בכוננות מתמדת

לפני כשבועיים התפתחו עימותים ליד היישוב עדי עד שבגוש שילה. במסגרת העימותים ודיווח על דקירה של נער, הוקפצה כיתת הכוננות של היישוב והם מצאו עצמם מול מאות ערבים תושבי הכפר אל מועאייר הסמוך שהחלו ליידות בהם אבנים ולאיים על חייהם. כוחות כיתות הכוננות שהוקפצו למקום היו הראשונים שהגיעו לזירת האירוע. האירוע התפתח ובסיומו הסתבר כי ערבי תושב הכפר, מחבל מורשע שישב בכלא הישראלי 8 שנים, נהרג בעימותים ועוד נפצעו. בימים אלה נמצאים חברי כיתת הכוננות תחת חקירה.

כיתות הכוננות הן מהאמצעים החשובים ביותר שיש ליישובים בכל חלקי הארץ בהתמודדות בפני אירוע חירום. הדוגמה הבולטת לכך בשנה האחרונה, הן כיתות הכוננות של עוטף עזה, כיוון שחבריהן היו הראשונים שטיפלו בשריפות שנגרמו מבלוני ועפיפוני התבערה. גם ביישובים סמוכי גדר בצפון קיימות כיתות כוננות מיומנות וחמושות הנדרשות לטפל באירוע חירום עד הגעת כוחות הצבא. כל חברי כיתת הכוננות הם מתנדבים, אשר ייעודם לגשר על פער הזמן שנוצר מרגע של הכרזה על אירוע ביישוב ועד הגעת כוחות הביטחון. תפקידם, הוא לבודד את זירת האירוע, בשאיפה להקפיא מצב ובעת החמרה, טרם העברת האחריות לכוחות הביטחון הסדירים, לפעול כמצופה מכח ביטחוני.

כמות החיילים בכל כיתה וכמות הכיתות משתנה ממקום למקום בהתאם לגודל ופריסת היישוב. לדוגמה: בקרני שומרון יש מספר כיתות, וכך גם באפרת, בעלי ובעוד יישובים בעלי צורך בכח גדול יחסית. חברי כיתת הכוננות נמנים על כוחות המילואים באכ"א, מצוידים בנשק צבאי, אפודים קרמיים ומאומנים על ידי החטיבה המרחבית. התגובה המהירה מתאפשרת גם אודות לתרומות שמופנות לטובת אמצעי קשר והקפצה לכיתת הכוננות. התורם העיקרי והחשוב ביותר לכיתות כוננות ביהודה, שומרון ובקעת הירדן הם One Israel Fund.

כיתות הכוננות קיימות בישראל, במתכונת זו או אחרת, עוד מקום המדינה. הן שימשו ככח מרתיע ושומר על יישובי המדינה בעיקר בגבולות ובאזורים בהם היו בעיות עם השכנים הערבים. מה שהאיץ את הקמתן של כיתות הכוננות במתכונתן הנוכחית, היה הסכם אוסלו. הפיגועים הרבים והירידה בתחושת הביטחון בכל רחבי הארץ הביאו את קב"ט מועצת יש"ע לשעבר תא"ל יוסי קולר למסד יחד עם קב"ט קרית ארבע יצחק בואניש הי"ד את כיתות הכוננות ביישובי יהודה, שומרון ובקעת הירדן. יחד הם הובילו גם את הנושא של אימון תושבים. הם לימדו את התושבים כיצד לפעול בזמן אירוע בטחוני וכיצד נוהגים בעת ירי מרכב חולף.

התאוצה במיסוד כיתות הכוננות הייתה בימי האינתיפאדה השנייה. המודל עצמו אומץ על ידי צה"ל, אך הוסדר לאחר שני פיגועים קשים בהם היה לכיתות הכוננות תפקיד מציל חיים: ב-20 ביוני 2002, בשעה 21:00, פרץ מחבל אל היישוב איתמר ונכנס לבית משפחת שבו. המחבל רצח את אם המשפחה רחל ואת שלושת בניה: נריה, צביקה ואבישי הי"ד ופצע את אביה ועשהאל. כיתת הכוננות של היישוב הוקפצה למקום, לאחר שתושבים שמעו את קולות הירי וחבריה היו הראשונים ליצור מגע עם המחבל ולחלץ את הנפגעים. מפקד כיתת הכוננות, יוסף טוויטו הי"ד, נהרג על ידי המחבל שהתבצר בעת שהסתער לבית על מנת לעצור את מסע ההרג. כוחות צה"ל שהגיעו לאחר מכן לזירה פרצו לבית וחיסלו את המחבל. בעקבות הפיגוע, הוחלט בצה"ל להקים ועדה לבחינת הדרישה להכיר בחברי כיתות הכוננות, בטוויטו ובאופן כללי, כחיילים שנפלו בעת מילוי תפקידם.

