אחרי מות קדושים
הרב יוחנן סופר, האדמו"ר מערלוי זצ"ל, החזיר בתחילת השבוע את נשמתו לבורא. הוא נולד בהונגריה בתחילת המאה הקודמת והיה דור חמישי לחת"ם סופר. הרב שרד את מחנות העבודה בשואה, אך איבד בהם את כל משפחתו מלבד אח אחד. לאחר השואה, כשעלה לארץ, הקים את ישיבתו ואת מרכז הפעילות שלו בירושלים.
האדמו"ר זצ"ל היה אחד מגדולי התומכים של חברון ושל ארץ ישראל. הוא כאב על כל ויתור בארץ ישראל. לדבריו, כפי שכיום ברור לכל, הוכח כי כל משא ומתן וכל ויתור בארץ ישראל מביא לסכנת פיגועים וטרור. הוא ביקר פעמים רבות בחברון והביע את אהבתו לתושבי וילדי היישוב. היישוב היהודי בחברון אבל על הסתלקותו של אדמו"ר מערלוי זצ"ל, מגדולי תומכי חברון.
הרב הלל הורוביץ, מראשי היישוב היהודי בחברון, היה מוערך מאוד על האדמו"ר. במילים שהוא כתב עם פטירתו, הוא מתאר את האהבה של האדמו"ר לארץ ישראל ואת ההכרה שלו בחשיבות שלמותה:
"האדמו"ר מערלוי זצ"ל היה משיירי כנסת הגדולה. דבר זה מתבטא בכך שידע לחבר באופן מושלם לענקיותה של התורה ולהנהיג את עדתו עשרות שנים במסירות רבה ובאהבה אין קיץ. קהילתו, קהילת ערלוי, הייתה נטועה חזק מאוד בציבור החרדי, והאדמו"ר גילה אהבה ומסירות לציבור המתנחלים אשר מיישב ובונה את הארץ בכל מרחביה. באופן מיוחד אימץ אל ליבו את מתיישבי חברון עיר האבות. האדמו"ר הרבה לבקר בקברי האבות במערת המכפלה ובדמעות שליש היה מתפלל ובוכה על עם ישראל בארץ ישראל. באותם ביקורים הקפיד לפגוש ולברך את אנשי חברון. לא פעם הוא קיים טיש עם אנשי חברון ועם חסידיו במרכז גוטניק שליד מערת המכפלה. הוא הקפיד בעקביות לקנות מתושבי חברון בשביל לחזק את הפרנסה וחיבק אל ליבו את התושבים והילדים. בכל המאבקים על שלימות הארץ הקדושה הייתה דלתו פתוחה בכל שעות היממה כדי לעזור בכל התלבטות שנוגעת בענייני ארץ ישראל, ידענו שאם נבוא אל האדמו"ר בזריזות מיוחדת הוא יפעל בכל כוחו ומרצו לעזור ולסייע עם כל גורם אפשרי לשלמות הארץ. היה מדהים לראות איך תוך כדי שיחה איתו, כשאנו פורסים לפניו את הקושי והכאב, היה מצד אחד ממש מזיל דמעות של כאב, של השתתפות ושל דאגה ומאידך ללא שהות, תוך כדי שהדברים נאמרים, ביקש מאחד הגבאים להשיג לו את אותה אישיות שחשב שהוא יוכל להשפיע עליה בעניין. היה מחזק מאוד לראות את הנחישות והתקיפות בהתייחסות שלו לסוגיה שהעלנו בפניו. אחד הדברים שמאוד הפעימו אותנו היה בזמן שנכנסנו לחדרו של האדמו"ר וראינו שהוא שקוע בלימוד, אך הוא התפנה לצורך הציבורי ללא שהות ובמהירות וכשאנחנו מסיימים הוא מלווה אותנו החוצה ומיד חוזר לשקוע בלימוד. ללא ספק הדור שלנו זכה לאישיות רוחנית נשגבה שידעה לחבר קהלים גדולים ומגוונים והסתלקותו מהווה אבידה גדולה לכלל ישראל ולארץ ישראל. תהי נשמתו צרורה בצרור החיים, וזכותו תגן עלינו לעד".