ממשיכים ללכת בנתיב האבות

בעבר כתבנו בבמה זו על הדווקנות, התכונה הנוראה של בג"ץ שתכליתה היצמדות עקשנית לעקרון גם כאשר ישנו פתרון אחר. כתבנו זאת על רקע החלטת בג"ץ להרוס את בתי שכונת נתיב האבות למרות שמדובר על שטח קטן ללא הוכחת בעלות שעובר בתוך בתי השכונה שבאלעזר. לא הופתענו לגלות שבג"ץ עדיין דבק באותה תכונה וגם הפתרונות שהוצעו, לא מרככים את ליבם של השופטים. הם ממשיכים להתעקש ולא מתחשבים בשום שלב במשפחות המסכנות שיישארו ללא בית.

נזכיר, כי בנתיב האבות שבגוש עציון עומדים כבר שנים רבות בתי קבע. בדיקת צוות מקצועי של המנהל האזרחי, שפעל בהוראת בג"ץ, גילה שכל האדמות שבהן נמצאים הבתים הן אדמות מדינה וניתן להישאר בהן, מלבד שתי רצועות דקות באמצע השכונה – "התולעים". אותן רצועות, לעיתים ברוחב של מטר בלבד, עוברות על שטח שנמצא ממש מתחת לחלק מהבתים המאוכלסים. למרות שלא הצליחו להוכיח על השטח בעלות ולמרות שוועדה מיוחדת של משרד המשפטים, משרד הביטחון ומומחים נוספים טענו לבג"ץ, בצדק, כי ניתן בנקל להסדיר את השכונה בעיקר מכיוון שרוב אדמותיה הן אדמות מדינה, הוחלט בפסק הדין של בג"ץ כי יש להרוס 17 מבנים בנתיב האבות, ולפנות את יושביהם.

לאחר שבקשות להסדרה ולעיקוב ביצוע הריסת הבתים העלו חרס, פנו תושבי השכונה לבג"ץ וביקשו להציע פתרון חלקי נוסף. ישנם בתים אשר ה"תולעים" עוברות בהם בחלק קטן מאוד של הבית שניתן להסיר בנקל. למעשה, יש מספר בתים שבהם ניסור של מטר מחדר הילדים עשוי להכשיר את כל הבית מכיוון שהוא לא ישב יותר על אותן אדמות שאין עליהן בעלות. לכן, הציעו התושבים בעתירה לבג"ץ לנסר את החלק "הבעייתי'' בתוך הבית שנבנה לכאורה על קרקע שאינה מוסדרת.

בג"ץ ענה לעתירה בשלילה וקבע שוב שצריך להרוס את כל הבתים. נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור כתבה בתשובה לעתירה כי: "במקרה שלפנינו לא הבחנו בין מבנים לחלקי מבנים ... בשל טעמים אחרים ובהם חשיבות השמירה על שלטון החוק וקיום התחייבויות המדינה לבית המשפט". במילים אחרות – יש כאן דווקנות אטומה ומיותרת. האפשרות "להציל" חלק מבתי השכונה ובכך להשאיר משפחות ועשרות ילדים בביתם לא משחקת תפקיד אצל מי שמתיימר לייצג את הצדק. ראוי לציין, אם כי הדבר אינו בר השוואה, שבתקופה האחרונה ראינו בתים של מחבלים, בהם הרסו את חדר המחבל בלבד, בעוד שבמקרה שלנו מדובר על הריסת המבנה כולו.

דוגמה טובה להשלכות של החלטת בג"ץ בעניין הזה היא מבנה הנגרייה, שאנו עומדים לצערנו לפני הריסתו. הנגרייה, מבנה עץ גדול שנמצא בקצה השכונה, היא מקום עבודתו של אחד מתושבי השכונה שביתו עלול להיהרס לגמרי. בניגוד לבית, שנמצא כולו בתוך השטח שחשוד כאינו מוסדר, רק שלושה מטרים מהנגרייה היו בתוך אותו שטח. בשל כך, ניסר הבעלים של הנגרייה את אותו חלק שמועמד להריסה וזאת על מנת שישאירו לו את מקור פרנסתו.

גם במקרה זה פסק בג"ץ – ייהרס. בג"ץ פועלים בשיטה המחמירה של ייקוב הדין את ההר. אך במקרה זה הם לא החליטו רק להחמיר וליקוב את ההר, אלא לקחת את כל ההר יחד איתם. הם רוצים לראות את הבתים נהרסים ויהי מה.

אם לא די בכך, בעלי הנגרייה שמיועדת להריסה, נמצא כעת במילואים. הוא משרת את מדינת ישראל ובינתיים הורסים לו מקור הפרנסה.

הבעלים של הנגרייה הוא אינו דוגמה יוצאת דופן בין תושבי נתיב האבות. התושבים בשכונה הם מלח הארץ, הם משפחות שורשיות אשר בידיהם בנו והקימו בתים בגוש עציון. הם משלמים מיסים, מצביעים בבחירות, הולכים למילואים ומקיימים את כל החובות האזרחיות שלהם. אך כל זה מתגמד בעיני בג"ץ כאשר הם באים להרוס בית לטובת שטח ללא בעלים ושלא ידרשו ויעבדו אותו לעולם.

אנחנו ממשיכים להיאבק יחד עם המשפחות בעוול המוסרי. נתיב האבות נמצאת בלב גוש עציון, ומלחמתם היא לא רק בעבור הבתים שבהם הם גרים, זהו לא מאבק פרטי - אלא בעבור כלל ההתיישבות.

כל זה אינו פותר את הממשלה מאחריות. אנו מאוכזבים מחוסר הצדק של בית המשפט אך פה אנו גם דורשים מהממשלה לנהל את הדבר הזה באופן ישיר ולמצוא את הפתרון ההסדרתי לנתיב האבות. זה המקום שלהם לפעול.