגיעו לירדן, מכל נקודה שהם נמצאים להגיע לירדן. אני רוצה לנמק הצעה זו משום נוסח ההחלטה של מועצת הבטחון. הבוקר עוד לא היה ברור לנו מה כתוב בה, כאשר בעברית היה כתוב: פעולות איבה, ובאנגלית תירגמנו זאת למושג
– HOSTILITY. הנוסח המקורי של החלטת מועצת הבטחון אומר: ALL MILITARY ACTIVITIES, זה מושג הכולל תנועות צבא, ולא רק לחימה. לכן, אסור לנו, לפי דעתי, לאבד אפילו רגע אחד, אסור להשאיר אנקלאווה בין השטח שאנחנו מחזיקים בו לבין הירדן. אסור ששטח מסויים לא יהיה בידינו".בסיום דבריו, פונה שר הפיתוח ושר התיירות משה קול לבגין ואומר לו: "הבעיה היא סיני". בגין: "לא שכחתי את סיני, אבל לגבי ירדן, לדעתי זה הדבר הדחוף ביותר. אנחנו יכולים לעשות זאת ללא כל שפיכת דמים. עכשיו אסור לנו לאבד אף רגע. אתמול היה ויכוח אם לרדת ליריחו. שר הבטחון הציע אמש, שלא נרד לעתה עתה לתוך יריחו, אלא נישאר על הרכס ונעמוד. זו היתה התכנית. היות והרמטכ"ל אינו יכול לומר לנו ברגע זה אם הכוחות שלנו כבר הגיעו לחברון, אני אומר שעלינו להגיע לחברון ועד לירדן".
חברי הוועדה מקבלים את דבריו של בגין, ובשל כך מתכננים כיצד גם ניתן להגיע להסכם להפסקת האש, שהרי מועצת הבטחון אינה משאירה להם ברירה גדולה, אך גם במקביל להגיע לגבול הירדן ולכבוש את חברון עד תום. שר הבטחון משה דיין (מי שלאחר המלחמה ירצה להחזיר את המפתחות של מערת המכפלה בחברון לוואקף הירדני), אומר כי אין בעיה להגיע לחברון ולנהר הירדן תוך כדי שעות הדעיכה של הלחימה לאחר כניסת הפסקת האש לתוקף. הוא טוען כי רוב הכוחות הירדנים נמצאים מעבר לנהר בכל מקרה, והכוחות הקטנים שעוד נשארו באזור לא צריכים להטריד את הוועדה: "בגדה המערבית אנחנו במצב שאנחנו יכולים עד לזמן של הפסקת האש להגיע לירדן בכל המקומות ובכל הקומבינציות, אלא שזה יקח זמן. אם ניכנס לשם אחרי שעת האפס, זה גם כן מסודר. כל הכוחות של השריון הירדני הם מעבר לגבול הירדני, גם של חברון וגם במקומות אחרים. גם אם נשארו להם שם יחידות חיל רגלים שמנסות לברוח, אנחנו ניסע בשריון שלנו, וזה בכל זאת קצת יותר מהר, אז זה פחות או יותר מסתדר".
כעת הדברים מסתבכים מעט. כאשר צריך לנסח את ההודעה שתימסר למועצת הבטחון עולה בעיה - ישראל רוצה להגיע עד לשארם א-שייח' שבקצה חצי האי סיני, אך לא תספיק להגיע לשם עד שעת כניסת הפסקת האש לתוקף ותצטרך לעצור את הכוחות. שר הביטחון דיין מציע הצעה מעניינת:
"כאשר אנחנו נאמר כן להפסקת האש, אנחנו צריכים באותו הזמן להגיד שיש לנו כוחות בשארם-א-שייח', אנחנו מוכרחים לקיים קשר אתם". דהיינו, דיין מציע לומר שהכוחות נמצאים במקום יותר עמוק מכפי שהם נמצאים באמת, כדי שלאחר הפסקת האש לא יאמרו כי נעשתה כאן הפרה.רב אלוף יגאל ידין מנצל את האמירה של דיין ומציע לאמץ את אותו הדבר לגבי החזית הירדנית ביהודה ושומרון וחברון: "לכן אני מציע הצעה כזאת, וזה אולי יראה קצת כאילו שקר מצדנו, אם אנחנו מודיעים על הפסקת-אש הערב, אבל ברור שאם הם ילחמו נגדנו, לזה נלך. אני מציע שעד כמה שאפשר להודיע הלילה ברדיו איפה אנחנו נמצאים, במקומות שלא הודענו עליהם קודם, שאנחנו כבר נמצאים שם, זה חשוב מאוד. לדוגמא, אינני יודע אם אנחנו כבר בתוך חברון או במבואות חברון, אבל אם הידיעה על כך תופיע פתאום מחר בצהרים, שכוחותינו הגיעו לחברון, זה יועמד בצורה משוועת כנגד ההחלטה כאן. אני לא רואה שום קושי שהערב תהיה קודם כל הודעה שכוחותינו נמצאים בכל הגדה המערבית. קודם כל, יש חשיבות בקביעת העובדה, ואז, אם אנחנו מתנועעים שם או יורים, איש לא יידע. לא צריך להודיע על השעות, צריך להודיע שנכנסנו לחברון. לגבי החזית הירדנית, הדבר נראה לי ללא קושי, כי מבחינה צבאית אנחנו נמצאים בכל הגדה המערבית".
ידין ממשיך בתחבולה התקשורתית: "אני מציע, פרט להודעות הערב, על המקומות שבהם אנו נמצאים, כדי מחר לא להודיע זאת, להוסיף את המשפט הזה: מה יהיה אם הצד השני לא ישמור על הספקת האש? אני הייתי אומר, עם זאת שנתנו לכוחותינו הוראה להפסיק את האש, אנחנו נגיב בכל הכוח על כל פעולה צבאית שתיעשה נגד כוחותינו. זה משאיר אז בידינו את כל הכוח".
ראש הממשלה אשכול עונה לו: "השאלה היא מה ימסור מר לבבי לשר אבן. אם האחרים יסכימו להפסקת אש נשמח גם כן להפסיק. נדמה לי שטוב להיאחז בעובדה שגם ירדן הודיעה על הפסקת אש".
ידין: "אם תיקדם לכך הודעה שאנחנו שולטים בכל הגדה המערבית. זה חשוב".
ראש הממשלה אשכול: "אינני מתנגד לזה".
שר הדתות זרח ורהפטיג מסכם את הדיון:
"יחד עם ההודעה ברדיו, שאנחנו מסכימים להפסקת האש, אנחנו צריכים להודיע איפה אנחנו נמצאים".