כיצד תורמת ההתיישבות לצה"ל על ידי הענקת מסה של נוכחות במרחב

ללא התיישבות יהודית רחבת היקף, כפי שפרוסה כיום ביהודה ושומרון, צה"ל היה מתקשה לשהות במרחב ולמצות באורח אפקטיבי את תפקידו הצבאי. גם הישגי מבצע 'חומת מגן' באביב 2002, התהוו רק מתוך המאמץ הרציף, שהתקיים בשנים שלאחר המבצע, כאשר היישובים היהודיים בעומק השטח, דוגמת הר ברכה, בהר גריזים מעל שכם, משמשים לכוחות צה"ל נקודת יציאה מוגנת למבצעים חוזרים ונשנים בתוככי שכם. ללא מערך מילואים מגויס בהיקפו הרחב, אין לצה"ל במערכיו הסדירים, אורך נשימה ומסה מספקת בהיקפה הכמותי, גם לקיום רצף פעילות אקטיבית יזומה וגם לכוחות החזקת בסיסים במרחב. את החסך בסדר הכוחות הנדרש להפעלת המסה על פני המרחב, משלימים המתיישבים ויישוביהם בנוכחותם המתמדת במרחב.

בעניין זה נעוץ מקור הסיבה לאסון המסוקים בחורף 1997, בימי הלחימה ברצועת הביטחון בלבנון. אכן המסוקים התנגשו זה בזה מסיבות פשוטות לכאורה, של חוסר זהירות בהטסה. אולם יש לבחון מדוע נדרשה הטסת הלוחמים אל מוצבי העומק ברצועת הביטחון? היא נדרשה מכיוון שצה"ל שסבל מחסך כרוני במסה של כוח, איבד את השליטה באבטחת הצירים, באופן שאיפשר לאויב תנאים למימוש איום המטענים. בניגוד לכך, בשני העשורים האחרונים צה"ל פעל ביהודה ושומרון בסדר כוחות קטן יחסית, אלא שהוא נתמך בשליטתו במרחב, בקיומם של מאות אלפי יהודים הממלאים בנוכחותם ובתנועתם היום יומית במרחב את פונקציית המסה. גם בימים אלה צה"ל מפעיל ביהודה ושומרון לא יותר מ-10,000 לוחמים. לשם השוואה נזכיר כי לאבטחת משחקי היורו בצרפת בקיץ 2016, הוצב לפעילות סדר כוחות של כ- 100,000 חיילים ושוטרים. בנקודת מבט זו, היישובים בספר לא רק שאינם נטל על כוחות הביטחון, אלא שבהתארגנות נכונה במימוש יתרונם כבני המקום, הם מעניקים תמיכה למערכת הביטחון.

　כיצד הרחבת יישובים תורמת לביטחון?

בממד הטכני: הרחבת יישוב מרחיבה את שטח פריסתו. דבר זה לכשעצמו, בעצם הרחבת וביסוס השליטה במרחב, מחזק את ביטחון היישוב. כאשר מדובר ברצף ההתיישבותי המצטבר, הרחבת יישוב אחד ולאחריו הרחבת היישוב השכן לו, מרחיבה את רצף האחיזה במרחב, מחזקת את תחושת הביטחון האזורית ומקילה מאוד על שיגרת הפעילות הביטחונית.

בממד התודעתי הכולל: עצם מגמת הרחבת יישובים, מעצימה את האופן בו נתפסת נוכחותנו וריבונותנו בעיני היריב. באופן מסורתי, עוד בעידן העות'מני, לנוכח הכורח לשרוד בסביבה נתונה לשינויים ולתהפוכות פוליטיות, למד בן המזרח התיכון לבחון מידי יום האם נכון מבחינתו להמשיך לשמור אמונים לשלטון הנוכח. הגיון זה מתמצה היטב בפתגם הערבי: "נחנא מעא אל חיית אל וואקף" ופירושו: אנחנו עם הקיר האיתן.

בהגיון זה, הרחבת יישוב מתפרשת כמגמה המציבה את נוכחותנו במרחב כאיתנה ועל כן, הכרחי וראוי לשתף עמה פעולה. בשיחה עם שייח' טהאר אבו סאלח, מנהיגם הרוחני של כפרי הדרוזים בגולן, התלונן בפניי על כך שהצהרת ראש ממשלת ישראל, באביב 2016, על אחיזתה של מדינת ישראל בגולן לנצח, אינה עושה כל רושם, כי היא נבחנת בעיקר במבחן המעשה. בלי הרחבה ממשית של ההתיישבות הישראלית בגולן, הסביר, הוא ימשיך לשבת על הגדר, כי מי יודע מה ילד יום.

זו דוגמא לשיקול ביטחוני שאינו נמדד במסגרת הייחוס המקצועית הטכנית של קצין צבא מקצועי בדרג הביניים.

