בוש והכלם

בשבוע הקרוב יגיע לביקור נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש. העיתונים נהנים כעת לעסוק בעיקר בסידורי האבטחה הקפדניים, בפקקי התנועה שצפויים לתושבי הבירה, ובתפריט ארוחת הערב הממלכתית שתוגש לו. כולם מאוד מתרגשים מהביקור הנשיאותי ובתוך כל ההתרגשות לא שמים לב לנקודה המרכזית: ממשלת ישראל והעומד בראשה מציגים מדיניות רופסת, ובמקום להיעזר בנשיא ארה"ב להעצמת הדרישות הישראליות במלחמת חורמה בטרור הם "מתנדבים" לוותר על נכסים אסטרטגיים ועל עמדות מפתח ופוגעים בצורה קשה בחוסנה של מדינת ישראל מול עמדות האמריקנים ומול עמדות הפלשתינים.

אפילו לשיטת הממשלה הנוכחית המחזיקה בהשקפה עולם שמאלנית, קובעי המדיניות בישראל היו צריכים לנצל את ביקורו של הנשיא בוש כדי לבסס את הקביעה שלו-עצמו במסגרת השלב הראשון במתווה "מפת הדרכים" – שכל עוד לא מפורקים ארגוני הטרור אין שום משא ומתן, שום ויתורים, שום מחוות, ולעמוד על כך. ובמקום זאת הממשלה ביוזמתה נוקטת בצעדים מרחיקי לכת והרי אסון – שמפתיעים לפעמים אפילו את האמריקנים עצמם - שיחרור מחבלים, מחוות כאלו ואחרות לאבו מאזן, והקפאת בניה אפילו בגושי ההתיישבות ובירושלים.

נשיא ארצות הברית, המעצמה שמחשיבה עצמה לידידתה הגדולה של ישראל, היה צריך להגיע לכאן ולחזק את ישראל במלחמתה בציר הרשע – איראן – חיזבאללה – חמאס.

נשיא ארצות הברית, שמחשיב עצמו לבן ברית של ישראל, היה צריך להגיע לכאן וכמחווה קטנה, כאקט של רצון טוב, להביא עמו במטוסו הפרטי את יהונתן פולארד, מי שהעביר מידע חיוני לביטחונה של ישראל שאותו ארה"ב מנעה ממנה, ומשלם על כך מחיר כבד כבר למעלה מ – 22 שנה.

אבל במקום זאת מגיע לכאן הנשיא האמריקני, כדי "לעשות שלום" בינינו לבין הפלסטינים, ודורש ממדינת ישראל לוותר על נכסיה האסטרטגים הערכים והלאומיים כדוגמת הריבונות בירושלים ונסיגה מלב ליבה של ארץ ישראל. הוא דורש ממנה לשחרר מחבלים פלסטינים, להעביר לידיהם נשק, ולוחץ על הממשלה לפנות נקודות התיישבות ביהודה ושומרון ובכך לגרום לקרע בחברה הישראלית.

מילא שאלו דרישות של מי שמגדיר את עצמו "ידיד". בכל זאת, קשה לראות את ג'ורג' וו. בוש מעניק שליטה וריבונות לעם זר בוושינגטון, עם פתרונות אוויליים שבמסגרתם הריבונות על הבית הלבן תהיה בידי ארה"ב ואילו הריבונות על שדרות פנסילבניה תהיה בידי העם האחר.

גם קשה להניח שבוש, בעל תדמית הטקסני הקשוח, היה מסכים לירי של טילים ורקטות מדי יום על אחת מערי החוף המזרחי. לאחר פיגוע התאומים יצאה ארה"ב למלחמת חורמה בטרור האסלאמי העולמי בהפצצות מאסיביות מהאוויר ובלוחמה קשה, ולא עסקה בשאלות האם ובכמה לצמצם את אספקת החשמל עבור האויב.

אבל ממשלת ישראל, ניצבת מול הפמליה האמריקנית, בהמשך למדיניות הרופסת שהציגה מול קונדוליסה רייס, בלי שום חוט שדרה, ומתייחסת לביקור בוש כמו סצנה מסרט מערבונים שבה השריף מטקסס מגיע לעשות פה סדר.

וכדי "למצוא חן בעיני הבוס", רה"מ מקפיא בצורה מוחלטת את כל הבנייה ביהודה ושומרון ובשכונות ירושלים, וועדת שרים מיוחדת מנסה "להגמיש את ההגדרה דם על הידיים", באותו שבוע שבו נרצחים שני צעירים, לוחמים בצה"ל, תושבי קרית ארבע בפיגוע ירי נפשע  במהלך טיול יום שישי בצהריים בנחל תלם.

ג'ורג' בוש צריך לבוא ולחזק את ישראל במלחמתה מול חמאס והחיזבאללה שעסוקים בטרור נגד ישראל כחלק מהג'יהאד העולמי, ולהאיץ בקברניטיה לנקוט ביד תקיפה נגדם בחבל עזה בגבול הלבנון, ובמפקדות הטרור בדמשק בביירות ובטהראן. הוא צריך לבוא ולחזק את תושבי שדרות ואת ישובי עוטף עזה, שנותרים בבית או תופסים מחסה מפני טילי הקסאם ולא את תושבי מרכז הארץ שיסתגרו בבית בגלל הפקקים הצפויים.

אסור שממשלת ישראל תאבד את הזהות שלה, את ערכיה, ואת כבודה הלאומי. אסור שממשלת ישראל תוותר מראש על כל הקווים האדומים שלה בנושא נסיגות ישראליות, סוגיית הפליטים וחלוקת ירושלים. אסור לה להתעלם מההצהרות שלה עצמה לגבי חיזוק  גושי ההתיישבות, ולעצור את הבנייה אפילו בשכונות בירושלים וכל זאת בזמן שבעזה בעקבות הנסיגה קיבלנו חמאסטן, וביהודה ושומרון אנשים מן המשמר האישי של אבו מאזן ומן הפת'ח מנסים לרצוח את אולמרט ומצליחים לרצוח את עידו זולדן, דוד רובין ואחיקם עמיחי ה"יד, ומחובתה למנף את ביקור בוש ליצירת גיבוי למערכה גדולה במלחמה נגד המציאות היומיומית הקשה בשדרות ובישובי עוטף עזה.

במקום שטיח אדום אנו צריכים לראות סדין אדום. "צבע אדום" כבר קיבלנו. תשאלו את תושבי שדרות.