עשר הערות חינוכיות לאירועי השעה
יונה גודמן - מנהל חינוכי, רשת ישיבות ואולפנות בני עקיבא וראש המכון במכללת אורות ישראל
(מתוך מכתב שהופץ לאנשי חינוך)
א. תקוותי ותפילתי שיסתבר שהכול עורבא פרח, ושבתום המשפט יוכרע שהרצח לא בוצע בידי יהודים. תסריט זה יחייב עדיין התמודדות עם תופעות של אנרכיזם אלים, מצד אחד, ועם סוגיית האמון במחלקה היהודית בשב"כ ובמסגרות נוספות של המדינה (פרקליטות, שופטים, ובעצם – סוגיית יחסנו למדינת ישראל), מצד שני.
ב. לא ניתן לבנות השקפת עולם בהתבסס על סערת הלב ועל שמועות. לא ניתן להסיק מסקנות כלשהן נוכח שפע הפוסטים המועלים ברשת, ובהם השערות שונות.
ג. הריגה של ערבים שלא בהקשר של אירוע ביטחוני היא רצח, ועל כן היא אסורה הלכתית, מוסרית וחוקית. לא זו בלבד, אלא שכל אלימות היא פסולה. נקודה. כך לא בונים את הארץ, כך רק מחריבים אותה. מי שצריכים לפעול בכוח, לפי הצורך והעניין, הם המדינה והצבא, והם בלבד. בדברים אלו אין כל חידוש. זו דרכנו, וזה תוכן חינוכנו מקדמת דנא. אם חלילה יתברר שיש מי שבחר במעשי פשע, אין זו תוצאה של החינוך שקיבל, גם לא בביתו, אלא של העובדה שהוא פרש ממנו ומרד בו.
ד. לא ניתן לבנות מדינה בלי מערכת משפט ובלי כוחות ביטחון, כולל שב"כ. הם אלה שמוסרים נפשם במאבק נגד הטרור הערבי, לילות כימים, וכן, קבוצה מתוכם הופקדה על המשימה להגן עלינו גם ממעשי עוולה של יהודים. לכולנו יש אינטרס שמבצעי הרצח האמתיים בדומא ייתפסו. נקודה.
ה. משפחות העצורים עוברות סבל כפול ומכופל, ומכיוונים רבים. עלינו לתמוך בהן.
ו. רצינו שהדרך הארוכה, והקשיים הנלווים לה, יהיו רק מול אויבינו, ושבתוך העם כולם יחשבו כמונו ויאמצו את דרכנו. מחילה, אך הקב"ה לא עובד אצלנו. בניינה של אומה מביא עמו קשיים פנימיים, מאבקים ומחלוקות. גם הם חלק מהדרך הארוכה המובילה להר בית ה'.
ז. יוסף הצדיק הבין שאחד הדברים המסוכנים שיכולים להתרחש הוא מריבה פנימית בין האחים. כך כל אחד יאשים את אחיו, ואזי תתפורר חלילה הלכידות המשפחתית. עלינו ללמוד מיוסף גם בעניין זה. נוכח אירועי השעה יתעוררו ויכוחים בתוכנו. עלינו לנהל את הדיונים כדרכם של אחים: מתוך הקשבה וכבוד, אף אם פערי הדעות יהיו גדולים.
ח. העולם מבלבל, וקשה לעתים לשמור על ההבחנה בין חשיבותה של המדינה ושלוחותיה, שלהן זכינו לאחר אלפיים שנות ציפייה, לבין הדרוש תיקון בתוך אותן מערכות. מותר וחובה לדרוש ממערכת הביטחון לנהוג על פי חוק ובהוגנות כלפי נחקרים, ובה בעת להתנגד מוסרית וערכית לפגיעה בערבים ובחפים מפשע.
ט. אושיות דרכנו בנויות על מידות טובות ומוסר, אנושיות ודרך ארץ, ומכוחם בע"ה אנו בונים את הארץ. המתנער מהם, חלילה, עלול להחריבה. דווקא בימים האחרונים קיבלנו חיזוק לדרכנו החינוכית – דרך המחנכת לחסד ולתרומה, לאהבת העם, הארץ, והמדינה, מתוך תורה מאירה. לא בכדי אמרו חז"ל: "זכה, נעשית לו סם חיים; לא זכה, נעשית לו סם מיתה" (יומא עב, ע"ב).
י. כמו לכל ציבור, תמיד יש לנו מה לתקן ומה לשפר, אך בעניין הנוכחי, דרכנו לא שגויה. שוגים הבודדים, שאולי פרשו והחליטו לפעול למען התורה, תוך רמיסתה. אין לנו על מה להתנצל: לא על איכות החינוך שלנו ולא על איכות הנוער שלנו. אף אם ישמיצו אותנו עקב מעשי נבלה המיוחסים לבודדים, נמשיך בפועלנו למען בניין המדינה והחברה, הארץ והתורה, ונעשה זאת באמונה ובאחריות.
סוף דבר
בעת הזו נדרשת אמונה. אמונה בדרך; אמונה שמתוך המשברים נגדל, ושגם משברים פנימיים לא יעצרו את הצעידה הגדולה הביתה, לארץ ישראל, מתוך תורה ומוסר, אמת ואמונה.
בעזרת ה', נישיר מבט מול מורכבות האירועים, ונשמיע את קולנו,
מתוך הקשבה ושיקול דעת,
בענווה ובבהירות.
והאמת והשלום אהבו.