מאתרגים כשצריך

מזה כמה חודשים מתארגנות הפגנות מחאה בפתח תקווה, מתחת לביתו של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט. לטענתם של המוחים, חקירות ראש הממשלה נמשכות זמן רב מדי ומי שאשם בכך הוא היועמ"ש, אשר מושך זמן לשווא. הם מציגים אותו כיועץ "משפחתי" שמחפה על ראש הממשלה בנימין נתניהו ולא מגיש נגדו כתב אישום למרות שהוא יודע שהוא אשם.

הפגנות אלו מאורגנות על ידי ארגוני ואנשי שמאל, אשר בכל כוחם מנסים לגרום לכך שיוגש נגד ראש הממשלה כתב אישום. אחד השלטים הבולטים בהפגנות האלה הוא שלט שבו כתוב "ביבי אשם – עד שתוכח חפותו", ונחתם על ידי ארגון המכונה "המחנה הדמוקרטי – הדמוקרטים". צריך לשים לב לאבסורד שיש במשפט הזה, אנחנו הרי יודעים שבמדינת חוק, כמו מדינת ישראל, לכל אדם ישנה חזקת החפות עד שמוכחת אשמתו בבית המשפט. כאן מתעקשים אנשי המחאה לשפוט ראש הממשלה ולהאשים אותו אפילו עוד לפני שהוחלט להגיש נגדו כתב אישום. הם מתיימרים להיות גם השופט וגם התליין.

אלו לא רק ארגוני שמאל קיקיוניים שמחפשים תשומת לב, אלא גם פוליטיקאים מן השורה הראשונה. ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק כתב בחשבון הטוויטר שלו לאחר חשיפת תיק 2000: "אם לנתניהו הייתה טיפת כבוד לעם ישראל הוא היה מתפטר הערב". יו"ר האופוזיציה יצחק הרצוג אמר: "העובדות שנחשפות בחודשים האחרונים מובילות לסוף דרכך הפוליטית, עשה את המעשה הראוי ... ההתפטרות תהיה מעשה ראוי, מכובד ופטריוטי שיעמוד לזכותך, אין אדם שאין לו תחליף". חה"כ עמר בר-לב אמר: "הציבור מאס בנתניהו, מאס מהפרשיות הבלתי נגמרות שלו, מהמניפולציות ומהשקרים שלו. היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, עושה כל מה שיכול ומעבר לכך כדי לדחות את הגשת כתב האישום, אשר בסופו של דבר יוגש וביבי יאלץ להתפטר". ואלו רק חלק מההתבטאויות של פוליטיקאים ואנשי תקשורת.

ההפגנות והקריאות להתפטרותו של ראש הממשלה מסוקרות בכל כלי התקשורת ואמצעי המדיה השונים השכם והערב, ללא מילות ביקורת כלפי המסרים האנטי דמוקרטיים והחוקיים שהם משמיעים. נראה שכל זה היה אחרת אם ראש הממשלה היה מהצד השמאלי של המפה הפוליטית, ועוד יותר מכך, אם הוא היה נכנע ללחצים והולך לוויתורים ונסיגות מחבלי מולדת.

חשנו את זה על בשרנו בעבר.

"משל האתרוג", כך כונה המשל שהמשיל פרשן חדשות 2 אמנון אברמוביץ' בכנס שנערך על תוכנית ההתנתקות במכון ון-ליר בפברואר 2005, מספר חודשים מועט לפני הגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון. באותם ימים דובר רבות על כך שהעיתונאים אינם עוסקים בפרשיות החמורות שבהן הסתבך ראש הממשלה דאז אריאל שרון, וזאת כדי לא לפגום בהוצאתה לפועל של תכנית ההתנתקות. בדיון בנושא שהתפתח באותו כנס, אימת זאת אברמוביץ' ואמר: "צריך לשמור על שרון כמו על אתרוג. לשומרו בקופסה אטומה, מרופד בספוגית, צמר גפן ונייר צלופן, לפחות עד תום ההתנתקות". עוד אמר אברמוביץ כי "מי שהקים את כל המפעל הזה [מפעל ההתנחלויות] זה שרון, ואם באה עליו רוח טובה לקראת סוף ימיו והוא מוכן להוריד את זה, לדעתי צריך לשמור עליו לא רק מפני הדגלים הפוליטיים, אלא גם מפני דגלים משפטיים. אתרוגיות עד סוף ספטמבר 2005", סיכם, "אחר-כך נשקול מחדש".

כמה שנים אחר כך, כתב יואל מרכוס מעיתון הארץ על ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט: "כל עוד לא הוכח שאולמרט חטא, אין זה העיתוי המתאים להדיח עסקן פוליטי שהבשיל באקראיות היסטורית למנהיג של שלום". ומזכ"ל "שלום עכשיו" יריב אופנהיימר אמר עליו: "זכות הקיום היחידה של אולמרט היא מהלך מדיני ... אנחנו לא רוצים לעזור לראש הממשלה - אנחנו רוצים לעזור לתהליך".

אלו כמובן רק כמה דוגמאות בולטות, אך זוהי דרכם של אנשי השמאל בגיבויה של התקשורת. זה היה כל כך בולט ודורסני עד שיו"ר מועצת יש"ע לשעבר וראש המועצה האזורית בנימין דאז פנחס ולרשטיין אמר כי "כל התוכנית השטנית הזאת לא הייתה יוצאת לפועל לולא שיתפו עם שרון פעולה באופן אגרסיבי שתי אליטות ששולטות למעשה במדינה: התקשורת – ששכחה לחלוטין את ערכיה ותפקידה ועשתה הכול כדי לשמור על ה'אתרוג', ומערכת המשפט".

כשזה מגיע לאג'נדות, השמאל שוכח את החוקים והערכים ועושה את הכל כדי לקדם את דעותיו. המשוואה ברורה: אם ראש הממשלה נתון בחקירות ומקדם אינטרסים ימניים – נתקוף אותו, אם ראש ממשלה נתון בחקירות אך מקדם אג'נדות שמאל – נאתרג אותו.

אנו חיים במדינה דמוקרטית אשר כיום מכהנת בה ממשלה ימנית חזקה, כזו שלא הייתה מעולם. אין מקום לשחיתות באף מוסד ממשלתי ואנחנו רוצים לראות בשלטון – מימין ומשמאל – אנשים ערכיים שטובת מדינת ישראל עומדת לנגד עיניהם. יחד עם זאת, אסור לתת יד לקריאות החמורות שנשמעות בהפגנות השמאל. לא ייתכן שמי שלא הצליח להחליף את השלטון בקלפי בתמיכת התקשורת ינסה לעשות זאת עכשיו באמצעות האשמות ללא הוכחה. התקשורת גורמת לעיוות התהליך, ולכל נחקר יש זכות להליך הוגן, גם אם הנחקר הוא ראש ממשלה.