השיא שבימי השגרה
מאז שירד עם ישראל לגולה, לפני יותר מאלפיים שנה, התפללו יהודים בכל רחבי העולם לחזור לכאן. "תְּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵרוּתֵנוּ, וְשָׂא נֵס לְקַבֵּץ גָּלֻיּוֹתֵינוּ, וְקַבְּצֵנוּ מְהֵרָה יַחַד מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ לְאַרְצֵנוּ", היא אחת מברכות תפילת שמונה-עשרה אותה אומר יהודי שלוש פעמים ביום.
ביום בו החליט האו"ם לתת מדינה לעם ישראל, כל יושבי הארץ היטו אוזן לרדיו כדי לשמוע את מדינות העולם נותנות את התוקף הבין-לאומי לשיבה של עם ישראל לארצו. ביום בו הוכרז על עצמאותה של מדינת היהודים, לפני 69 שנים, רקד עם ישראל ברחובות הערים לשמע הבשורה המשמחת. בזמנו, זו הייתה השמועה המרגשת ביותר שיהודי ברחבי העולם היה יכול לשמוע. ארץ ישראל לעם ישראל.
כל שמחה הייתה גדולה מקודמתה, ובצדק, מכיוון שהכל חלק מתהליך גדול בו ישנם מדרגות חשובות שעלינו לעבור. הכרזת בלפור הייתה מדרגה אחת, הכרזת האו"ם בכ"ט בנובמבר הייתה עוד מדרגה, הכרזת העצמאות הייתה מדרגה נוספת ואיחודה של ירושלים והחזרה ליהודה, שומרון ובקעת הירדן במלחמת ששת הימים הייתה גם היא מדרגה חשובה מאין כמוה.
השיבה לחבלי אבות היא איננה עניין של מה בכך. דורות רבים במשך מאות שנים ציפו וחלמו, חלקם אף הגשימו. אנו, שזכינו להיות כאן בימים הללו, ורובנו נולדנו לתוך מציאות ברורה בה שוכן עם ישראל בארצו, חובה עלינו לזכור כי אנחנו אחת מחוליות השרשרת הישראלית והיהודית שהחלה לפני דורות רבים, ממשיכה בהווה ובעתיד, ובלעדיה אף שרשרת לא תהיה שלמה.
השמחה וההודיה בכל אחת מהמדרגות הללו הייתה מוצדקת, רגעי שיא שכאלה אסור שיישכחו ועליהם להיות מונצחים בתולדות האומה לדורי דורות.
עם זאת, רגעים אלו מהווים סוף של תקופה, והתחלה של תקופה חשובה לא פחות. בה בעת שבה דוד בן גוריון סיים להכריז על עצמאותה של המדינה, החלה המדינה להתקיים. נדרשים היינו לנהל עלייה מקצוות הארץ, בניה מואצת והתפתחות, איחוד העם עם הקמת מוסדות שלטון מסודרים, ואף לנצח על הקרבות העקובים מדם של מלחמת העצמאות. תזכורת לכך שגם ברגעי שיא לאומיים עלינו לזכור כי ימי השגרה הם החשובים ביותר.
ישנה קלות רבה באחדות ובחיבוק הלאומי בזמני משבר ובחגים לאומיים, אך העבודה האמתית היא בימי החול. ימי השגרה בהם אנחנו נמצאים היום, הימים שאינם מיוחדים, בהם אנו מרגישים שנגמרה החגיגה, הם ימים החשובים באמת. הם ימי העשייה שבזכותם אנו מגיעים בכל פעם למטרות שלנו וליעדים שאנו מציבים בפנינו.
אנו עובדים יומם וליל כדי להמשיך בשאיפתה הציונית של מדינת ישראל לאהבת המולדת ואדמתה, של החלוציות ושל ערכי המדינה. גם בימי שגרה אנו ממשיכים לפעול למען ארץ ישראל בכל מקום, למרות אלו הבאים עלינו לכלותינו. ימי החול, השקטים וחסרי הריגוש הם הימים שבהם אנו עושים כל שביכולתנו על מנת לדאוג לרגעי השיא הלאומיים הבאים. נמשיך בעוז ובגאון לבנות את ארץ ישראל ברוח ובחומר כי את המנגינה הזאת חובה עלינו להמשיך.
