חברון - לחיות את הנצח

לאורך ההיסטוריה הארוכה שלו, חי העם היהודי בשני מישורים. מישור אחד – היום יומי, המיידי, הכרוך בניהול ענייני היום יום, כולל כל המטלות והנושאים שכל אדם עוסק בהם, התמודדות עם קשיים שונים המוכרים לכולם – יחסים אנושיים, חברה, פרנסה, לימודים, עבודה, משפחה ועוד.

במקביל, העם היהודי חי במישור נוסף – המישור ההיסטורי, בו התמונה היא שונה לחלוטין. המימדים – מימדי הזמן והמקום - הם בקנה מידה עולמי. במימד הזה תהליכים לא עוסקים בפרט אלא בכלל, ולא נמדדים בימים, חודשים או שנים, אלא במימדי זמן של מאות ואלפי שנים.

לעיתים קרובות, בלחצי היום יום, נשכח המימד ההיסטורי הגדול. למי ששרוי בהתמודדות עם קשיי יום יום קשה לחשוב בו בזמן על היסטוריה ארוכה ומימד הנצח. כדי לגשר על פער זה הוענקו לנו אזכורים יום יומיים – תפילות וברכות, ואזכור שבועי – פרשת השבוע. אזכורים אלו מרוממים אותנו למודעות למימד הנצחי וההיסטורי של עם ישראל, ייעודו וייחודו.

פרשות השבוע בחדשים הראשונים בכל שנה מחברות אותנו לחיי האבות והאימהות. מידי שבוע אנו מלווים אותם במסע חייהם, מסע הכולל קשיים ואתגרים שונים ורבים. דרך חיי האבות אנו מפנימים את האמונה והערכים שאותם הם מגשימים בתהליך בניית יסודות האומה, למען עתיד הדורות הבאים ולמען האנושות כולה.

ה"מקבילה הגיאוגרפית" של ספר בראשית היא חברון. ספר בראשית - החל ממסעו הראשון של אברהם אבינו - מתרחש על רקע העיר חברון. המסע לאורכה של ארץ ישראל, מגיע עד חברון: כאן מקום ההתיישבות הראשון של אברהם ושרה, בו הניחו את היסודות לבניין הבית היהודי העתידי, כאן התקיימו הבריתות הראשונות – ברית הארץ, ברית הזרע וברית המילה, כאן הוקם "הצבא העברי הראשון" (כהגדרתו של דוד בן גוריון); כאן הציב אברהם מופת של ערכים – חסד, הכנסת אורחים, מאבק על צדק מוחלט, אמונה ומסירות נפש; וכאן החליט אברהם לנטוע את השורש העמוק ביותר באדמת הארץ היעודה על ידי קניית השדה והמערה וקבורת שרה, האם המייסדת של העם העברי.

אברהם ידע כי בניו יעמדו בפני אתגרים קשים. הוא ידע שזרעו יהיה בגלות קשה "בארץ לא להם", ושם יהיו לעבדים - "ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה". ובידיעה זאת, הוא הכין לבניו בית לחזור אליו, ארץ מולדת יעודה, שאליה ייכספו ואליה ישובו.

הפרק הראשון של המעגל נסגר בסוף ספר בראשית – פרשת ויחי, בה מצווה יעקב לבניו את צוואתו האחרונה – להביא אותו לקבורה עם אבותיו במערת המכפלה. הבאת יעקב למערת המכפלה השלימה את בניית המסד הלאומי. יעקב, הוא ישראל, נטמן בחברון. משם והלאה, בכל הנדודים והגלויות, עם ישראל ידע שיש לו לאן לחזור, שיש לו ארץ – ארץ ישראל, שמייסדה - ישראל הראשון בעולם - נמצא באותה מערה בחברון, אותה קנה אברהם לפני אלפי שנים.

בחברון קמה גם מלכות דוד, שהחל כמלך יהודה, ובה הומלך למלך על כל ישראל. המילים הנצחיות – "דוד מלך ישראל חי וקיים", נאמרו לראשונה בהמלכת דוד בחברון. כך הפכה חברון למסד הגאולה – בה יופיע משיח בן דוד.

מעגל נוסף נסגר לפני 70 שנה, כאשר זכה עם ישראל להקים מחדש מדינה אשר שמה "ישראל", כשמו של האב האחרון שנטמן במערה והשלים את נטיעת השורשים העמוקים, המצמיחים את הבית הלאומי החדש אותו זכה עם ישראל לבנות בדורנו.

המעגל העתידי יסגר בהופעת משיח בן דוד, שיגאל את עם ישראל והעולם כולו. כך חי העם היהודי בין מימדי הנצח החברוניים: בעבר – האבות והאימהות, מייסדי האומה, ובעתיד – בן דוד שיבוא ויגאלנו.

זכינו בדורנו לשוב לחברון ולהתחיל בבנייה המחודשת. האתגר אינו פשוט, אך בעיות מצמיחות הזדמנויות וקשיים - הישגים. המאבק הארוך על זכות הבנייה ליהודים בחברון זכה ב"ה לאחרונה בהישג – אישור לבניית 31 דירות ברובע חזקיה - נחלת חב"ד, והמאבק על נגישות למערת המכפלה אשר נענה בהבטחה על בניית מעלית לבעלי מוגבלויות. אלו כמובן עדיין רחוקים מהיעדים והמאוויים הגדולים, אך הם נקודות אור חשובות ומשמחות בדרך הארוכה. כמה סמלי ש"תל חברון" פתח לאחרונה את שעריו עם ממצאים מרהיבים, ומוזיאון "לגעת בנצח" בבית הדסה פתוח ומזמין. בואו לגעת בנצח!