　כיצד אין התנחלויות מבודדות

קל להסביר היום מהי רשת ומהי משמעות הקיום ברשת. הסופר א. ב. יהושוע, במחזהו "הילכו שניים יחדיו", תיאר שלושה מפגשים שהתקיימו בלונדון ב- 1937, בין זאב ז'בוטינסקי לדוד בן גוריון. באחד מהם הביע ז'בוטינסקי את תמיהתו על מפעל 'חומה ומגדל' ושאל כיצד כמה נקודות יישוב מבודדות, בפיזור על פני המרחב, יכולות להביא לידי כיבושו ברצף נוכחות יהודית? בין השניים התקיים פער באופן בו תפסו את אמת המידה לנוכחות בת משמעות במרחב. ז'בוטינסקי מדד את מידת הנוכחות בהיבטיה הפיזיקליים הגלויים, בכמות וברצף מרחבי ואילו בן גוריון בתפיסתו הרוסית, תפס את המרחב דרך רשת הזיקות המתהוות בו ומעצבות אותו באופן דינמי. מראשית ההתיישבות היהודית בסוף המאה ה-19 היא נפרסה והתבססה על בסיס הזיקות הרשתיות. בין המושבות בגליל וביהודה, בין מטולה ראש פינה יבנאל וכפר תבור לא התקיים רצף מרחבי. כל אחת מהן היתה יכולה להיחשב לנקודת ישוב מבודדת, במרחב ערבי מובהק. אלא שהרשת הניהולית האקטיבית של פקידי הברון, יחד עם יתר הזיקות המשפחתיות, והתרבותיות שהתקיימו בין המושבות, עלו בעוצמתן על העדר הרצף המרחבי. תפיסה מרחבית זו עומדת בבסיס הגיון הפריסה ההתיישבותית היהודית גם כיום ברשת המצפים בגליל ולא רק ברשת הישובים ביהודה ושומרון. הגיון יתר על כן, באמצעות רשת הדרכים המקשרת את הישובים במרחבי יהודה ושומרון גם ישוב מרוחק כשבי שומרון, מצוי במעגל הדרכים בין אלפי מנשה, קדומים, עינב ואבני חפץ.

　מערך הדרכים ותרומתו לביטחון

מאז ימי קדם ובמיוחד באימפריה הרומית, שליטה בדרכי התחבורה הייתה מפתח לשליטה במרחב ולהגנה על האינטרסים החיוניים לממלכה. בזכות נוכחותם של המתיישבים ביהודה ושומרון ובהשפעתם נסלל ביהודה ושומרון מערך דרכים המסייע להתפתחות הכלכלית של כלל תושבי האזור הפלסטינים, ולפעולות מערכת הביטחון. במודעות לחשיבות הדרכים, ראש הממשלה יצחק רבין התנה את ההתקדמות בשלבי תהליך אוסלו בסלילת דרכים עוקפות. במסגרת זו נסללה רשת דרכים מתקדמת ביהודה ובשומרון בהן מעקף חלחול, דרך המנהרות לגוש עציון, מעקף רמאללה והדרך הראשית לאריאל. דרכים אלה שרתו כמובן את האוכלוסייה היהודית במרחב.. אולם תרומתן ונחיצותן האופרטיבית הדרמטית של דרכים אלה הומחשה בניהולו של מבצע 'חומת מגן'. ניהול התנועות לצבירת הכוחות בכל אחד משלבי המבצע, ולהעתקת המאמצים ההתקפיים מגזרה לגזרה, היה הופך למשימת לחימה סבוכה אלמלא נסללו דרכים אלה.

מכלול היבטים אלו מדגים עד כמה שאלת התרומה הביטחונית של ההתנחלויות מחויבת להיבחן במסגרת מאקרו כוללת ולא להצטמצם לנקודת מבט הטכנית, הכבולה למיקוד מיקרו טקטי..

　עיבוד חלקות חקלאיות

במארג הכולל של מאמצי הביטחון, להתיישבות תפקיד מרכזי ביצירת נוכחות חקלאית המרחיבה את ממדי הנוכחות הכוללת הנדרשת לשליטה במרחב. החקלאי ומחרשתו היו והוכרו ככלי הכרחי ובלעדי במאבק למימוש ריבונות. כך מתרחש גם היום בפעולת החקלאים בגבול רצועת עזה, בבקעת הירדן ואף באזורים נרחבים במרחב הפתוח בין הישובים ביהודה ושומרון.

לנוכחותו של החקלאי הישראלי, תפקיד יומי במאבק הבלתי נפסק למניעת פלישה עוינת וכוחנית לקרקעות המדינה. במרחבים הנתונים למאבק או בקרבת הגבול, לפעילות החקלאית קיים תפקיד מכונן בהשלטת ריבונות ובקביעת משטר הגבולות. בנוסף, מעצם נוכחותו האינטימית של החקלאי במרחב הוא מכפיל את כוחות הביטחון המוסדיים, המושקעים בהגנת המרחב ומניעת טרור. היה זה לדוגמה, חקלאי ממטולה, שמצא במטע בסמוך לגבול לבנון חבילת מטעני נפץ שהוסלקו שם על ידי חיזבאללה, להעברתם לידי חוליית טרור מפנים מדינת ישראל.

זו הייתה תפיסת הביטחון הישראלית מראשית חידוש ההתיישבות.