מציירים שנאה

בסוף השבוע האחרון שיתף בפייסבוק בנו של ראש הממשלה, יאיר נתניהו, קריקטורה בעלת מוטיבים אנטישמיים. תחת הכותרת "שרשרת המזון" נראה המיליארדר ג'ורג' סורוס, לצד מספר דמויות, אשר אחת מהן מזכירה איורי יהודים בביטאונים אנטישמיים. לצדם, בהמשך נראים ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק כששטר לצדו, וכן שניים ממארגני המחאה הקבועה בפתח תקווה - אלדד יניב ומני נפתלי.

התקשורת בישראל ובעולם געשה ורעשה בעקבות שיתוף הקריקטורה, אשר בנוסף לפרסומה סוקרה על ידי ערוצי התקשורת. דיוויד דיוק, ראש ארגון הימין הקיצוני הקו קלוקס קלאן לשעבר (KKK) והביע תמיכה. הרשתות החברתיות התמלאו במלל אין-סופי על המקרה ואנשי ציבור רבים בעבר ובהווה הגיבו על המקרה. ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, יו"ר האופוזיציה ח"כ יצחק הרצוג, ראש מפלגת "העבודה" אבי גבאי, ח"כ זהבה גלאון, ח"כ מרב בן ארי ועוד נוספים גינו את אמירותיו של נתניהו הצעיר. למעשה, עד שנתניהו לא הוריד את הפוסט מעמוד הפייסבוק שלו, לא תם הגל תקשורתי העכור שסיקר את האירוע מתחילתו ועד סופו.

חשוב לומר - הקריקטורה אותה שיתף יאיר נתניהו הייתה סרת טעם ומיותרת. היא איננה מועילה לשום דבר והיה עדיף אם מעולם לא היה משתף אותה. יחד עם זאת, נדהמנו לראות כיצד דווקא קריקטורה הפוגעת בצד השמאלי של המפה הפוליטית, נמוכה ככל שתהיה, עולה לסדר היום.

בעשרות השנים האחרונות פורסמו עשרות קריקטורות ואיורים נוטפי שנאה כנגד מתיישבי יהודה, שומרון ובקעת הירדן. רבים מהם בעלי מוטיבים המתארים את המתנחלים כשודדי אדמות, רוצחי ערבים וגונבי כספים ומציגים את המתיישבים בצורה דומה לצורה בה הוצגו היהודים בעיתונים האנטישמיים. אחד מהקריקטורות המפורסמות ביותר היא של המאייר איתמר דאובה, אשר ליוותה את כתבתה של סימה קדמון ב"ידיעות אחרונות" משנת 2011, בה מוצג מתנחל בעל זקן, פאות וכיפה סרוגה חולב עם מבט מרושע בעיניים, פרה בצבעי כחול לבן עם כובע 'טמבל' על הראש המדמה את מדינת ישראל.

עיתון "הארץ" הוא כמובן המומחה הגדול ביותר בתחום. הוא מפליא לתת מקום של כבוד לקריקטוריסט עמוס בידרמן אשר מציג באופן קבוע את המתנחלים בצורה לעגנית ומעוררת שנאה. אחת הדוגמאות הבולטות היא איור שפורסם לאחר הפיגוע בדומא, עוד לפני שנודע מי הם הרוצחים, שם נראים מתנחלים כשהם יוצאים מביתו של רב בדרכם לפיגוע בכפר ערבי.

הדבר אינו מפתיע. במדור "שאלות גולשים" שהתפרסם באוגוסט 2013, שאל הגולש יוסי את בידרמן שאלה מתבקשת: "שמת לב שחלק מהקריקטורות שלך אנטישמיות גרידא? למתנחלים תמיד יהיה אף ארוך, כדוגמת הדרך בה אתה מצייר את אלקין". התשובה של בידרמן הייתה: "כשאני רואה רבנים כמו הרב דב ליאור ושכמותו, או את נערי הגבעות ונערי תג מחיר, לפתע האופציה האנטישמית נראית לי שפויה לגמרי".

תוך שימוש במכחולם, מציירים אותם המאיירים קריקטורות נוטפות ארס ושנאה, אשר באישורם של עורכי העיתונים גורמות להחרפת הפילוג בחברה הישראלית. הם משתמשים במושגים כמו "הומור" ו"סאטירה", כדי להחביא את האמת – ישנה דמוניזציה של חלק ספציפי מאוד במפה הפוליטית. יש ציבור מסוים שמותר ללעוג ולשים אותו לקלס.

הכל עניין של סמנטיקה. כאשר מציירים קריקטורות על הימין – זו "אמירה פוליטית נוקבת"; כאשר מיצג מסויים מציג אשת ימין בעירום – זו "אומנות"; איור של ראש הממשלה עם חבל תליה זה חלק ממיצג אומנותי; מתנחלים משוגעים שיורים באנשים בתוכניות טלוויזיה – זו "סאטירה"; תושבי יהודה ושומרון מגוחכים ונוטפי שנאה בפרסומות – זה "הומור". אך כאשר הימין עושה את זה – זו אנטישמיות.

אין לנו רצון ליצור שוויון מדומיין ולומר כי רצוננו שלכולם מותר להשחיר את פניו של ציבור אחר בקריקטורות ובפלטפורמות אחרות. אנו חיים במדינה אחת, כולנו ישראלים, ואל לנו להציג אף אחד בצורה שלועגת לו. עלינו להתייחס לעמדות, לטענות ולדעות בצורה עניינית, וליצור דיון עמוק ומשמעותי.

נרצה לראות את אבירי התקינות הפוליטית נאבקים נגד מיצגים אוטו-אנטישמים גם כשהם פוגעים במגזר אחר שאינו שייך להם, כמו תושבי יהודה ושומרון.