שיחה פנימית
ביום ראשון הקרוב תתקיים ועידת פריז. בוועידה הזאת, כמו בשאר ועידות שלום למיניהן, ישבו שוב מנהיגי מדינות, חנוטים בחליפות מרשימות ובארשת פנים נאורה, ויאמרו פעם נוספת את מה שכולם כבר יודעים: הכל בגלל ישראל. הם לא ידונו ביחסי רוסיה-אוקראינה, ובכיבוש המתרחש שם, הם לא ידונו על המצב בסוריה שם נטבחים אנשים בכל יום ושמאיים במהגריו על כל אירופה ואפילו לא על האיום העולמי שמציב דעא"ש, הרי מה שמטריד את העולם זה רק דבר אחד – מה יהיה עם היהודים.
מדינת ישראל החליטה שלא להגיע לכנס מסיבות ברורות, אך עניין זה לא מפריע לאף אחד מבאי הכנס, להיפך, כך לא יוכלו להפריע להם לקבוע את המדיניות של ישראל. לשם הבנת הסיטואציה, נסביר כי יושבים באותו כנס שרי חוץ מכל רחבי העולם וקוראים למדינת ישראל, בפטרונות שאינה מובנת, לנקוט במדיניות כזאת או אחרת. הפטרונות הזאת היא אם כל חטאת, מכיוון שבנאורותה המדומה היא גורמת לכך שהמתווים המוצעים בכנסים מעין אלו אינם מסתמכים על טיעונים היסטוריים ומשפטיים, אלא על רצון להחזיר לערבים אדמה שהם טוענים לה. כל סברה אחרת שתועלה תתגמד מול המסכנות המעושה של ערביי ישראל.
"אנו קוראים לשני הצדדים להפגין באופן עצמאי, באמצעות מדיניות ומעשים, מחויבות כנה לפתרון שתי המדינות", נכתב בטיוטת ההסכם שפרסם השבוע עיתונאי "הארץ". זהו אחד הביטויים הבולטים ביותר לפטרונות עליה דיברנו. יושבים שרי החוץ ומחליטים בשבילנו מה טוב לנו ומה אנו צריכים לעשות, משל היינו ילד בן יומו שכושר השיפוט שלו שגוי ואינו יכול להחליט החלטות בעצמו. איננו ילדים ואנו מסוגלים לגלות אחריות ולקבל החלטות כפי ראות עינינו, למעשה, אנחנו המדינה היחידה במזרח התיכון שמקבלת החלטות בצורה החכמה ביותר – דמוקרטיה – ולא על ידי החלטות שרירותיות של מושל זה או אחר.
בטיוטת ההסכם נכתב עוד כי "הקהילה הבינלאומית מצפה מישראל ומהפלסטינים להצהיר מחדש על מחויבותם לפתרון שתי המדינות ולבצע בדחיפות צעדים שיביאו להיפוך המגמות השליליות הנוכחיות בשטח ולפתוח במשא ומתן ישיר ומשמעותי".
ככה ממחזרים קלישאות נבובות. חוסר ידע בענייני ישראל והמזרח התיכון לא גורם לשאר המדינות להפסיק לדחוף אותנו להסכם שאף אחד מהצדדים לא מעוניין בו. יותר מכך, החזרה הבלתי מבוקרת על אותם ביטויים חסרי משמעות כגון "פתרון שתי המדינות" ו"פתיחה במשא ומתן ישיר" ללא ביקורת על הרשות הפלסטינית והעומד בראשה על שאינם מוכנים לשבת אתנו באותו שולחן היא מוטה וחסרת אחריות. ניסיונות רבים של מנהיגים ישראליים לאורך השנים, על אף שהיו מוכנים לוותר בטעות על חלקי ארצנו, נענו בשלילה. צעדים חד-צדדיים אשר חותרים לשקט, כמו הגירוש הנורא מגוש קטיף וצפון השומרון, נענו בירי רקטות וטילים לעבר ערים ויישובים במדינת ישראל.
הדבר הנורא באמת, שמגלה ברבים את פרצופן של מדינות העולם הוא שאין פה באמת כינוס אמתי, הרי ההסכם כבר מנוסח עוד בטרם התקיים הכנס. אין כאן באמת ישיבת חשיבה רצינית שמתבטאת בדיונים עד אור הבוקר, שטיחת טיעונים כבדים ומנומקים והסקת מסקנות מזוקקים שמטרתם הטבה עם שני הצדדים – מה שיש כאן זו פארסה בין-לאומית שמטרתה עשיית נזק למדינת ישראל במסווה של אחריות. לא אכפת להם מאדמה זו או אחרת או מרגשותיהם של ערביי הרשות, הם רוצים ששמם ייכתב בספר דברי הימים.
בטיוטת ההסכם נכתב גם כי שרי החוץ המשתתפים בכנס ידגישו שהם לא מכירים בשינויים שהתרחשו מאז מלחמת ששת הימים, כולל בירושלים, "למעט שינויים שעליהם יסכימו הצדדים במסגרת משא ומתן וכי יש להבחין בין ישראל לבין ההתיישבות ביהודה ושומרון". טמינת הראש בחו"ל והתעלמות מהמציאות הקיימת בשטח היא מפתח לכישלון. כך היה בעבר, וכך גם ועידה זו תיזרק לפח האשפה של ההיסטוריה. כרגיל, הכלבים נובחים והשיירה עוברת.
לא ניתן להחלטה זו או אחרת לשנות את הדרך בה אנו מאמינים ונאמר בפה מלא – ארץ ישראל שייכת לעם ישראל ואנו מחכים ליום בו כל העולם יתנתק משקריו ויכיר בכך.
