כאב אחים

בעת כתיבת שורות אלה, אור ליום רביעי, כבר חולקו צווי הפינוי לתושבי היישוב עמונה, שתוקפם יחול ביום רביעי. כבישי הגישה ליישוב כבר חסומים מכל הכיוונים ורק אנשי היישוב יכולים לנוע בציר המוביל ליישוב הוותיק שבחודשים האחרונים דובר בו יומם וליל. איננו יכולים בשעה זו לדעת מה יהיה עד צאתו לאור של הגיליון, אך בניגוד לפעמים הקודמות, ענן הפינוי כבר מורגש ביתר שאת באוויר העכור ולצערנו הגירוש נראה באופק.

אין לנו את היכולת לדעת מה יתרחש בימים הבאים, אך דבר אחד אנחנו יודעים בוודאות - החרבת יישוב היא דבר כואב מאוד. החרבת היישוב כואבת לא רק למשפחות שנעקרות מבתיהן ולקהילה שעלולה להתפרק בעקבות המעבר, היא אמורה לכאוב לכל עם ישראל. בחודשים האחרונים היו ניסיונות רבים להבטיח את עתידן של עמונה ותשעת הבתים בעפרה, אך כעת כשהחרב מונחת על צווארו של היישוב אין מנוס מתחושת הכאב העמוקה.

ממשלת ישראל פעלה רבות בתקופה האחרונה על מנת למנוע מראות קשים של הרס ופינוי מתיישבים יחד עם ניסיון להסדרה והקמה מחדש של עמונה בסמוך ליישוב. רבות דובר על כך שלמדינה היה חלק פעיל בהקמת עמונה ועפרה, והיא דחפה וסייעה רבות על מנת שנקודות התיישבות אלו ישקקו חיים. גם אם היה מדובר בטעות, אין זה אירוע שחורג מגבולות הסבירות, על כן אירוע זה אינו נמצא ברמת הדיון המשפטי אלא מדיניות ממשלתית. בג"ץ היה צריך למשוך ידיו מדיון זה ולאפשר למדינה לאשר את המקום בדרכים שעמדו לרשותה. לצערנו שוב מתגלה כי בג"ץ משרת בפסיקותיו מדיניות פוליטית, שהפסידה בקלפי ומנסה את כוחה דרך מערכות משפט.

העיקרון של ההיאחזות בקרקע של יהודה, שומרון ובקעת הירדן אליה חזרנו לפני חמישים שנים במלחמת ששת הימים הוא חשוב מאין כמותו. לאחר שישה ימי לחימה קשים, שגבו קורבנות רבים, עזבו מדינות ערב את השטח ואנו שבנו אל נחלת אבותינו. תושבי יהודה ושומרון ובכללם תושבי עמונה מקיימים בכל רגע בו הם נלחמים על אדמת היישוב את הבטחת הנביא "ושבו בנים לגבולם", דבר לא פשוט לעשייה מול אלה הרוצים בעזיבתנו את נחלת אבותינו.

כבר היום אנחנו רואים את הפירות של מאבק תושבי עמונה אשר בעמידתם האיתנה מגנים על ההתיישבות גם בעתיד. הדיון על חוק ההסדרה מציב על סדר היום נושא חשוב מאין כמוהו – לאחר חמישים שנה של נוכחות ישראלית באזור יש להפסיק להתייחס לתושבים כאל ארעיים, להתחיל לפעול להסדרת ההתיישבות ולהחלת החוק הישראלי המלא בכל המרחב. מהלך זה יבהיר לארגוני השמאל, שהיו אחראים על פסיקת בית המשפט שערערה את מעמדה של עמונה, שעם ישראל ימשיך לחיות ביהודה, שומרון ובקעת הירדן לאורך שנים רבות. למרות כל הניסיונות שלהם אף אחד לא יוכל לקחת מעם ישראל את צדקת הדרך. גם לא בג"ץ.

כולנו אנשי ההתיישבות ותומכיה בכל הארץ וברחבי העולם מחזקים בימים קשים אלה את תושבי עמונה, עפרה ונתיב האבות. המלחמה היא לא רק שלהם, אלא של כל מי שארץ ישראל חשובה לו. בימים בהם יישוב שלם נקרע מעל אדמתו חשובה יותר מכל האחדות. אחדות אשר הצילה את ההתיישבות לכל אורך הדרך, כבר חמישים שנים.

כאנשים מאמינים, אנו יודעים גם לשאת עיניים למרום ולחזות ימים טובים יותר. הקושי שבפינוי יהודים מבתיהם, ובלי להמעיט ממנו אפילו קמצוץ, לא ישכיח מאתנו את האמונה היהודית הבסיסית שניתן להתגבר על קשיים עצומים ולצאת ממשבר לצמיחה. הקושי של הגלות גרם לעם ישראל לחזור לארצו, והקושי של עקירת יישובים יגרום בעזרת ה' לחיזוק ההתיישבות. בשנת 2006 לאחר גירוש גוש קטיף ולאחר ההרס בעמונה גרו ביהודה ושומרון כ-270,000 תושבים, והיום זכינו תוך עשור לכמעט הכפלת מספר התושבים, מעל ל 420,000 תושבים ישראלים בהר ובבקעה. אנו מאמינים כי מעז יצא מתוק ויחד עם כל התושבים עוד נשמח בהקמתם של יישובים חדשים בכל ארץ ישראל.