שנה ללא בית

כל מי שעובר על כביש 60 באזור היישוב עפרה ומביט מבעד לחלון על הר הטרשים שנמצא מזרחית לו, מרגיש את החוסר. את הגבעה שפעם ניצב בה בגאון היישוב עמונה, היו יכולים העוברים והשבים לזהות על פי מגדלי המים הגדולים והלבנים שנראים מהכביש. היום, שנה אחרי העקירה והגירוש הכואבים, העין מתקשה להתרגל לנוף החדש, והלב לא שוכח את מה שהיה שם. מבט חטוף לעבר הגבעה הרמה מזכיר כל פעם מחדש את מה שהיה שם לפני שנה ואת מה שעוד עתיד להיבנות שם בעזרת ה'.

לפני שנה היו אלה ימים של כאב. ימים של עקירת יישוב בארץ ישראל ושל קריעת לבבות. אי אפשר לשכוח את הקור שהיה באותם ימים, קור של סוף חודש טבת קפוא במיוחד שחדר מתחת לכל שכבות הבגדים והקפיא את הלבבות. חום ה'ביחד' של עם ישראל עם כאבם של המגורשים והחיבוק שניתן להם באותם ימים הצליח לחמם אותם מעט.

שנה אחרי, ומפוני עמונה לבד. הם עדיין נמצאים במדרשה בעפרה, בחדרים קטנים אשר לא יכולים להכיל משפחה שלמה באופן יום-יומי עם המרחב שמשפחה צריכה. הפרטיות אשר כל אדם צריך כמעט ואינה קיימת במקום כה קטן, והמרקם המשפחתי הדק עלול לעתים להישבר כאשר אין לכל בן משפחה את המקום שלו.

מצב שכזה אינו חדש כשמדובר בעקירות של יישובים בהתיישבות. מהנתונים שנמסרו לנו מוועד מתיישבי גוש קטיף עולה כי כ-200 מתוך 1,700 משפחות תושבי גוש קטיף שגורשו לפני קרוב ל-13 שנה  מבתיהם שבחוף עזה, עדיין אינם גרים בבתי קבע.

תושבי מגרון, אשר נעקרו מבתיהם בספטמבר 2012, גם מחכים לבית הקבע. אמנם החלטה להקים במגרון עשרות דירות קבע התקבלה כבר לפני חמש שנים, אך רק באוקטובר האחרון, אחרי למעלה מחמש שנים של המתנה, אישרה הממשלה את קידום התב"ע של היישוב. אלא שהסיפור לא נגמר כאן. למרות שהתב"ע קודמה, עדיין מערימים קשיים משפטיים בעניין הקצאת הקרקע למפונים ועדיין לא יודעים מתי הם יוכלו לבנות את ביתם. בגלל ביורוקרטיה של המדינה הדבר מתעכב. כל זה בנוסף לזמן שלוקח לבנות את הבתים בפועל. למעשה, כיום עדיין התושבים עדיין לא יכולים להיכנס לבתי הקבע ולהמשיך את חייהם כבשגרה.

היישוב עמיחי, מקום יישובם החדש של מפוני עמונה, אושר גם הוא באוקטובר האחרון. התמונות של הדחפורים אשר מכשירים את דרכי היישוב הקדימו את זמנן. עמיחי תקוע בגלל שתי עתירות לבג"ץ שהגישו ארגוני שמאל על מנת לפגוע שוב בתושבי עמונה. עתירות אלו יכולות לרדת מהפרק לו רק היו אותם ארגוני שמאל דואגים לזכויות הפרט של המתיישבים. אבל נראה כי המשפחות שנתקעו במדרשה לא מעניינות אותן.

שנה חלפה ממראות ההרס מעמונה ובעפרה, ותמונות אלו עלולות לחזור בנתיב האבות בגוש עציון. האחריות על עתיד התושבים נמצאת בידיה של ממשלת ישראל שנדרשת להסיר חסמים, לאשר תכניות ולקדם תקציבי פיתוח לאזור.

אנו יחד עם כל תושבי מדינת ישראל מחזקים את ידי תושבי עמונה וקוראים לכל חברינו בממשלה – די להריסות, זה הזמן לבנות. בכל הכח.