תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

אין עם כובש בארצו

14/09/2016
הגדל

לפני שבועיים קבעו שופטי בית המשפט העליון כי 17 הבתים שנבנו בלב גוש עציון ב"דרך האבות" צריכים להיהרס משום שעל פי קביעת בית המשפט הם נבנו ללא ההיתרים הדרושים, מבלי שהליכי התכנון הושלמו ומעמד הקרקע הוכרע. עבור המשפחות שגרות שם מדובר בהחלטה קשה. בתים שבנו במיטב כספם וביגיע כפיהם צריכים להיהרס. הכאב על החלטת ההרס מתעצם לנוכח העובדה שמדינת ישראל הצהירה שהיא עומדת להסדיר את הבתים ובעיקר לנוכח פסיקות אחרות בנושא הבניה הבדואית שם השופטים מנסים בכל כוחם למנוע הרס. עבור ארגוני השמאל מדובר בחגיגה. לטענתם זו ההוכחה שכל מפעל ההתיישבות אינו לגיטימי. הטענה שההתנחלויות הינן בלתי חוקיות הרימה שוב ראשה.

הטוענים, ככל הנראה, לא למדו את ברייתא דרבי ישמעאל שניסח את שלוש עשרה המידות בהן נדרשת התורה. בין היתר אמר רבי ישמעאל: "כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כלו יצא".

הבתים בדרך האבות יושבו כחלק בלתי נפרד מגוש עציון, שמעמדו מובטח ומוסדר. בא בית המשפט העליון וקובע בהחלטה שערורייתית שבתים אלה אינם חוקיים. אך למעשה, קביעה זו גם מאשרת את מעמדם החוקי של מאות אלפי בתים אחרים ביהודה ושומרון.

למרות שישנם טיעונים משפטיים כבדי משקל שתומכים בזכותם של יהודים לבנות ביהודה, שומרון ובמזרח ירושלים, יש מי שממשיכים להגדיר את הקהילות היהודיות שמתגוררות באזורים אלה "לא חוקיות" ו"לא לגיטימיות".

אך מהו הדבר ה"לא חוקי" הזה, ומי החליט שישראל אשמה בהפרתו?

החוק הקובע לעניין זה נקבע באמנת ז'נבה הרביעית, שהיא מקור חשוב לחקיקה בינלאומית והומניטרית המחייבת את המדינות החתומות עליה. האמנה נכתבה אחרי מלחמת העולם השנייה, בצל השואה, במטרה להגן על חפים מפשע בתקופת מלחמה. המקור היחיד שעליו מתבססים המשפטנים והפוליטיקאים שטוענים שההתנחלויות אינן חוקיות הוא סעיף באמנה האומר שלמדינה כובשת אסור להעביר את האוכלוסייה שלה לשטח הכבוש. מכאן, לטעמם של מתנגדי ההתיישבות היהודית ביו"ש, שהעברת אזרחי ישראל להתנחלויות בשטח כבוש היא עבירה על החוק הבינלאומי.

הטיעון הזה שגוי מיסודו ונועד לנגח את מפעל ההתיישבות ביו"ש. איסור זה, על העברת אוכלוסייה, נחקק בימי מלחמת העולם השנייה על מנת למנוע ניסיונות להעביר בכוח אוכלוסייה של הכובש אל השטח הנכבש.

דבר זה אינו נכון ביהודה ושומרון. האוכלוסייה היהודית עברה לשם לא בכוח אלא מרצונה החופשי והיא נאבקת להגדלת הבניה שם. בנוסף, חשוב לזכור שלישראל יש זכויות משפטיות, מוסריות והיסטוריות. לא מדובר בכיבוש של מדינה זרה על שטח שאין לה כל זיקה אליו. מעבר להיסטוריה ולזכויות התנ"ך המוכרות, שטחי יו"ש מעולם לא היו בריבונות ירדנית. חוץ מבריטניה ופקיסטאן כל מדינות העולם לא הכירו בריבונות הירדנית. גם מדינות ערב לא הכירו בריבונות ירדן על שטח זה.

יתרה מכך, שטח זה יועד על ידי חבר הלאומים לבניית בית לעם היהודי. מדינת ישראל, מתוך מלחמת מגן, תפסה שטח שלא היה נתון בידי שום מדינה אחרת ושנועד מלכתחילה לבניית המדינה היהודית. מעמדה החוקי של פלשתינה, שהייתה אמורה להיות "הבית הלאומי של היהודים", נקבעה על ידי חבר הלאומים (1920), בהסכמי סן רמו (1920) והמנדט הבריטי, ואושר על ידי הקונגרס האמריקאי. בהעדר חוקים אחרים, חוקים אלה תקפים עד היום. אולם, האו"ם והצלב האדום חולקים על כך, אבל אינם מציינים למי שייכים שטחים אלו.

משפטנים יידועי שם, אנשי מדע המדינה וממשלות ישראל דחו את הטיעון ל"אי חוקיות" של ההתיישבות ביהודה ושומרון ואת הטענה שמדובר ב"כיבוש", בנימוק שתנאי אמנת ז'נבה הרביעית אינם תואמים למקרה הזה. מאידך, הצלב האדום מסרב לפתוח את הארכיון ולהסביר את עמדתו. התנהגות זו מנוגדת לכל נורמה משפטית מקובלת ונראית כגישה מוטה פוליטית.

ראוי לערוך דיון ציבורי בנושא, אולם הצגת הדברים כאילו ההתנחלויות אינן חוקיות זהו שקר גס, החוטא לאמת המשפטית והמוסרית. לצערי, גם התוקפים אותנו פוליטית יודעים את האמת הזו ומתעלמים ממנה ביודעין.

במצב הגיאו-פוליטי שנוצר במזרח התיכון, בו מדינות ערביות מתפרקות ומדינות אחרות משתפות פעולה עם ישראל, יכולה ממשלת ישראל לאזור עוז ולהבהיר את עמדתה באופן חד משמעי, כדי למנוע מקרים נוספים של הריסת בתים בטיעון הבלתי רלוונטי של "אי חוקיות", כדוגמת הבתים בנתיב האבות. נכון יהיה לנקוט בצעדים אסטרטגיים שיקבעו את המעמד החוקי של יהודה ושומרון, כפי שעשתה באומץ רב ממשלתו של מנחם בגין, שהחילה את ריבונותנו ברמת הגולן.

 

(הטור פורסם השבוע בעיתון 'הארץ')

 

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד