נפלטו מהמערכת

השבוע צייץ נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בטוויטר על כוונתו לקצץ את כספי הסיוע של ארה"ב לאונר"א - סוכנות הסעד והתעסוקה לפליטים פלסטינים של האו"ם. בנוסף, שגרירת ארה"ב לאו"ם, ניקי היילי נשאלה השבוע האם ארה"ב שוקלת לקצץ בתקציב אונר"א וענתה כי "הנשיא אמר שהוא לא רוצה להוסיף תקציב עד שהרש"פ יסכימו לחזור למשא ומתן", והוסיפה, "אנחנו מנסים לקדם את תהליך השלום, אך אם זה לא יקרה - הנשיא לא ימשיך לממן את הרש"פ כפי שהיה עד היום". על פי ההערכות, ארצות הברית מתקצבת את אונר"א מדי שנה בכ-300 מיליון דולר, מה שהופך את ההצהרה האמריקנית לדרמטית מאוד.

קצת רקע: נציבות האו"ם לפליטים (UNHCR) היא גוף מרכזי של האו"ם שהוקם כדי לעזור לפליטים בכל רחבי העולם. במקביל אליו, הוקם אונר"א אשר מטרתו היא לדאוג באופן ספציפי לתושבים הערבים אשר היו בארץ ישראל בזמן מלחמת העצמאות וברחו מכאן בהוראת ההנהגה הערבית  ואיבדו את בתיהם בזמן המלחמה.

למעשה, ההגדרה של "פליט" לפי שני הארגונים היא שונה לחלוטין. נציבות האו"ם לפליטים (UNHCR) מעניקה מעמד פליט למי שנאלץ להימלט ממדינת אזרחותו. ואילו על פי האמנה של אונר"א  פליטים הם גם הצאצאים של מי שנימלט.

באונר"א פליט מוגדר כך: "פליטי פלסטין הם אנשים אשר מקום מגוריהם הרגיל, מיוני 1946 עד מאי 1948, היה פלסטין, ואשר איבדו הן את בתיהם הן את מקור מחייתם כתוצאה מן הסכסוך הישראלי-ערבי ב-1948". להגדרה זו נכנסו כ-320,000 ערבים הנחשבים ל"פליטים".

אלא שלפי הקריטריונים שבהם מגדירה אונר"א את אותם ערבים שיצאו מבתיהם במלחמת העצמאות, לא כאן נגמר הסיפור. הצאצאים של אותם "פליטים" זוכים גם הם למעמד "פליט" בעצמם על אף שמעולם לא נפלטו משום מקום. בשל כך, בכל שנה מספרם עולה ועולה עד שכיום המספר הרשמי של "פליטים" להם אחראי אונר"א עומד על מעל ל-5 מיליון ערבים ב-59 מחנות הנמצאים בסוריה, בלבנון, בירדן, בירושלים, ביהודה ושומרון וברצועת עזה.

העובדות שהצגנו כאן מובילות אותנו להשוואה הבאה, לפיה ב"נציבות האו"ם לפליטים" (UNHCR) יש 6,400 עובדים שיישבו מחדש במשך קרוב ל-70 שנה  כ-100 מיליון פליטים ברחבי העולם, בעוד שלאונר"א יש יותר מ-30,000 עובדים שעסוקים כבר 70 שנה בלהנציח את מעמדם של 320,000 ערביי 1948, ולא יישבו אף פליט.

זו הבעיה הגדולה. במקום לפטור את הבעיה הארגון ששמו אונר"א ממשיך לשמר את המצב הקיים ואף מגדיל אותו. בעוד שפליטים ממדינות אחרות שנמצאות במצב מלחמה מועברים למדינות אחרות שם הם מיושבים מחדש וחיים את חייהם, אונר"א לא דואג לאותם אנשים אלא לנרטיב השקרי שלהם.

מעבר לחוסר השיקום של ערביי '48, ישנם היבטים נוספים בהם מעורב אונר"א שלא לצורך: החינוך שמעניקה אונר”א שמשמר את ההסתה, השימוש במתקני הארגון לפעילות עוינת כפי שראינו לא פעם במבצעים הצבאיים האחרונים, מעורבותם של עובדי הארגון בפעילות אנטי-ישראלית והתבטאויות בעלי אופי פוליטי ואנטי-ישראלי של בכירי הארגון.

העובדות הן מאוד ברורות: אונר"א הוקמה ב-1948 לתקופה של 2-3 שנים לפתרון בעיית הפליטים הערביים. השנה יחגוג הארגון 70 שנים לפעילותו: אף פליט לא יושב, אך מיליארד דולרים הצטברו בקרן הפנסיה של עובדי הארגון.

הנשיא טראמפ מתגלה כנשיא הראשון אשר מבין כי אונר"א אינו חלק מהפתרון  אלא חלק מהבעיה. הוא רואה לנגד עיניו את המצב שאליו נקלע המזרח התיכון בגלל אותו ארגון ומבקש לא להמשיך לממן אותו. שינוי המצב בעיניו של הממשל הנוכחי הוא חיוני למען הפסקת הטרור בישראל וכצעד ראשון הכרחי מעין כמוהו לקראת שקט באזור. על הנשיא טראמפ להפגין נחישות ולסרב לממן את הארגון הזה אשר משמש כקן טרור.

דווקא עכשיו, כאשר העולם מסרב לתת לנשיא ארה"ב להפסיק את המימון לאונר"א צריך תמיכה ישראלית רחבה. על הציבור בישראל, ובעיקר על ממשלת ישראל, לתמוך בנשיא טראמפ ולסייע לו בפירוק האגון המיותר הזה.

אסור לתת לארגון שאחראי לחיזוק הנרטיב השקרי של הערבים ולהעמקתו להמשיך לפעול במדינת ישראל.