הפיגוע השני, המוכר כפיגוע ב"ציר המתפללים", היה החותמת הרשמית למיסודן של כיתות הכוננות והכרה בחבריה כחיילים לכל דבר ועניין: ב-15 בנובמבר 2002 הסתיימה תפילת ליל שבת במערת המכפלה, לאחריה עלו המתפללים חזרה לקריית ארבע דרך ציר המתפללים בדרום הקריה. לאחר שהכוחות החלו בסיור הפטרול האחרון, החלו מחבלים לירות במקביל משני אזורים: מאזור השער הדרומי לעבר כוחות צה"ל בעמדה ומאזור סמטת הגבורה לעבר הכוחות היוצאים מהפטרול בסמטה. בעקבות הירי באזור השער הדרומי שני חברי כיתת הכוננות קראו לכוחות נוספים לבוא למקום והחלו להשיב אש. כוחות נוספים של נח"ל ומג"ב, כולל מפקד החטמ"ר אל"מ דרור וינברג ששמע את היריות והגיע לאזור הפיגוע ניסו להיכנס לסמטה אך נהרגו ונפצעו.

קב"ט קריית ארבע יצחק בואניש וכוח המילואים שאייש את המחסום הרגו את המחבל ששהה בשער הדרומי. כוח של חברי כיתת הכוננות רץ לעבר הסמטה ונכנס לתוכה בליווי ג'יפ. בואניש זיהה מחבל מימין, בינתיים הופיע המחבל השני משמאל ופתח באש. בתקרית זו נהרג בואניש יחד עם שני חברי כיתת כוננות של קריית ארבע וחברון, ועוד 2 חיילי מג"ב. אליהו ליבמן, שהיה אז קב"ט היישוב היהודי בחברון, נכנס לסמטה עם ג'יפ ממוגן ירי כדי להשיג מידע על המתרחש בזירה. אחד המחבלים פתח באש על הג'יפ, אך הוא לא נפגע והצליח לצאת מהסמטה. עברו מספר שעות מתחילת האירוע עד שלבסוף השתלטו הכוחות על המחבלים והסתיים הקרב. באירוע נהרגו 12 מפקדים, חיילים וחברי כיתת הכוננות של קריית ארבע וחברון בהם מח"ט חברון אל"מ דרור וינברג. לאחר האירוע העניק הרמטכ"ל את אות ההערכה מטעם הרמטכ"ל ליצחק בואניש, אלכס דוכן ואלכס צביטמן הי"ד, חברי כיתת הכוננות של קריית ארבע וכן לאליהו ליבמן שמכהן כיום כראש מועצה מקומית קרית ארבע.

בשנת 2004 חדר מחבל ליישוב אבני חפץ ופתח בירי לעבר בתי התושבים. חבר כיתת הכוננות קובי זאגא הי"ד שנתקל ראשון במחבל נהרג בעת ההסתערות עליו, ובכך שיבש את המשך מסע ההרג של המחבל שחוסל לאחר מכן. זאגא הוכר כחלל צה"ל.

בשנתיים האחרונות נוסף אלמנט חשוב לכיתות הכוננות, שעיקרו חיול רטרואקטיבי של חברי כיתת הכוננות בעת קריאת קוד ההקפצה של הכיתה לאירוע. דוגמה טובה להשלכות של החיול הרטרואקטיבי, היא חבר כיתת הכוננות של קריית ארבע שהוקפץ לפני מספר חודשים בגלל נגיעה בגדר, והתהפך עם הרכב בעת נסיעה למקום האירוע. באופן אוטומטי הוא הוגדר כחייל שנפגע כתוצאה מפעילות מבצעית והוא מטופל על ידי הצבא.

לאחר האירוע  בעדי עד, התעוררה סוגיה נוספת הנוגעת לגורם הנכון שיחקור את האירוע בעקבות חיול חברי כיתת הכוננות – צבאי או אזרחי. נושא זה כרגע במבחן, כך שלבסוף מטרתו שתהיה הלימה בין חיול המתנדב לבין הגוף החוקר – הם חיילים לכל דבר ועניין וכך גם באירוע זה.

חברי כיתות הכוננות מגיעים ראשונים לכל אירוע חירום. בעצם התנדבותם, פוגעים המתנדבים בשגרת חייהם ובשגרת חיי משפחתם, הם מצילים חיים ולעיתים אף מקריבים את חייהם שלהם למען ביטחון התושבים. הם פועלים באופן תדיר יחד עם הצבא כדי לשמור על ביטחון התושבים בכל רחבי הארץ. בהתנדבות ובקור רוח הם מגנים עלינו מדי יום ואנו מודים להם על כך. חזקו ואמצו!