כוחם של כלבי השמירה

סערה חדשה-ישנה פרצה השבוע. תאגיד השידור החדש שאמור להיפתח בסוף החודש הבא עולה על מהמורות רבות ויש ספק אם בכלל יקום. תאריך ההקמה של התאגיד, שמטרתו החלפת רשות השידור הישנה  השתנה כבר מספר פעמים למרות שהיה אמור לקום כבר לפני זמן רב. השבועות האחרונים התאפיינו בוויכוחים פוליטיים רבי עוצמה בעניין פתיחת תאגיד השידור החדש, שהגיעו אפילו עד לאמירה של ראש הממשלה על כוונתו לצאת לבחירות בשל אי הסכמת הקואליציה לסגירת התאגיד.  כולנו זוכרים שלבחירות האחרונות יצאנו לאחר פיזור הממשלה, כשאחת הסיבות הייתה חוק 'ישראל היום'.

לא בכדי מייחסים בלשכת ראש הממשלה חשיבות רבה לנושא זה. לתקשורת יש את הכח לקבוע מציאות. התוכן שמופיע או שמשודר בה יכול להשפיע על דעתם של ההמונים ומי ששולט בתכנים הוא זה שקובע "על מה ידברו מחר". חישבו על הטלוויזיה, היא מפיצה את המסרים שמשודרים בה לקהל יעד של רבבות אנשים שצופים במסך תוך רגע אחד ובמקביל. אין מישהו שלא היה רוצה את הכח הזה. העוצמה שלה בלתי ניתנת לשיעור. הפוליטיקאים יודעים זאת ולעיתים גם מנצלים זאת לטובתם. בסופו של דבר, מי ששולט במסרים שיוצאים מהתקשורת הוא זה שיביא את דבריו ליותר אנשים.

אבל לא רק בפוליטיקה.  המשמעות של עוצמת התקשורת נוגעת גם לכל אחד ואחד מאתנו בהמון תחומים. לא חסרים מקרים בהם העיתונאים שמשדרים או כותבים בתקשורת רוצים להביע את עמדתם כלפי נושא מסוים, וכאשר הם עושים זאת הדיווח שלהם מקבע במוחם של אנשים עמדה מסוימת. כאשר עיתונאי כמו אמנון אברמוביץ' אומר בכנס שנערך על תוכנית ההתנתקות במכון ון-ליר בפברואר 2005, כמה חודשים לפני מימושה ש"צריך לשמור על שרון כמו על אתרוג. לשומרו בקופסה אטומה, מרופד בספוגית, צמר גפן ונייר צלופן, לפחות עד תום ההתנתקות", הוא מודע לכך שלתקשורת יש כח עצום ויש לה את היכולת לשמור על מישהו, וכפועל יוצא מזה הוא משתמש בכח הזה כדי לקדם את המטרה שלו – לקיים את תוכנית עקירת יישובי גוש קטיף וצפון השומרון.

התקשורת לא בוחלת באמצעים כנגד מי שאינם בין אוהביה, ואף לעתים קרובות משתמשת בטקטיקות שמטרתן להפחיד את הציבור. לפני הגירוש מיישובי גוש קטיף וצפון השומרון הרבו הכותרות לעסוק במתיישבים המתכננים להפגין בצורה אלימה נגד כוחות הביטחון שבאים לגרש אותם מביתם. התסריטים האלה, כמובן, לא התרחשו, אך זריעת הפחד הייתה חלק לא קטן מהדיווחים באותה עת, ולעיתים אף דיווחו על היערכות להרוגים בעימותים, כשברור שהיו אלו איומי סרק שנועדו לייצר תדמית שלילית למאבק. בחדשות ערוץ 1, לדוגמה, הייתה הכותרת ב-14 באוגוסט של אותה שנה: "המשטרה מכריזה הערב כוננות עליונה, החל ממחר, כמעט בדומה למצב מלחמה".

בדו"ח של עמותת "קשב", נכתב לאחר מכן: "במהלך השבועות שלפני ההתנתקות, וגם בימי ההתנתקות עצמם, חזרו אמצעי התקשורת הישראליים והזהירו מפני עימות אלים בין המתנחלים לבין אנשי כוחות הביטחון. תסריטים אלה, שלא התממשו, כבשו את הכותרות. מעל 1,000 כתבות עסקו במחאת המתנחלים כנגד ההתנתקות. יותר מ-600 מהן דווקא כללו מידע חשוב שסייג את התסריטים הקיצוניים. אבל אלה הופיעו באופן שיטתי בעמודים האחוריים ובתוככי מהדורות החדשות, לעתים מזומנות תחת כותרות מטעות. 500 הכתבות שחזרו ופירטו את התרחישים הקיצוניים זכו, לעומת זאת, לכותרות ראשיות. המידע על המגמות המתונות הגיע, אם כן, למערכות החדשות – לפני ותוך-כדי הפינוי. אולם, אמצעי עריכה הפכו אותו למשני בחשיבותו, ויצרו מסר דומיננטי מאיים". אגב, לפי הדו"ח, כלי התקשורת שנתנו את הסיקור המאוזן ביותר באותה תקופה היו עיתון "הארץ" וערוץ 1.

דפוסים כאלה ניתן לראות לאורך השנים, כאשר כמובן איננו מתייחסים לכל העיתונאים או לכל גופי התקשורת. בבחירות האחרונות, שהיו גם הן בגלל כלי תקשורת, ראינו שחלק מגופי תקשורת מתגייסים למען הדחת ראש הממשלה.  תכניות שלמות, שמתיימרות להיות מאוזנות והוגנות השתמשו בכח שלהן כדי לשנות את המציאות. גוף תקשורתי, בין אם הוא גוף פרטי או מסחרי שמקבל את כספו מפרסומות ובין אם הוא גוף ציבורי שמונע מכספי ציבור חייב לשמור על כללי האתיקה המקצועיים של העיתונות ולהיות הגון ומאוזן כפי שמחוייב בתקנון האתיקה המקצועית של העיתונות. אסור שאג'נדות השמאל ישלטו בגוף תקשורת זה או אחר ועליהם להיות מחויבים לסיקור שלא ייפגע באף השקפת עולם.

גם בהתיישבות נעשה שינוי גדול בעשור האחרון בעבודה מול התקשורת. מתפיסת עולם של "התשקורת עוינת" חלה התבגרות בהבנה של העולם בו אנו חיים. ההכרה בעוצמת התקשורת הפכו את הרשויות וארגוני הימין לפתוחים יותר לשיח וקשרי עבודה עם הכתבים והעורכים ובכך למשפיעים יותר. כיום, אנו נמצאים בעולם של עבודה רציפה ומהודקת הכוללת השפעה בתוך ערוצי התקשורת והעיתונים. ממיעוט קשר עם העיתונאים אנחנו שואפים להשפעה ישירה על מערכות התקשורת ועל העיתונאים. סערת התאגיד מחדדת לכולנו את החשיבות של ערוצי המדיה והעיתונות במדינה, והשפעתם על עתיד האזור. רק כך, בהכרה בכוחה של התקשורת וביכולות שלה נוכל לעזור לה להתקדם אל המקום שנכון לכל מדינת ישראל.