כל קול קובע
אנחנו נמצאים מספר ימים לפני מערכת בחירות שכמוה לא נראתה הרבה זמן. לכאורה, נראה כי המאבק הושלם, מפלגות שמאל כמו "העבודה" ו"מרצ" נמצאות בתחתית הרשימות בסקרים עם מספר מנדטים חד-ספרתי קטן. למפלגת הרמט"כלים "כחול לבן", אשר מצטיירת בעיני רבים כמפלגת מרכז מתונה, כמעט ולא נותר סיכוי להרכיב קואליציה במצב הנוכחי, וגוש הימין מקבל כמעט בכל סקר שנערך אפשרות להקמת קואליציה. אמנם הקואליציה שתוקם בצורה כזו תהיה ברוב קטן, אך היא מספיקה כדי להקים ממשלה לאומית לא רעה בכלל יחד עם מפלגות החרדים.
בעקבות הסקרים האלה, שיוצרים תחושה של ניצחון לגוש הימין, נכנסים לתמונות שני תרחישים שתלויים אחד בשני. את התרחיש הראשון אנחנו מכירים בדרך כלל ממפלגות השמאל – שאננות שגורמת לאחוזי הצבעה נמוכים יחסית. בבחירות 2015 המספרים בסקרים הצביעו על כך שהשמאל גובר על הימין בבחירות, מה שגרם לשאננות בקרב מצביעי "המחנה הציוני". התחושה הייתה שהבחירות נמצאות אצלם בכיס, לכן, אין סיבה לצאת לקלפיות ולהצביע. קריאתו של ראש הממשלה נתניהו ביום הבחירות להצביע למפלגת "הליכוד", יחד עם סקרים שככל הנראה הראו תוצאות שאינן מדויקות דיין, הצליחו לגרום לניצחון הימין בפער גדול ולהקמת ממשלה לאומית שהחזיקה כמעט 4 שנים.
אגב, שאננות היא איננה מחלתו של השמאל הישראלי בלבד. רבים מייחסים את ההפסד של הילרי קלינטון בבחירות לנשיאות ארה"ב לפני כשנתיים וחצי לאותו גורם. גם שם, כל הסקרים הראו ניצחון ברור למועמדת הדמוקרטית, כמעט אף אחד בתקשורת האמריקאית לא העז להעלות את התרחיש ה"הזוי" שדונלד טראמפ יהיה הנשיא ה-45 של ארה"ב. הדמוקרטים נשארו בבית ביום הבחירות וכל השאר היסטוריה.
היום אנחנו נמצאים במצב שיכול חלילה להיות הפוך. תרחיש השאננות של הימין עשוי להיות אסון עבור מי שרוצה שתקום כאן ממשלה לאומית. כן, הפעם זהו לא קמפיין גוועלד בסגנון "הערבים נוהרים לקלפיות", אלא תרחיש אמיתי שעלול להגיע לפתחנו בבחירות הקרובות. מי שחושב שהניצחון נמצא אצלנו באופן ודאי ובעקבות כך לא יצא להצביע – הופך במו ידיו את הקערה על פיה. כפי שאומר הסלוגן המוכר: "מי שמצביע - משפיע".
גם התרחיש השני אינו מופרך. מפלגות ימין קטנות לא יעברו את אחוז החסימה שהוא שיעור הקולות המינימלי לכניסה לכנסת ועומד היום על 3.25% מסך הקולות הכשרים. כך יכולים לרדת לטמיון כמה מנדטים של מצביעי ימין, דבר שיחליש את גוש הימין.
בשבועות האחרונים שמענו ראיונות בתקשורת על כך שבמידה ותקום ממשלת מרכז-שמאל הם יפעלו 'לחזק את הגושים'. גם בראיונות לתקשורת אנשי מרכז אינם מתכחשים לכך שיישובים שנמצאים מחוץ לגושים נתונים למשא ומתן עתידי. אין דבר שמעלה חשש לעתיד ההתיישבות יותר ממילים אלו. המשמעות המעשית לאמירה כזאת היא הקפאה של עשרות יישובים בלב ארץ התנ"ך – גב ההר, בקעת הירדן, הר חברון ומזרח גוש עציון. אסור לנו לטעות – מי שטוען שישובים 'מחוץ לגושים' נתונים למשא ומתן, אינו תומך בהתיישבות אלא בעד מדינה פלסטינית ועצירת פיתוח ברוב שטחי יהודה, שומרון ובקעת הירדן. אמירות אלו מסוכנות לעתיד, בעיקר לאור התוכנית שעומד להציג נשיא ארה"ב טראמפ.
באופן עקבי אחוזי ההצבעה בערים וביישובי הפריפריה נמוכים משמעותית ביחס לערי המרכז ומתוך כך המחנה הלאומי לא ממצה את כוחו האלקטורלי. דהיינו, שלמרות הניצחון של הימין, פוטנציאל הכח שלנו לא ממצה את עצמו. אם מצביעי הימין היו יוצאים להצביע באותו שיעור כמו מצביעי השמאל, מספר המנדטים של המחנה הלאומי היה גדול בהרבה ממה שהוא היה בכנסת ה-20.
בבחירות 2015 ביהודה שומרון ובקעת הירדן בעלי זכות הבחירה היו 52% מהאוכלוסייה. זהו אחוז נמוך יחסית לכל המדינה בה בעלי זכות הבחירה עומד על 71%. נתון זה מציג כי האוכלוסייה באזור היא צעירה יותר ויש יותר ילדים. אולם הוא מחייב אותנו לדאוג שכולם יגיעו להצביע. אסור שבעלי זכות בחירה, תושבי יהודה ושומרון לא יבואו לקלפי. כל קול הוא חשוב, כל אחד יכול לדאוג לעתיד ההתיישבות ומדינת ישראל.
אנחנו יכולים לעשות זאת. עלינו לקום ביום הבחירות, ללכת לקלפיות ולהצביע לאחת מהמפלגות הלאומיות. אל תתנו לשאננות להרדים אותנו. אסור לנו לחזור על הטעויות של השמאל.
ביום שלישי הקרוב, יום הבחירות, כולם באים להצביע, ומתאמצים להביא לקלפי כל חבר ובן משפחה בעל זכות בחירה. 100% אחוזי הצבעה בהתיישבות.
